שערי ישר חלק ב קס

עדותו נאמן בעדותו, ומתרץ דלענין עדות נאמן אם אינו נפסל ע"י מעשה רשע, ובאומר אנוסים היינו אין מאמינים אותם בתורת עדות, משום דחוזרים ומגידים הם אלא משום מיגו נאמנים אם אין כת"י יוצא ממק"א, והיכא דמשים עצמו רשע אף אם אינו נפסל אינם נאמנים דהוי מיגו במקום חזקה, דמסתמא כדין וכשורה עשו. ע"כ תו"ד, ולענ"ד נראה שבע"כ הא דנאמנים היכא דאין כ"י יוצא ממק"א הוא ג"כ בתורת עדות ולא חשיבי כחוזרים ומגידים, כיון דעכשיו הם מקיימים את השטר, דאל"כ לא אתי מיגו ומבטל לשטרא, דהשתא השטר מתקיים ע"י בתורת עדות. ואכמ"ל. ובמקום אחר הארכתי בסוגיא ההיא

והנה עפ"י מה שביארנו לעיל שיטת התוס' ושיטת הראב"ד בדין פלגינן דיבורא, הנה לשיטת התוס' דסברי דרב יוסף ורבא בתרתי פליגי דלרב יוסף לא פלגינן דיבורא אבל הנאמנות מתחלקת, ואם רק עיקר המעשה כפי הגדת העדות ראוי להתקבל, בנוגע לדין הנאמנות להרוג את הרובע או להשיא את האשה, אז מהימנינן לי' לגבי הרובע ולא לגבי דידי' לא ליהרג ולא להפסל ע"י עצמו, ומשו"ה אם גזלן כשר לעדות אשה משיאים עפ"י העד שאומר הרגתיו, אבל אם גזלן פסול לעדות אשה, אינו נאמן לגבי האשה משום שלדבריו רשע הוא, דלא פלגינן דיבורא לומר שהי' המעשה באופן אחר, ולרבא הוא להיפוך דהיכא דאפשר לחלק הדיבור, מחזיקינן שהי' המעשה באופן אחר כדי שיתקיים עדותו, והיכא שאי אפשר לחלק העדות ולומר שהי' באופן אחר, בטלה העדות, דלא אמרינן בעדות שיהני לגבי זה ולא לאחר, וכמו באילעא וטובי' כיון דאי אפשר להאמינם לגבי ערב אין נאמנים גם לגבי הלוה, ולפי"ז לשיטת תוס' אין מקום לקושית הש"ש והגרע"א ז"ל, דבאומרים אנוסים היינו מחמת ממון אי אפשר להאמינם על השטר שנעשה שלא מדעת המתחייב, כיון דמעידים גם על עצמם שעשו שלא כהוגן ועל עצמם אינם נאמנים כלום, אין להאמינם גם על השטר שנעשה שלא מדעת המתחייב, כיון דמעידים גם על עצמם שעשו שלא כהוגן, ולא פלגינן גוף המעשה לומר שלא חתמו מדעת הלוה מחמת סבה אחרת, לפי"מ דסובר רבא דהיכא דלא פלגינן המעשה אין הנאמנות מתחלקת. ומה שהקשו מסוגית הש"ס דיבמות דאם גזלן כשר לעדות אשה משיאים על פיו, הרי התם אליבא דרב יוסף אמרו כן, ורב יוסף סובר כן מדאמר לרצוני רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד, דמזה מוכח דאם הי' רשע כשר לעדות זו שהוא מעיד עכשיו, הי' נאמן לעדות זו אף שאינו נאמן על עצמו כלום, אבל לרבא ולדידן דקיי"ל כוותי' אם רק משים עצמו רשע אף שמעשה רשע זו אינו מזיק כלום לעדות זו שהוא מעיד עכשיו, לא מהימן בעדות זו כלום, ומשו"ה י"ל בטעמא דרב חסדא דמפרש דלר"מ גם באומרים אנוסים היינו מחמת נפשות אינם נאמנים, דהמצוה עליהם ליהרג ולא לחתום בשקר, ואם אומרים על עצמם שעשו שלא כהוגן שאינם נאמנים ע"ז, אינם נאמנים לבטל כח השטר דלא פלגינן הנאמנות

