שערי ישר חלק ב קנה

המעשה כמו שמעיד הוא, אין כאן שום חסרון בעדות זו, דאם המעשה אמת, ג"כ הוא כשר להעיד על פלוני, ורק לענין להרוג את האשה לא מהני כח עדותו משום דקרוב הוא אצל אשתו, ובזה הי' מתורץ מה דלא הובא בגמ' לענין פלגינן דיבורא בעבד שהביא גיטו וכן לענין פלוני בא על אשתי וכן לענין בעל שאמר גרשתי את אשתי בזמן קדום אם נאמן מכאן ולהבא, שיהי' תלוי בפלוגתא דר"י ורבנן באומר הרגתיו אם תנשא אשתו, דפלוגתא דרבנן ור"י לפי מש"כ הוא רק אם אדם משים עצמו רשע, כלומר אם דיבור זה בכולו הוא הגדת העדות, או הוא דבור בעלמא שאינו שייך להגדה, וכן מוכח להדיא מדברי הרמב"ם בפ' המשנה כאן שכ' בטעמא דר"י דסובר אדם משים עצמו רשע יעו"ש. ולא כתב דסובר דלא פלגינן דיבורא, דעיקר היסוד בפלוגתא זו אם דיבור זה הוא בכללו דיבור של הגדת העדות, דאם הוא בכולו תורת הגדה, לא יתכן שיהי' הדין לשנות להוסיף ולגרע לעשות מזה דין עדות אם הגדתו כמו שהיא אינה מועלת להדין דזה לא מצינו בשום מקום, דהרי כל כח עדות בהגדה תלוי, ואם כפי משמעות הגדתו אינה מועלת, איך נחדש הגדה אחריתא מה שלא אמר העד

ובהא דמוכח דלר' יהודא ולרב יוסף אדם משים עצמו רשע, אם הכונה בזה דמהני עדותו על עצמו להעשות רשע עפ"י עצמו, כמו דמשמע פשטות לישנא דרב יוסף דאמר רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד, הנה מלבד שענין זה שיהי' אדם נאמן על עצמו הוא דבר רחוק, ולא מצינו בש"ס מ"ד שיאמר כן, הלא לפי"ז יסבור רב יוסף דפלגינן דיבורא, שנאמן בעדות זו על עצמו ואינו נאמן על חבירו, וכמו דאמר ר' יהודא באומר נתגיירתי ביני לבין עצמי שנאמן לפסול א"ע ואינו נאמן לפסול את בני', ובתוספות הקשו מדברי ר' יהודא בזה על דברי ר' יהודא שם בנתגיירתי, והנה בתשו' נוב"י מ"ק סי' ע"ב הקשה כן ונקט לדבר ברור שלא יתכן דיסבור רב יוסף שיופסל אדם עפ"י עצמו, ומחמת קושיא זו חדש ענין נפלא, והוא עפ"י מש"כ רש"י ותוס' בסנהדרין ד' י' בהא דבעי רבא באומר פלוני רבע שורי והדר פשטה אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אדם קרוב אצל שורו לא אמרינן, היינו דכיון שמעיד על פלוני גם השור נסקל עפ"י עדותו, והא דאמרינן דאינו נסקל עפ"י בעלים הוא רק אם מעידים על השור לחוד, אבל כשמעידים על הרובע, אמרינן מיגו דמהימן על פלוני נאמן גם על השור, וכן כתבו תוס' בב"ק ד' מ' ע"ב, וכן נראה שיטת הרמב"ם בפי"ב מה' עדות ה"ב, דכתב פלוני רבע שורי הוא ואחר מצטרפים להורגו שאין אדם קרוב אצל ממונו, עכ"ל. ועפ"י שיטתם העלה דהא דפלגינן דיבורא בפלוני רבעני, דהיכא דמעיד על עצמו ממש או על אשתו ולא אמרינן מיגו, הוא משום דאפשר למיפלג דבורו, אבל היכא דאי אפשר למיפלג דבורו, כמו באומר אני זניתי עם אשתך שסובר הרשב"א דלא פלגינן דבורא, אז אמרינן מיגו ומיפסל עפ"י עצמו ונעשה רשע לכל עדות, ומסיק בזה"ל וזה ברור ונכון למי שיש לו מוח בקדקדו ושיקול הדעת ישר בדברי הפוסקים, ולענ"ד אין דבריו מתקבלים לכל רואה דבריו, דהנה בעיקר סברת רש"י ותוס' דנאמן על שורו משום מיגו כבר תמהו קדמאי ובתראי כמו שיובא לקמן, אבל אם גם ננקוט כלל זה, לא אבין דבריו, מה דמפרש בזה דברי רב יוסף דכיון דנאמן על הפלוני נאמן על עצמו שהוא רשע ופסול על חבירו, איך יתכן מיגו זה כיון דסוף סוף פסול הוא ואינו נאמן על חבירו האי ליכא מיגו, דהרי בפלוני רבע שורי מתקיים העדות על חבירו וגם על השור, אבל היכא דאינו מתקיים מאי מיגו איכא, ועוד לפי דברי הנוב"י בעדים שאומרים אנוסים היינו מחמת ממון דאינם נאמנים משום דאין אדם משים עצמו רשע דלא פלגינן דיבורא, ולא נזכר בשום פוסק שיהי' העדים נפסלים עפ"י עדות זו, דהרי אם יתקיים השטר אח"כ יהי' שטר כשר, ולפי"ד הנוב"י ראוי להיות נפסלים משום מיגו דנאמנים על השטר נאמנים על עצמם, ועוד קשה בעיקר הדין דאמר רבא שם דבאין כת"י יוצא ממק"א ואומרים כת"י אבל אנוסים היינו מחמת ממון מתקיים השטר ע"י אמירתם כת"י הוא, ומה שאומרים אנוסים היינו מחמת ממון בטל משום דאאמע"ר, ולשיטת הנוב"י הדין להיפוך כיון דלא פלגינן מקבלין את כל הדבור, ע"כ נראה בעיני שאין דברי הנוב"י מסתברים כלל בזה. אח"כ מצאתי בפ"ת לאהע"ז סי' קט"ו ס"ק ל"ב שהביא בשם ס' קהלת שכ' על דברי נוב"י אלו שדבריו דחוים ואינם מסתברים

