שערי ישר חלק ב קפה

דבשני סוגים אלו אין אדם מקנה דשלב"ל, הנה מה שבידו לסלק החסרון שלא בא לעולם, הוא רק היכא שחשוב כלא בא לעולם מחמת שאינו ראוי עכשיו לאותו דבר שהוא עושה, דהתם שייך לומר כיון דבידו לאו כמחוסר מעשה, חשבינן כאילו הדבר ראוי עכשיו, אבל אם הדבר הוא לא בא לעולם לגמרי, אז אף אם יצויר שבידו להביא לעולם, אי אפשר לומר להחשיב הדבר כאילו בא לעולם, דהרי עכשיו ליתא הדבר בעולם להחשיבו כאילו בא לעולם, וזהו שאמרו בגמ' דבשפחה לא מהני מה שבידו לשחררה, כיון דבהתחדשות השחרור הוי כמו שנעשית ברי' חדשה, וברי' זו ליתא עכשיו בעולם כלל, והרי עושה עכשיו על דבר שאינו בעולם כלל, משו"ה לא מהני אף שבידו לחדשה ולתקנה שתעשה ברי' חדשה, וכן באפרו של איסורי הנאה סובר הרשב"א כיון דעכשיו ליכא בפירות חלקים של אפר כלל, הרי עושה על דבר שלא בא לעולם, ומשו"ה לדידן דקיי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל, לא מהני אף שבידו לתקן שיבוא לעולם ועפי"ז נלענ"ד דלענין גירושין לא מהני היכא שהאשה עדיין אינה מקודשת אף שבידו לעשות קנוי' לו, דענין גירושין הוא להתיר ולהפקיע קנין האישות וממילא היא פנוי', וכשמגרש אשה עיקר הענין שעושה השתנות בקניני' ולא התחדשות בגוף האשה, ומש"ה לא מצי לגרש יבמתו שיחולו הגירושין לאחר שיכנסנה אף שבידו לבוא עלי' בע"כ, דהרי הוא עושה עכשיו על דברי שלא בא לעולם כלל, דעכשיו אינה אשתו וליכא בעולם קנין האישות שתחדש אח"כ ע"י ביאתו, והרי זה כעושה קנין על דבר שלב"ל

וכן י"ל דמה"ט לא מהני לענין שליחות הך כללא דבידו, היכא דעכשיו לא מצי עביד שיעשה שליח עכשיו שיהי' כמותו בשעה שיהי' מצי עביד, דענין שליחות הוא הרחבת כח המשלח, שמה שבכחו לעשות, הוא ממנה איש זולתו שיפעול הוא מחמתו, ויהי' פיו כפיהו וידו כידו, וכשעושהו שליח על זה שמה שיתחדש בכח המשלח, יתרחק כח זה גם על השליח, ה"ז עושה ענין על דבר שלא בא לעולם כלל, ויהי' ענין זה ג"כ כלול בדיני הקנינים והמעשים, דלא מהני לדידן דקיי"ל אין מקנה דשלב"ל, ואפשר דלר"מ דסובר אדם מקנה דשלב"ל, יהני גם מנוי שליחות על דשלב"ל, אף אם איהו לא מצי עביד השתא, רק דקשה למצוא לדידי' ציור זה, דלדידי' לעולם הוי מצי עביד, ואפשר למצוא אופן כזה לענין הקנאה לדבר שלב"ל דלא מהני לר"מ, כמו דאמרינן בגיטין ד' י"ג ע"ב, לענין הקנה לנולדים, דאם יעשה שליח שיעשה ההקנאה לאחר שיולד דמהני, דאף דאיהו לא מצי עביד השתא, מהני מנוי שתחול השליחות כשיהי' המשלח מצי עביד, אכן ממה שכ' הרשב"א שהובא בב"י סי' קמ"א אה"ע, דאם מנתה אשה שליח ואמרה כל מי שירצה הבעל ליתנו יהי' שלוחי דאין ברירה, משמע דסובר דשליחות צריך לעולם שתחול בשעה שממנה את השליח, ולפי"ז גם בדבר שבא לעולם לא מהני אם יאמר שממנהו לשליח שתחול השליחות לאחר ל' יום, דאל"ה ליכא חסרון מה שעכשיו אינו מבורר אם לאח"ז יהי' מבורר. ובקצוה"ח סי' ס"א לא הבין כן בדברי הרשב"א. והדברים נראים כמש"כ ואכמ"ל

