שערי ישר חלק ב קפד

אדם מקנה דשלב"ל, אבל למ"ד אדם מקנה דשלב"ל הוי גט, כי היכא דמהני לענין שחרור בלוקח עבד ע"מ לשחררו וכתב לי' לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו, כדמוכח לקמן בפ' האשה רבה ד' צ"ג ובקדושין פ' האומר ד' ס"ג וגט שחרור וגט אשה שווים דהא ילפינן לה לה מאשה:

בעי רמי בר חמא כתב גט ליבמתו לכשאכנסנה אגרשנה וכנסה וגרשה מהו מי אמרינן כיון דאגידא בי' כארוסתו דמיא והוי גט, אע"ג דאין בידו לגרשה ולהתירה לשוק, מ"מ יכול לבוא עלי' בע"כ, ואז יכול לגרשה ולהתירה לשוק, נמצא תלוי' בו ואין אחר יכול לעכב על ידו הילכך כארוסתו דמיא וחשיב בידו לגרשה, או דילמא כ"ז שלא עשה בה מאמר כאשה אחרת דמיא, ומן הדין הוי לי' לסיומא לבעי דידי' הכי או דילמא השתא מיהא לא בא עלי' ואין בידו לגרשה, אלא למידק דמספקא לי' דאפשר גם ריח הגט אין בזה, כיון דלא עבד בה מאמר, ע"כ תוכן דבריו בקוצר קצת, הרי מפורש בדבריו דביבמה חשוב כדבר שבידו משום דיכול לבוא עלי' בע"כ, ומ"מ מספקא לי' לרמב"ח דלא מהני כתיבת הגט השתא, וכן כתבו להדיא התוס' במס' נזיר ד' י"ב ע"א בהא דמסיק שם הש"ס דלא מצי איניש למשווי שליח, אלא במילתא דמצי עביד השתא, כתבו התוס' וז"ל וא"ת והא מעשים בכל יום שהאשה אומרת לחבירתה לושי לי קמח והפרישי חלה בעבורי, וגם תלמידים של בית רבן אומרים כן, ואיך נעשה שליח בדבר הזה, הא בשעה שעושה אותה לשליח לא היתה יכולה בעצמה להפריש חלה מקמח זה שאינו בר חיובא, שאין מפרישים חלה מקמח, ואומר ר"ת דיש בידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהא חלה על הקמח לכשיהי' נילוש ודברים שבידה קיימים דאין זה דשלב"ל, כיון שבידה ללוש ולגלגל העיסה, קרוי שפיר בא לעולם כיון שבידה לעשות, כדאמר פ' האומר קדושין ד' ס"ב פירות ערוגה זו תלושה יהי' תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימים, דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ובידו לתולשם, ומ"מ בהאי טעמא לחודה לא סגי לן למימר דמצי למיעבד שליח כאן כיון דבידו ללוש ולגלגל, מדאמר פ' ר"ג ביבמות ד' נ"ב האומר לחבירו כתוב גט לארוסתי וכו' ובעי התם ליבמתו מהו ומאי קא מיבעיא לי' והא בידו לבוא עלי' ולגרשה, אלא ודאי כיון דהשתא לא מצי משווי שליח כיון דמחוסר מעשה לבוא עלי', ה"ל כיון דהשתא איהו לא מצי להפריש אינו קרוי בידו מה שבידו ללוש ולגלגל לענין זה שיכול לעשות שליח כיון דמחוסר לישה ולגלגל עכ"ל. והנה בס' אורח מישור למס' נזיר האריך הרבה להקשות על דברי תוס' אלו, שלדעתו במסקנת דבריהם העלו דאי אפשר לעשות שליח בעודו קמח אף שהיא בעצמה יכולה עכשיו לקרות שם חלה שיחול לאחר שיהא נלוש, ולדעתו סברי התוס' דגם בתרומה שיכול לקרות שם מתלוש על מחובר לכשיתלשו, הוא רק בעצמו יכול לעשות כן וע"י שליח לא מהני, ולכן מתמה על דבריהם, וכן הבין בכונת דבריהם בס' אבני מלואים סי' ל"ה ומקשה ומתרץ שם וכל דבריו רחוקים ותמוהים יעו"ש. וכל זה הוא מפני שהבינו שדברי תוס' שכונתם דביבמה מהני אם הי' כותב עכשיו הגט בעצמו ומגרשה לאחר שיכנסנה הי' מהני, ורק באומר ללבלר מיבעיא לי' לרמב"ח, אבל במחכת"ה לא ירדו להבין פשטות דברי התוס', דבאמת דברי תוס' מתפרשים בדרך מישור, וזהו כונתם, דמשו"ה יכולה לעשות שליח בעודו קמח משום דהיא בעצמה יכולה עכשיו לקרות שם חלה שיחול לאחר שתעשה עיסה, אכן אם מאיזה טעם שיהי' לא הי' מועיל קריאת שם השתא, אם אפשר לעשות שליח שתפריש לאחר שתהא עיסה מחמת הטעם דבידו ללוש ונחשב עי"ז כמצי עביד השתא מחמת שבידו ללוש, ע"ז העלו דלענין שליחות לא מהני מה שבידו ללוש, כיון דהשתא לא מצי לקרות שם, ולענין זה הביאו ראי' מיבמה, דמדאמר אמר ללבלר משמע דגם אם הלבלר יכתוב הגט לאחר שיכנסנה ג"כ לא יהני משום דהשתא לא מצי לגרש והרי בידו לבוא עלי', אלא מוכח דלענין שליחות לא מהני מה שבידו לקרב הענין שיהי' מצי עביד, אלא בעינן שיכול לעשות השתא, ומשו"ה גבי חלה ג"כ לולא הה שהעלו דמהני קריאת שם דהשתא מקמח על עיסה, לא הוי מצי משווי שליח מחמת מה שבידו ללוש ולגלגל. וכן ראיתי בביאור הגר"א יו"ד ה' חלה סי' שכ"ז סק"א וז"ל ואומר ר"ת דיש בידה וכו' כדאמרינן וכו' ומ"מ בהאי טעמא לחודא וכו' פי' דמשום האי טעמא מה שבידו ללוש שיכול לעשות שליח, אלא משום ה"ט כיון שיכול להפריש עתה מעיסה מגולגלת משא"כ ביבמה שאי"א לגרש בלי ביאה בשום תקנה עכ"ל. אבל עדיין לא נתבאר למה באמת לא מהני לענין גירושין האי טעמא שבידו לבוא עלי', בע"כ, שיהני לגרש עכשיו שיחולו לאחר שיכנסנה, ומ"ש גירושין ממעשה תרומה וחלה וממעשה קדושין דפריך בש"ס שם בקדושין דליהני באומר לשפחתו שתתקדש לאחר שישחררה, וכן נתקשה בזה בתשו' רע"א סי' קמ"א ונשאר בצ"ע

