שערי ישר חלק ב קעז

תורה לא יקום ע"א באיש לכל חטאת, הוא לענין לחסר ממון מאיש, לפי"ז בדין ממון השבט של מתנות כהונה או ממון עניים, ודאי לא שייך בזה לומר שהוא פגיעת חסרון ממון של איזה איש פרטי או כללי דממון של שבט אינו מיוחס לאישים פרטים, דלו יצויר עת וזמן שלא יהי' שום איש משבט זה בעולם, בכל זה קרינן על הממון שהוא מתנות כהונה או מתנות עניים, וממון של שבט הוא רק שם מושאל, אבל אינו זכות של אנשי השבט, ומשו"ה בענין זה אם עד מעיד על הדבר שאינו ממון של השבט מהני עדותו כמו בדין האיסורים, וכן ענין הזמה ודאי לא שייך בזה, דמזיק ממון מתנות כהונה וממון עניים פטור, לפי"ז בענין הוצאת ממון מבעלים לשבט כהנים ולעניים ודאי צריך שני עדים, אבל להיפוך להעיד לזכות הבעלים ולחוב לכהנים ולעניים סגי בע"א. והנוב"י מה"ת סי' קנ"ד ח' יו"ד שכתב להכריע בהא דלא מהני שאלה בתרומה דאתי ליד כהן, משום דכיון דבעינן חרטה דמעיקרא, ויכול הכהן דאתי לידו לומר לא מהימן לי שנתחרט חרטה דמעיקרא, וקודם שבא ליד כהן הוא נאמן כע"א יעו"ש. ועפ"י מש"כ הלא יש מקום לדברי הנוב"י הנ"ל דבלא"ה מה חלוק בזה אם בא ליד כהן או לא, דממ"נ אם הדין בזה שאין לו תורת נאמנות, גם קודם שבא ליד כהן הרי יש בזה גם ענין ממון של השבט ולא יהי' נאמן, ואם מחלקינן הנאמנות, אם יש בענין זה אפשרות לחלק הנאמנות, נאמר גם בבא ליד כהן שיהי' נאמן על האיסור ולא לענין ממון, ולפי מה שכתב החילוק בזה מבואר, אמנם מה שכתב שם בנוב"י עפ"י שיטתו דגם בצדקה דאתי ליד גבאי לא מהני שאלה משום דהגבאי אינו מאמינו, ולא יתכן לפי"ז, דהרי בצדקה גם אחר שבא ליד גבאי אין בזה זכי' וקנין ממון לאנשים פרטיים, דאם כל עניי העיר, שהם עתה עניים, יתעשרו, מ"מ הצדקה היא ממון עניים, והוי ממון שאין לו תובעים, העולה לנו מזה דמש"כ בס' ש"ש לדמות ענין ביטול ברוב לדין נאמנות של ע"א, לפימש"כ אין ענינים אלו דומים זל"ז, דלדין ביטול ברוב הקדשות ומתנות כהונה וגם ממון עניים כלקט שכחה ופאה וצדקה, למאן דסובר אמירה לגבוה בצדקה, בכל אלו אין קנין הממון בטל ככל ממונא דהדיוט, אבל לענין נאמנות ע"א, נאמן ע"א להוציא מרשותם כמש"כ, רק היכא דאיכא מכירי כהונה, י"ל דהוי כמו שזכה הכהן פרטי, ובמשפט כזה י"ל דצריך שני עדים בכל ספק שיפול בזה כנלענ"ד