ועפי"ז מתפרשים דברי תוס' נזיר הנ"ל כפשוטן, דהוכיחו ענין זה דהיכא דאיהו לא מצי עביד השתא לא מצי משווי שליח אף אם בידו לתקן הדבר שיהי' אח"כ מצי עביד, מהא דמיבעיא ביבמה אם אמר ללבלר לכתוב, דהכונה בזה אף אם יכתוב הלבלר את הגט אחר שיכנסנה, דאל"ה דמיבעיא לי' רק אם כתב הגט עכשיו, למה נקט לבלר, אלא נראה דתלוי זב"ז, דאם נימא דביבמה דומה לאשה דעלמא, ומה שבידו לבוא עלי' בע"כ לא מהני לענין זה, שיהי' מצי עביד השתא לכתוב גט ולגרשה שיחולו הגירושין לאחר שיכנסנה, כמש"כ דלהתיר הקנין אישות שעתיד לבוא לא מהני דהוי כדשלב"ל ואז לא מצי משווי שליח אף אם יעשה השליח אח"כ, ומזה הוכיחו דלענין שליחות לא מהני מה שבידו לבוא עלי' אלא הא דמהני לענין חלה למשווי שליח בעודו קמח, משום דאיהו מצי עביד השתא לקרות שם שיחול שם חלה לאחר שיהי' נלוש, אבל ביבמה מיבעיא לי' לרמב"ח אי מצי מגרש השתא שיחולו הגירושין לאחר שיכנסנה, היינו דמה דמספקא לי' לרמב"ח, אינו משום דלא פשיט לי' האי כללא דלא מהני בידו על דשלב"ל, אלא דביבמה י"ל דהאישות שמתחדשת אח"כ ע"י ביאה אינה מחודשת לגמרי דהא אגידא בי', אלא דעכשיו לא מהני הגירושין, וע"ז מהני מה שבידו לבוא עלי' כמו דמהני בתרומה במחובר, או אפשר דחשיב כאילו אח"כ מתחדשת אישות דעכשיו אינה קנוי' לגמרי, זהו הענין דמספקא לי' לרמב"ח ועפ"י שיטת הרא"ש והתוס' בנזיר. כנלענ"ד בביאור ענין זה

והנה לכאורה הי' מקום לומר דהתוס' בנזיר סברי דמשו"ה לא מצי השתא לכתוב גט משום דהוי שלא לשמה, וכמש"כ במשנה למלך פ"ו מה' גירושין בשיטת הרמב"ם פ"ג ה"ו שכתב בזה אמר לסופר כתוב גט לפלונית ויהי' עמי לכשאשאנה אגרשנה בו וכתב ונשאה וגרשה בו אינו גט, מפני שלא היתה בת גירושין ממנו כשנכתב גט זה, ונמצא שנכתב שלא לשם גירושין עכ"ל. ומזה הוכיח במל"מ שהרמב"ם נטה משיטת התוס', והרא"ש והמרדכי שכ', דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל מהני אף לאשה דעלמא, והוכיחו מהך דלשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו, ולהרמב"ם לא מהני גם למ"ד אדם מקנה דשלב"ל, וכן נקט בס' א"מ, אבל באמת נלענ"ד שאין שום רמז בשיטת הרמב"ם דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל שיהי' חסרון משום לשמה, דהנה בשאר שטרות אם יכתוב שטר מכירה על שדה שאינה שלו קודם שלקחה, ויכתוב לכשאקחנה תהא קנוי' לך, יהי' השטר בטל למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל, אבל זה רק למ"ד עדי חתימה כרתי, אבל למ"ד עדי מסירה כרתי אם ימסור בפני עדים לא יהי' בזה שום פתרון, והא דאמרי'