שערי ישר חלק ב קמט

חז"ל דמיגו מהני משום שהיכולת בידו להועיל לענין זה ע"י טענה אחרת או שבידו לגרשה ולקדשה מתחדש לו ג"כ כח זה ע"י טענה השני', אבל לולא זאת לא הי' מועיל דין מיגו

ולכן בנידון זה באומר זה בני וכהן הוא, דאנו דנים להאמינו משום מיגו, י"ל דלענין יוחסין דבעינן עדות גמורה, כלומר מלבד הבירור גם עדים לקיום הדבר, לא מהני האי מיגו, אף דאיכא בירור מעליא דאי בעי הי' שותק והי' מעיד דכהן הוא, אבל חסר בזה פרט השני לקיום הדבר דבכה"ג אין לומר שיהי' להם כח חדש עכשיו ע"י שהיו יכולים להקים הדבר ע"י שהיו אומרים כהן הוא דבאמת כיון שהוא הרוב אין לו כח להקים הדבר, אלא שהי' משקרים לפני בי"ד והי' בי"ד עושים מעשיהם שלא כדין תורה, שלא עפ"י האמת כמו שהוא, ולכן גם עכשיו חסר להם כח זה לקיומו של דבר, ואיכא בזה בירור ע"י מיגו, אבל פרט השני שצריך עדים לקיום הדבר ליכא בזה, ומשו"ה לענין להאכילו בתרומה דאי"צ עדים לקיום הדבר, כיון דסגיא בזה ע"א, משו"ה סגיא לן כ"כ בירור של מיגו, אבל ליוחסין לא מהני, והא דנאמן בכל דוכתא ע"י מיגו שהי' יכול לשקר, כמו בפרוע מיגו דמזויף, החזרתי מיגו דנאנסו וכל כה"ג, משום דבעל דבר אם משקר לפני בי"ד ע"י חלופי הטענות וזוכה עי"ז בדין, היכא שבעיקר הזכי' הי' כדין, לא היה בזה מכשול אצל בי"ד, אף שמדין שמים אסור לטעון שקר, אבל לענין כח המשפט אין בזה שום גרעון כח, ומשו"ה נוכל לומר דגם במה שטוען עכשיו לא אבד כחו שיתחדש אצל בי"ד הכח לחתוך ולפסוק את הדין, ובכה"ג אי"צ עדים לקיומו של דבר, כמו שגלתה תורה דמהני קיום הדבר ע"י הודאת בע"ד, אבל בעדים אם יש בהם איזה חסרון אמנה, מאיזה טעם שיהי', אם חסרון הזה הוא בעיקר עדותם, לא יהני שום מיגו, ועי' בחי' הרמב"ן לב"ב בסוגיא דזה אומר של אבותי מש"כ שם לפרש אופן דמהני מיגו בעדים, יעו"ש