ונראה לי די"ל בטעמא דמילתא דלא מהני לענין גירושין ביבמה לגרשה קודם ביאה אף שבידו לבוא עלי' בע"כ, עפ"י מה דמשני שם במס' קדושין דלהכי לא מהני קדושין באומר לשפחתו הרי את מקודשת לאחר שאשתחרריך משום דהכי השתא התם מעיקרא בהמה השתא דעת אחרת, ובחי' הרשב"א למס' קדושין ד' נ"ו ע"ב כתב דמה"ט במקדש בסאה של פירות ערלה אינה מקודשת אף דלאחר שריפה יהי' שוה פרוטה באפרן, משום דהשתא ליתנהו בעולם, אף שבידו לעשות אפר דבידו לא מהני, רק אם אין הגוף משתנה יעו"ש, וביאור הענין נלענ"ד דבעינן הכלל של לא בא לעולם יש שני סוגים) הסוג האחד כפשוטו שעושה קנין על דבר שלב"ל ממש, וסוג שני היכא שהדבר בא לעולם רק שהענין מה שרוצה לעשות עכשיו אי אפשר לחול עכשיו, וכמו בפירות מחוברים שהפירות הם בעולם, אלא עכשיו א"א לחול דין תרומה עליהם, דאין תרומה חל על פירות מחוברים, ולדידן דקיי"ל