שערי ישר חלק ב קנח

שאמר לוה למלוה פרעתיך ובטענה זו נפטר הערב והביא עדים שלא פרעו ונמצא הערב מתחייב, וא"ת ונהימני' לגבי לוה שלא פרע ולא נהימני' לגבי' ערב דפלגינן דיבורא מידי דהוי אההיא דפ"ק דסנהדרין פלוני רבעו לרצוני הוא ואחר מצטרפים להורגו דפלגינן דיבורא וכו' וכן בפ' זה בורר בר בניתו וכו' ומהימנינן דאוזיף ברביתא ולא לדידי', וכן ביבמות עד שאמר הרגתי לבעלה של אשה זו שמשיאים אותה, דמהימנינן לי' שנהרג ולא שהוא הרגו, ה"נ ליפלוג דיבורא ולהימני' לגבי' לוה ולא לחיובא ערב, ויש מתרצים דל"ד התם הני סהדי לאחיובי גברא או למיפסלי' קאתו, הילכך בעיקר שהם אומרים שרבע או שלוה ברבית נאמנים, ובמה שאמר לדידי האי אחרינא נינהו ולא מקבלינא מיני', אבל להאמינם לחייב הלוה ולא הערב אי אפשר, כיון שיש שטר שהוא ערב. והראב"ד ז"ל כתב בתשובותי' שכל עדות שבטלה מקצתה מחמת פסול קורבה בטלה כולה ולא פלגינן דיבורא, דהא לא פליג בהו רחמנא דאמר מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה אף שלשה, אלמא לא פלגינן עדותם, והא דאמר אדם קרוב אצל עצמו ואין משים עצמו רשע, היינו דוקא כשמעיד על עצמו שאין זה עדות כלל, אלא כמי שאינו דמי שאין אדם נקרא לעצמו עד פסול כדי שנאמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ודמיא להא דאמר לעיל במקיימי דבר הכתוב מדבר. עד כאן לשונו הצריך לנו ונראה להדיא דבתרתי פליגי היש מתרצים עם הראב"ד דלשיטת היש מתרצים לא אמרינן פלגינן דיבורא, אלא היכא דאפשר להחזיק שהי' המעשה באופן כזה שאין הדבר נוגע להקרוב או לעצמו, כמו בפלוני רבע, דאמרינן שרבע לאחר וכן ברבית, אבל בעובדא דאילעא וטובי' שאנו דנים אם היתה הלואה או שלא הי' פרעון דחד עובדא הוא, לא פלגינן דין הנאמנות, דכיון שהוחזק הדבר עפ"י עדים שכן הי' המעשה בע"כ עלינו לחייב גם את הערב, דלא בעינן על כל איש עדות בפ"ע, ומשו"ה אם יהי' דין פסוק עפ"י העדים על הלוה יסובב דין גם על הערב, ונמצא הערב מתחייב ע"י קרובים, ומשו"ה בטלה העדות לגמרי, אבל היכא דאפשר לחלק את המעשה לומר שהי' באופן שיתקיים העדות לרחוק ולא לקרוב אז פלגינן דיבורא, ולא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, דסברי דרק בעדות לאיש אחד ולענין אחד אמרה תורה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, אבל בעדות שנוגע לשני בני אדם אם אפשר לחלק את גוף המעשה מחלקינן, ויפרשו דברי הירושלמי בכותב לשני ב"א והעדים כשרים לאחד ופסולים לשני, דאיפליגו שם ר"י ור"ל, אם פסולים לרחוק מחמת הקרוב, דאינו משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה רק מטעם אחר, כמו שהובא ברא"ש שם בשם רבינו יואל הלוי, יעו"ש. והראב"ד ז"ל סובר דאם פסולים לאחד משום קורבה בטלה כולה אף היכא דאפשר לחלק את הענין או הדיבור, אבל היכא דהפסול הוא משום בע"ד, אז אף שאי אפשר לחלק הענין באופן שאם נאמן לגבי' אחרים בע"כ נוגע הענין גם לגבי' דידי' פלגינן כח הנאמנות, דאל"ה לא הי' צריך בעובדא דאילעא וטובי' לתרץ תירוץ אחר מכמו שתרצו היש מתרצים, כ"ז מבואר בדבריהם לכל מעיין