ובשיטת תוס' ורש"י והרמב"ם דנקטו דבאומר פלוני רבע שורי דאמרינן מיגו דנאמן על פלוני נאמן על השור ג"כ, דקשה מאד מאיזה טעם הוא דבכל דוכתא הוא להיפוך, וכן תמה ע"ז בחי' הר"ן במס' סנהדרין בזה"ל ולא מחוור דהא לא אמרינן עדות שנקיימה מקצתה נתקיימה כולה אדרבה אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה יעו"ש, ועוד קשה מהך דאילעי וטובי' קריבי' דערבא הוו, במס' מכות ד' ז', דמסקינן שם דפסולים גם ללוה משום דאי לית לי' ללוה בתר ערבא אזיל מלוה, ואי אמרינן מיגו נימא להיפוך, מיגו דנאמנים לגבי' לוה יהיו נאמנים גם לגבי' ערב, וכן קשה מהירושלמי פ"ק דגיטין דאיתא התם כתב כל נכסיו לב' ב"א כאחד והיו העדים כשרים לזה ופסולום לזה דפליגי ר"י ור"ל, דר"י סובר מתוך דפסולים לזה פסולים לזה, ור"ל אמר פסולים לזה וכשרים לזה, אבל לכו"ע לא אמרינן מיגו דנאמנים לזה כשרים לזה, ועוד קשה מ"ש דלגבי אשתו לא אמרינן מיגו כזה, ורק פירשו דסלקא דעתא לומר ג"כ מיגו דנאמן על חבירו מהימן על אשתו, ומסיק דאדם קרוב אצל אשתו ולא פלגינן, ולא פרשו הטעם בזה למה שאני שורו מאשתו לענין סברת מיגו, ועוד אינו מואן מה שאמר רבא במסקנא אדם קרוב אצל שורו לא אמרינן, הרי