ובשיטת התוס' דסברי דגם לענין להאכילו בתרומה לא מהני האי מיגו דאי, בעי אמר אינו בני, נלענ"ד דסברי דגם היכא דאי"צ רק בירור האמת, בעינן שישתוה כח מה שהי' יכול לומר עם הכח של עכשיו, דאם מעיקרא הי' כחו ע"י דין עדות כשר, צריך גם עכשיו שיהי' כ"כ כחו מחמת כשרות עדות, וכיון שאומר זה בני ולדבריו קרוב הוא ופסול לעדות זה, לא מהני האי בירור דאי אפשר שיהי' כח נאמנותו עכשיו יותר מכפי שהי' נאמן מעיקרא, וכמו שבמה שהי' יכול לומר אינו בני הי' כחו מוגבל ע"י תנאים וגדרים של עד כשר, כ"כ צריך עכשיו בהגדה זו שלא יחסר בה כל גדרי חוקים אלה. ומשו"ה מפרשי דמה שנאמן להאכילו בתרומה הוא שבידו ליתן לו תרומה וזהו דמסקו התוס' בזה"ל ואע"ג דרבי קאמר שסמוך אני מאמינו להאכילו בתרומה, אלמא אע"ג דקרוב הוא לדבריו נאמן במיגו, התם ודאי מהימנינן לי' משום דאית לי' מיגו אפילו ידעינן שהוא בנו ליכא מיגו, עכ"ל. היינו דמיגו זה הוא כח שהי' בידו בלא דין עדות, ומשו"ה לא שייך בזה גרעון מה שלדבריו קרוב הוא אבל במיגו מה דאי בעי אמר אינו בני שהי' נאמן מדין עדות לא מהני אם ידעינן עכשיו שפסול הוא לעדות, וכן כתבו התוס' כתובות ד' י"ח ע"ב ד"ה אין נאמנים, דהיכא שכתב ידם יוצא ממקום אחר אינם נאמנים לומר פסולים היינו במיגו דאי בעי אמרי פרוע הוא, משום דחוזרים ומגידים הם, יעו"ש, וגם שם תמה הגרע"א ז"ל בחדושיו שם דמה שייך לענין נאמנות של מיגו פסול של חוזר ומגיד, ולפי"ד דבריהם מכוונים, כיון דבהגדת פרוע הי' כחם מוגבל בדין עדות, צריך גם עכשיו בהגדה של עכשיו תורת עדות, וכיון שעכשיו באמרם פסולים היינו הם חוזרים ומגידים לא מהני מיגו. כנלענ"ד בזה ואכמ"ל

והנה לכאורה לפי מש"כ דלענין תרומה הי' מועיל עדות של קרוב אם הי' מעיד לפני בי"ד שאינם ראוים לדון דיני יוחסין דאז סגיא עדות של ע"א הנאמן באיסורים, ורק במעיד לפני בי"ד הכשרים, דחשוב כמעיד גם לענין יוחסין, דהגדת כהן הוי הגדה על הכל, ומחמת זה מתבטלת גם עדות של איסורים, לפי"ז גם באומר בני זה וכהן הוא איכא מיגו שאם הי' מעיד שלא בפני בי"ד הי' נאמן לענין תרומה אף אם הי' אומר בני זה, אבל לפי דיני כללי מיגו לא מהני כה"ג מה שהי' יכול להועיל אם לא הי' בא לפני בי"ד כיון דאצל בי"ד אין בידו להועיל, אבל מה שבידו להאכילו בתרומה בעצמו, זה יכול לעשות גם עכשיו כשהוא בבי"ד. כנלענ"ד

ועפ"י הדרך שכתבנו יש לדון לענין כופר ג"כ, דהרשב"א בחי' לב"ק ד' מ"א ע"ב כתב דכיון דכופרא כפרה משלם עפ"י ע"א, כמו דחייב חטאת באמר לו אחד אכלת חלב והוא שותק, וכן כתב בשטמ"ק שם בשם הרא"ש. יעו"ש. ובפשטות ענין זה הוא כע"א הנאמן באיסורים דגם קרוב ופסול נאמנים, אכן מדברי תוס' ריש סנהדרין מוכח להדיא דדין תשלומי כופר הוא ככל תשלומי ממון דצריך, שלשה דיינים, וכן מוכח לענ"ד ענין זה מהא דאמרינן במס' מכות ד' ב' ע"ב דעדים זוממים אין משלמים את הכופר משום דכופרא כפרה והני לאו בני כפרה נינהו, ואם נאמר דענין תשלומי כופר הוא כעדות של מצוה ואיסור והיתר, לא שייך בזה ענין הזמה, דאין בזה תורת הגדה כלל, וכמש"כ בס' נתיבות המשפט סי' ל"ח דבעדות של נתנסך יינך אם העידו שנים ליכא דין תורת הזמה, ורק היכא דשייכא תורת עדות גמורה שייך דין הזמה, ועפ"י הכלל שבארנו דבעדות של ממון ודבר שבערוה העדים פועלים לקיומו של דבר ליתן כח ביד בי"ד לענין כפי', הענין מתבאר יותר בטוב טעם, דכל היכא שהעדים פועלים בהגדתם לחדש כח בי"ד קרינן בזה כאשר זמם לעשות, דזהו עשי' מה שמחדשים כח לבי"ד אבל בעדות של