שערי ישר חלק ב קנד

אם צריך עדים, ולכן יותר מסתבר שכונת המרדכי במה שהביא ענין תפיסת קדושין ביבמה לשוק שהוא בדרך הוכחה כנלענ"ד

פרק יא

תנן ביבמות פ' כיצד ד' כ"ה מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו, רבי יהודא אומר הרגתיו לא תנשא אשתו הרגנוהו תנשא אשתו, ובגמ' שם הוא ניהו דלא ישא את אשתו הא לאחר תנשא, והאמר רב יוסף פלוני רבעני לאונסי הוא ואחר מצטרפים להורגו, לרצוני רשע הוא והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס, וכ"ת שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן והא"ר מנשה גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה, גזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה, נימא רב מנשה דאמר כר' יהודא, א"ל רב מנשה אנא דאמרי אפילו לרבנן וטעמא דרבנן הכא כדרבא, דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עימו רשע, עכ"ל הש"ס. והנה מוכח דפליגי ר"י ורבנן אליבא דר' מנשה אי פלגינן דיבורא או לא, וכן כתבו התוס' בד"ה לימא, היינו דלר"י משום דסובר דלא פלגינן דיבורא אינו נאמן כלל ולא תנשא, ולרבנן פלגינן, וכן מפורש במס' סנהדרין דטעמא דרבא דפליג על רב יוסף באומר פלוני רבעני לרצוני, משום דפלגינן דיבורא, עי' בסוגיא בהש"ס ד' ט'. והנה בענין זה אם פלגינן דיבורא שקיל וטרי בש"ס באורך בפ"ק דגיטין ד' ט' לענין עבד שהביא גיטו וכתוב בו כל נכסי דנאמן הוא על שחרורו ואינו נאמן על הנכסים, דאביי סובר לא פלגינן דיבורא, ורבא סובר פלגינן דיבורא, והביא שם מכותב נכסיו לעבדו, ומשכ"מ שכתב נכסיו לעבדו שבענינים ההם אין זה ענין לנאמנות, אלא אם דבור הצריך להועיל לאיזה ענין, אם קצת מן הדיבור בטל אם בטל כולו או מועיל לאותו דבר שראוי להועיל, ובמס' ב"ב ד' קל"ד ע"ב הובא ענין זה של פלגינן דיבורא לענין בעל שאמר גרשתי את אשתי אם אומר למפרע אם נאמן מכאן ולהבא, ומביא הש"ס מהא דאמר רבא פלוני בא על אשתי שנאמן להורגו ולא להורגה וראוי לבאר אם שייכים כל ענינים אלה זל"ז, לענ"ד דכיון דבשתי סוגית הנ"ל, בגיטין ובב"ב, לא הביא הש"ס מהך משנה דיבמות פלוגתא דתנא קמא עם ר' יהודא, מוכח דסובר הש"ס דפלוגתא זו של ר' יהודא ורבנן אינה שייכת כלל לענין פלגינן דיבורא האמור במס' גיטין וב"ב, ולכן צריך לבאר ענינים אלה בפרטות וכל הדינים המסתעפים מהם

והנה באומר פלוני בא על אשתי או פלוני רבע שורי, וכן באומר גרשתי את אשתי, אם פלגינן דיבורא אין לנו שום צורך לשנות עצם המעשה לומר שהי' באופן אחר, אלא דלא הוטיל דיבורו על כל הדינים שאומר ומועיל רק למקצת, וכמו בעבד שהביא גיטו ובכותב כל נכסיו חוץ משדה פלונית, שאנו דנים רק לענין כח הדיבור, כ"כ נאמר דבאומר פלוני בא על אשתי. דסובר רבא פלגינן דיבורא, הוא שמועיל כח עדותו על פלוני אף שאינו מועיל להרגה או להיפוך אף שמועיל להורגו אינו מועיל להרגה, אבל כשאנו דנים לענין קיום עדותו להרוג את פלוני, לא איכפת לן אם נאמר שבאמת כן הי' שבא על אשתו, ורק אם נבוא להוציא איזה דין גם על האשה, אין אנו משתמשים כלל בעדות זו שהעיד עני' דקרוב הוא אצל אשתו, ולכן נראה דשני ענינים אלה, האי פלגינן דיבורא האמור לענין עבד שהביא גיטו, ופלגינן דיבורא דפלוני בא על אשתי ובאומר גרשתי את אשתי הם שייכים זה לזה וענין אחד להם, וכן כתבו הראשונים ז"ל, עי' בר"ן פ"ק דגיטין, ורא"ש ספ"ק דמכות שכתבו, דרבא שאמר נאמן על עצמו ואינו נאמן על הנכסים, הוא לטעמא דס"ל דפלוני בא על אשתי דפלגינן דיבורא יעו"ש. ולפי"ז נאמר דמה שאמור בענינים אלו פלגינן דיבורא, אין הכונה שמקצת מן הדיבור מתבטל וקצתו מתקיים, אלא שפלגינן כח הדיבור, שמקצת כח הדיבור מתקיים ופעל בכח הדין, ומקצת אינו מתקיים, וענין זה כולל גם בדיבור שאינו מדין עדות, וכמו שהובא במס' גיטין לענין קנין שטר אם בטל כחו לפרט אחד אם מתקיים לפרט אחר או בטל כולו

ובהא דפלוני רבעני לרצוני דאמר רב יוסף רשע הוא ופסול לעדות, ורבא פליג ע"ז ואומר אדם קרוב אצל עצמו ואין האדם משים עצמו רשע, בענין זה לא סגיא לן אם נאמר לחלק כח הדיבור, לומר דלא מהני לפסול א"ע, ויהני להעיד על פלוני שיהרג, דכשאנו דנים לענין כח עדות על הפלוני אם נחזיק שכן הי' המעשה שהי' לרצונו והוא רשע הרי חסר לנו עדות של כשרים ואי אפשר לקיים העדות בזה שיהי' נהרג על פיו, אם לא שנאמר לבטל הדיבור שאמר לרצוני ולומר דהמעשה הי' באופן אחר, שהי' לאונסו או רבע איש אחר, ובזה פליגי פליגי רב יוסף ורבא, דרב יוסף סובר דלא פלגינן דיבורא לבטל קצת הדיבור לחשוב כאילו לא אמר כלום, היינו כאילו לא אמר דיבור של לרצוני, אלא מחשבינן את כל הדבור כולו בתורת הגדת עדות, וכיון שעפ"י הגדה זו אי אפשר לדון שיתחייב הפלוני מיתה, דבהגדה זו מתברר הענין שרשע מעיד והתורה פסלתו לעד, ורבא סובר דמה שאמר לרצוני אינו דיבור של הגדת עדות והוא דיבור בעלמא שאינו שייך כלום להגדתו, משום דכיון דבדיבור זה משים עצמו רשע ואין אדם משים עצמו רשע, ולכן מה שנשאר בדיבורו תורת הגדה והא רק הדיבור של פלוני רבעני לחוד, ומה שמוסיף בדבריו הדיבור שמשים עצמו רשע, אינו מזיק כלום שדברים בעלמא שאינם בתורת הגדה, אינם מגרעים כחה של הגדה, והדברים הטפלים בטלים, והדברים של הגדה בתוקפם עומדים, ולפי"ז אפשר לומר דבפלוני בא על אשתי גם לרב יוסף פלגינן דיבורא לומר דמהני כח עדותו להורגו ולא להורגה, דלענין להרוג את פלוני כל הדיבור מתקיים, דגם אם נחזיק את כל