שערי ישר חלק ב קמח

יוחסין, דאל"ה פשיטא שאינו נאמן ליוחסין דליכא הגדה לפני בי"ד, ולפי"ז תתפרש הסוגיא כפירוש תוס' בלי דוחק, שאם לא תאמינו בהצטרף עוד אחד ליוחסין משום דקרוב הוא, היינו אף שלתרומה הוא נאמן אף שהוא קרוב, אבל כיון שמעיד לפני בי"ד הראוים לדון גם לענין להשיאו אשה תלוי זה בזה, שאם פסול הוא לענין יוחסין מתבטלת עדותו גם לענין תרומה, אבל אם מעיד עד כשר אז נאמן לענין תרומה, אף שאינו נאמן להשיאו אשה, דמה שאינו נאמן להשיאו אשה אינו משום פסול רק משום חסרון עד שני

והנה לפי"ז יש לדון בעדות אשה אם מעיד קרוב או פסול שמת בעלה, שעדותו נוגע גם לנחלות, שלא תהני עדותו גם להאשה להתירה לינשא, דאם האשה עצמה אומרת מת בעלי נאמנת משום דלענין נחלה אין האשה בתורת עד כלל, כמש"כ באו"ת ונה"מ סי' ל"ו סק"ב, אבל אם מעיד קרוב או פסול כיון דאינו נאמן לענין נחלה, לא יהני עדותו גם להיתר נשואי האשה, אבל באמת לא מצינו שום חילוק בזה, והטעם בזה הוא כמש"כ לעיל בפ"ה והבאנו דכ"כ כתב בעל הש"ש בש"ז פ"א, שבעדות אשה התירו חז"ל משום אומדנא והוכחה שלא בגדר עדות כלל, שמה"ט לא שייך לדון בזה מדין עשבמ"כ, וכמו דמהני לענין תרומה דנאמן להאכילו בתרומה משום מיגו דבידו להאכילו בתרומה, דרק היכא שאנו באים מתורת עדות, אף שהוא עדות לאיסורים, אבל מ"מ ענין עדות הוא, ובעדות בטלה תורה כל תורת הנאמנות אם איכא ערבוב של פסול, אבל בטול עדות אינו מבטל תורת נאמנות של מיגו, כ"כ ודאי דלא שייך לבטל איזה ענין של אנן סהדי והוכחות אומדנא וכל כה"ג

ובהא דכתבו תוס' שם להקשות למה אינו נאמן במיגו דאי בעי אמר אינו בני ויהי' נאמן גם ליוחסין (היינו עם עד שני) ותירצו בזה"ל וי"ל דאע"ג דאיכא מיגו לא מהימן דלדבריו קרוב הוא עכ"ל. ודבריהם מוקשים מאד איזה פסול קרוב שייך לענין מיגו, וכן תמה בזה בס' דו"ח להגרע"א ז"ל, ובשטמ"ק בסוגיא זו כתב בזה"ל א"ל ר"ח אם אתה מאמינו להאכילו בתרומה וכו' פירש"י שהרי בידו ליתן לו תרומה, והקשו עליו שהרי אין בידו לחלוק לו תרומה בבית הגרנות, ועוד הניחא בעודו עמו וכו', אבל הנכון בעיני מה שפי' רבינו הגדול הרמב"ן בשמועתנו ליישב כל מה שהקשינו, דסוגיין דהכא כשלא נודע לנו עד עכשיו שהי' בנו, וכדקתני בני זה וכהן הוא וכו', הילכך כשאומר בני זה וכהן הוא, יש לנו מיגו להאמינו כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר, וע"ז אמר רבי נאמן הוא לבדו להאכילו בתרומה ואינו נאמן ליוחסין אפי' כשיש אחר מן השוק להצטרף עמו, וא"ל ר"ח אם אתה מאמינו להאכילו בתרומה מפני שבידו להאכילו בתרומה ושיחלקו לו בגורן אילו לא אמר שהוא בנו, ואינו מאמינו ליוחסין לפי שאין בידו להשיאו אשה לבדו, כלומר דלענין יוחסין כיון דבעינן שני עדים אלמא עדות גמורה בעינן ואין תורת עדות משום מיגו, וכדאמרי' בב"ב אטו משה ואהרן משום דלא מהימני, אלא גזיה"כ הוא, הילכך אף בצירוף אחר עמו אינו נאמן, אע"ג דאיכא האי מיגו דרחמנא פסלי', אבל לענין תרומה שהאמינה בו תורה ע"א, אין זו מדין עדות ממש אלא מדין בירור, וכשם שהאמינו בו מסיח לפי תומו, שייך בו מיגו. עכ"ל הצריך לנו לענין זה. והנה מבואר שהרמב"ן ז"ל לא סבר כשיטת התוס' דלשיטתו מהני האי מיגו דאי בעי אמר אינו בני לענין תרומה, ורק ליוחסין לא מהני, והתוס' סברי דלא מהני האי מיגו גם לענין תרומה, וכמו ששיטתם סתומה, כ"כ שיטת הרמב"ן, דהרי מפורש בכל הש"ס דמהני מיגו גם לענין ממון ולדבר שבערוה אף דבעינן עדות גמורה