ובטור ח"מ סי' מ"ו סעי' ל"ד כתב דבאומרים אנוסים היינו מחמת ממון אינם נאמנים אפי' אומרים עשינו תשובה, דכיון דהעדות מתבטל מחמת שעושים עצמם רשעים אין להאמינם, ואין מבואר, כ"כ בכונת הדברים מש"כ שהעדות מתבטל מחמת שעושים עצמם רשעים, ואם כוונתו מה שמעידים לבטל עדותם של חתימת השטר ע"י שעושים עצמם רשעים, הי' לו לומר מה שרוצים לבטל, ועוד אין סבת הרשע מבטלת, רק מחמת שלא ראו המעשה, ולענ"ד עפ"י מש"כ דמה שנאמנים באין כת"י יוצא ממק"א הוא ג"כ בתורת עדות ולא משום מיגו לחוד, דלא אתי מיגו ומבטל שטרא, אלא כמו שנאמנים לקיים את השטר עכשיו בתורת עדות, כ"כ כל מה שאומרים לפסול את השטר, הכל הוא בתורת עדות, וכשמשים עצמו רשע דעי"ז אי אפשר לקבל מה בבאים להעיד נגד השטר בתורת עדות, אלא סתם משום מיגו, ומיגו לא מהני לבטל השטר, ויתפרשו דברי הטור שהעדות זו של עכשיו מה שמעיד אנוסים היינו מתבטל מחמת שעושים עצמם רשעים, ובלא תורת עדות אין להאמינם מחמת מיגו לחוד, ומזה ראי' נגד דברי הש"ש שהבאנו, ומזה מוכח להדיא דאף שלפי דבריהם הם כשרים עכשיו לעדות זו, וליכא בזה חסרון לומר לדבריך רשע אתה ורשע פסול להעיד, דהרי כשרים הם עכשיו, אבל עכ"פ הם מעידים על עצמם שהיו רשעים, ועלינו להאמין כ"ז בתורת עדות, וזה אי אפשר דעל עצמו אינו נאמן, ומשו"ה כל עדותו בטלה, ואף שהי' מקום לומר דגם בכה"ג יש לומר לדבריך רשע אתה דהרי מ"מ תחלתו בפסול הוי אבל הרי לשיטת הש"ך בחו"מ סי' ל"ז לא בעינן בפסול מחמת עבירה תחילתו בכשרות, ועוד יש לדון בזה אם נאמר דאינו נעשה רשע ופסול רק אחר גמר העבירה היינו החתימה, כמו שהעלה בקצוה"ח סי' נ"ב, יהי' בכה"ג תחילתו וסופו בכשרות דמה שמעיד שחתם א"ע ע"י אונס ממון, ידיעתו זאת מתחלת משעת החתימה שהי' עוד כשר לעדות, ועכשיו כבר עשו תשובה, ע"כ נראה לענ"ד ברור דאין כונת הטור משום דהוא פסול לעדות זו משום דלדבריך רשע אתה, וגם הלשון שהעדות מתבטל מחמת שעושים עצמם רשעים אינו משמע רק מחמת שעושים א"ע רשעים ולא משום שהם רשעים, דהרי רב יוסף אומר שאינם נאמנים מפני שהם רשעים, ולרבא הוא להיפוך מפני שעושים עצמם רשעים. ונתיישבו בזה כל הקושיות] בס"ד

אמנם לשיטת הראב"ד ז"ל דבארנו דשיטתו הוא דגם היכא דאינה מתחלקת המעשה מתחלקת הנאמנות, ומה"ט בדין דאילעא וטובי' דע"י שהעדים היו קרובים לערב, אין נאמנים גם לגבי הלוה, הוצרך הראב"ד ז"ל לפרש משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ובלא"ה הי' ראוי לחלק