פרק טז

ובדין מע"ש שהוא ממון גבוה צריך לבאר, מה דמוכח מדברי הש"ס ב"מ ד' נ"ג דאם נתבטל מע"ש ברוב חולין דלא תפיס פדיונו מן התורה, דהרי קיי"ל ממונא לא בטיל, דלפי"ז אף שהאיסור בטל, ורשאי הוא לאוכלו חוץ לחומה, אבל רשות הגבוה לא בטיל, וכל מקום שהוא, של גבוה הוא, ואם ימכור את כל הפירות לא תחול המכירה רק על רוב הפירות, אבל על חלק מע"ש שהוא ממון גבוה לא תחול המכירה דלאו דידי' נינהו, ולפי"ז עדיין חל פדיון על חלק המעשר בכל מקום שהוא, דבהקדש כה"ג המתבטל ברוב, לפי"מ שבארנו דאף שאיסור מעילה והנאה מהקדש פקע ע"י דין ביטול, ככל האיסורים המתבטלים ברוב היתר, אבל קנין הגבוה לא בטיל כמו קנין של הדיוט, לפי"ז אם יפדה את ההקדש בכל מקום שהוא יתפוס פדיונו מה"ת, ומע"ש שהוא ממון גבוה מבואר בגמ' דאם בטל ברוב אינו תופס פדיונו מה"ת, וסוגיא זו בב"מ אזלא אליבא דר"מ דסובר מע"ש ממון גבוה הוא, דבמשנה זו דקתני משא"כ במעשר קתני דתרומה ובכורים הם נכסי כהן, משא"כ במעשר כמש"כ רש"י שם, וז"ל והם נכסי כהן לקדש בהם את האשה, משא"כ במעשר סתם מתני' ר"מ היא דאמר מעשר ממון גבוה הוא והמקדש בו לא קדש עכ"ל. ונלענ"ד דקנין הגבוה במע"ש שאני מקנין הקדשות, דבהקדש אין קנין רשות הגבוה תלוי באיסור המעילה של חפץ המוקדש, וכעין דבר הנקנה להקדש ע"י חצר של הקדש, שכ' הראשונים דקנה הקדש אבל אין מועלים בו שלא הוקדש ע"י אדם, עי' שטמ"ק ב"ב ד' ע"ט בהקדיש בור ואח"כ נתמלא מים שאין מועלים במה שבתוכו, יעו"ש בשם הר"ן שכ' כן, וכן בהא דמשני רב פפא בב"מ ד' נ"ז ע"ב בהא דפריך שם רבית דהקדש ה"ד אלימא דאוזפי' גזבר מאה במאה ועשרים, והלא מעל הגזבר וכיון שמעל הגיזבר יצאו לחולין והוו להו דהדיוט, ומשני רב פפא אמר הכא באבני בנין המסורת לגזבר עסקינן כדשמואל דאמר שמואל בונים בחול ואח"כ מקדישים, ובע"כ הענין שהאבנים האלה קונים להקדש, דאל"כ איך שייך בזה רבית להקדש, דאם הם של הבעלים, הגזבר שמלוה אותם מאה במאה ועשרים הוא רבית של הדיוט, אלא ודאי שהם קונים לגבוה רק שלא הוקדשו להיות נתפס איזה קדושה על האבנים, ומשו"ה רשאי הגזבר להלוות אותם מאה במאה ועשרים, ושמעתי מגדול אחד שכן כתוב בריטב"א בביאור דברי שמואל בבונים ואח"כ מקדישים, ולפי"ז אם יתבטל הקדש ברוב ופקע דין איסור מעילה מן החפץ, אבל קנין הגבוה לא בטיל, אבל במע"ש אינו כן דאם יתבטל דין האיסור מן המע"ש יופקע קנין הגבוה וכמו שנבאר

דהנה יש לדון למ"ד מע"ש ממון גבוה הוא כשפודים מע"ש ונעשה המעשר ממון של הפודה, אם הוא כפדיון הקדשות שהקנין כסף גורם להפודה לקנות קנין חדש כקונה מן ההדיוט, דהרי ילפינן מקרא דונתן הכסף וקם לו דרשות הגבוה בכסף, ולר"י דסובר דבר תורה מעות קונות כתב רש"י דמהאי קרא יליף, עי' ב"מ ד' מ"ו ע"ב, וכן כתב רש"י בקדושין ד' כ"ו ע"א, ובמעשר לא נזכר ענין זה בתורה שיהי' הכסף קונה, ועוד מהא דמופלא הסמוך לאיש פודה מע"ש כמו שכ' תוס' בגיטין ד' ס"ה דמביא הש"ס ממשנה דמערימים על מע"ש דקטן זוכה לאחרים מהא דאומר לשפחתו