ונראה לענ"ד בביאור שיטת הרמב"ן ז"ל עפ"י מה שזכרנו לעיל בפ"ז דבעדות של ממון ודבר שבערוה שאמרה תורה עפ"י שנים עדים יקום דבר קבלו חז"ל שהצריכה תורה בזה שני ענינים, ענין א' הוא הבירור האמת לפני בי"ד ע"י העדים, וענין ב' שיהי' קיומו של דבר עפ"י העדים, שהענין המחודש המתחדש אצל בי"ד, שהוא הכח לחתוך את הדין, לא יחול רק עפ"י שנים עדים, ומה"ט כתב הרשב"א ז"ל דאם יחיד מומחה ראה מעשה אף הי' ביום ואיכא ק"ו לא תהא שמיעה גדולה מראי', מ"מ אינו יכול לדון בזה משום דבעינן עפ"י שנים עדים, ורק אם ראו בי"ד של שלשה שמתקיים ע"י בי"ד שהם גם עדים לענין זה, ובמק"א יבואר ענין זה בס"ד ––ולפי"ז יש לדון דמיגו לא מהני במקום דבעינן עדים לקיום הדבר, דאף דאיכא בירור האמת, אבל פרט השני מה שהצריכה תורה עדים לקיום הדבר, הרי חסר בזה, והנה כשבי"ד דנים, ע"י הוכחות ובירורים של רובא וחזקה וכדומה לזה, י"ל דמהני, משום דענין זה שאמרה תורה שצריך עדים לקיום הדבר, הוא רק בכל ענין שמתחדש ע"י אדם בכונה ודעת, כמו מעשה של קדושין והגדת עדים לפני בי"ד, אבל דבר שמתחדש ע"י מקרים טבעיים פועלים ממילא בלא עדים, כמו מיתת הבעל המתרת בלא עדים וכן מעשה זנות של אשת איש, ולפי"ז כשבי"ד מבינים איזה בירור ע"י הוכחות ברורות או מדין רוב וחזקה, אי"צ על עצם ענין הבירור קיום של עדים, ורק הבי"ד שרואים ענין זה צריך להם עדים לקיום הדבר הזה, שידיעתם תחדש אצלם דין ועל ענין זה הם עצמם עדים, ולפי"ז נאמר דלענין מיגו שהבירור מתחדש ע"י טענת ואמירת האדם, בכה"ג ראוי לומר שלא יתחדש רק ע"י עדים, וכמו דגזרה תורה שלא יהני עדות של משה ואהרן אף דאיכא בירור, אבל אין בהגדתם כח לקיום הדבר לחדש דין חדש, ולכן עלינו לומר דהא דמהני מיגו בממון ובדבר שבערוה הוא עפ"י מה שגלתה לנו תורה דמהני הודעת בע"ד לפני בי"ד, וכן מהני קנינים במכירה ומתנה בלי עדים, ונעשים עפ"י בעלי דברים שהיכולת בידם בענין זה, כ"כ קבלו