ובתוס' פ"ק דסנהדרין ד' ט' ע"ב ד"ה ואין אדם מפורש דסברי כהיש מתרצים שהביא הרא"ש שכתבו שם דהא דפלגינן דיבורא בפלוני רבעני הוא דמהימן לומר שרבע אבל לא שרבעו, דאם הוי פלגינן דיבורא לומר שרבעו באונס דזה הוי פלגינן דיבורא בחד גופא, וכן בפלוני רבע שורי אם הי' קרוב אצל שורו הי' מהימן לומר שרבע שור אחר, וכתבו בזה"ל ותדע דאם הי' כהן נשוי אחותו והוא ואחר מעידים שפלוני בא עלי' סברא הוא לרבא דמצטרפים להורגו אבל לא להורגה אפי' לאוסרה על בעלה אעפ"י שנאסרת באונס. עכ"ל. הרי מפורש שיטתם דסברי דגם בפסול מחמת קורבה אמרינן פלגינן דיבורא דלא כשיטת הראב"ד, ובענין פלגינן דיבורא מפרשי דאנו מאמינים שהי' המעשה באופן אחר, אבל להימן לגבי חד בכל הענין כפי משמעות הגדתו, ולא להימני' לגבי עצמו או לקרובו זה אי אפשר, והנה לפי מש"כ להוכיח דרב יוסף סובר דמחלקינן הנאמנות מדאמר לרצוני רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד, דמזה מוכח דאם לא הי' מיפסל לעדות זו הי' מהימן להרוג את הרובע אף שאינו נאמן על עצמו ליהרג עפ"י עצמו ולפי"ז קשה מנא להו לפרש דרבא בתרתי פליג על רב יוסף מקצה אל הקצה, דלרב יוסף פלגינן הנאמנות ולא פלגינן המעשה, ולרבא פלגינן המעשה ולא הנאמנות, הלא אפשר לפרש דרבא סובר, דהיכא דצריך לחלק אופן המעשה כמו בפלוני רבעני דאם נאמין לגבי הרובע שהי' העובדא כמו שהעיד, לדבריו רשע הוא וחסר בזה דין עד, ובכה"ג מחלקינן המעשה לומר שרבע איש אחר, אבל בפלוני בא על אשתי דאי"צ לחלק המעשה, מהימן לגבי הבועל כפי כל משמעות הגדתו ואינו מהימן לגבי אשתו, וליישב דבריהם נלענ"ד דלפי"מ דסברי שלא כהראב"ד בדין עדות שבטלה מקצתה, שיטתם מוכרחת להלכה דדין נאמנות אינה מתחלקת מהך דאילעא וטובי', דכיון דמפרשי כפירש"י שהיו עדים מעידים על הלואה, ונקטו רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע דאם היו קרובים לערב פסולים גם לגבי לוה, ולא אמרינן שיאמנו דבריהם לגבי לוה ולא לגבי ערב, ולהראב"ד ז"ל דסובר דבכה"ג אמרינן עשבמב"כ מסתבר לומר דהיכא דליכא חסרון מחמת עדות שבטלה מקצתה כגון במעיד על עצמו דפלגינן הנאמנות כמו שסובר רב יוסף דלא מצינו מי שחולק עליו בסברא זו, בזה לשיטתייהו הראב"ד ז"ל והתוס' דהא בהא תליא כמש"כ

ועפי"ז יש לתרץ דברי התוס' יבמות שהבאנו לעיל מה דמקשו מדברי ר' יהודא שאמר באומר הרגתי לא תנשא על דברי ר' יהודא באומר נתגירתי ביני לבין עצמי שנאמן אתה לפסול א"ע ואין אתה נאמן לפסול את בניך. דהיו מפרשי