שערי ישר חלק ב קמב

הירושלמי שדחו דבריו עי' בשירי קרבן שם, וכן מה שתירץ בשירי קרבן כיון דבדיני נפשות לא מפצרינן, ש"מ דהוי קצת ספק ומשו"ה הוי ספק נזירות להקל יעו"ש גם דבריו אינם מסתברים כלל, כיון דמהני להוציא ממון בכה"ג, ואיך אפשר שלא יהני לדין נזירות

וראיתי בס' המאירי למס' נזיר שם שכתב ג"כ דשאני נזירות מדיני ממונות, וז"ל מי שהי' שני כתי עדים מעידים אותו וכו' ואעפ"י שבדיני ממונות אחד אומר מנה ואחד אומר מאתים חייב במנה שיש בכלל מאתים מנה, בדין זה אינו כן, ואעפ"י שבגמ' אמרו לדעת ר' ישמעאל שאף בכח אחת נחלקו ב"ה לומר שיש בכלל חמש שתים, יחידאה הוא וסתם משנה עדיף, ומ"מ יש פוסקים כן ומזו של דיני ממונות וכן שכ' ישמעאל אמר, עכ"ל הצריך לנו. הרי שכתב ג"כ לחלק מדיני ממונות, אבל לא גלה לנו הטעם בזה

ונראה לענ"ד לומר בזה דעפ"י מש"כ לעיל דענין עדות באיסורים חלוק מעדות בדיני ממונות, דבממון אמרה תורה עפ"י שנים עדים יקום דבר שמעדים מקיימים דבר חדש אצל בי"ד, כלומר דאף אם בי"ד יודעים המעשה עפ"י ראיתם אין להם כח לחתוך הדין רק ע"י עדים כמו שמוכח מדברי הרשב"א לענין יחיד מומחה שראה ביום שאינו יכול לפסוק דין עפ"י ראותו דבעינן עפ"י שנים עדים יקום דבר, לפי"ז נראה לי דלענין עדי צירוף עפ"י מעשים מחולקים דקיי"ל בדי"מ כר' יהושע ב"ק, דבזה יהי' חמור עדות באיסורים מבדיני ממונות, משום דענין צירוף עדות באחד מעיד על מעשה בפ"ע וא' מעיד על מעשה בפ"ע איך עדותם מצטרף לדבר שלם, הוא ענין נפלא, דממ"נ אם שניהם נאמנים הי' ראוי לגבות שני מנים בהלואה אחר הלואה, ואם אחד אינו נאמן אין כאן עדות כלל, ובנתיבות המשפט סי' קמ"ה סק"ב כתב בזה דבר זר ורחוק, ולענ"ד נראה דאף דלענין בירור האמת אין כאן רק ע"א על כל מעשה בפ"ע, אבל כיון שאמרה תורה עפ"י שנים עדים יקום דבר, שהוא חצי דבר ע"פ של זה וחצי דבר על פיו של זה, כמש"כ רש"י בכתובות ד' כ"א ע"א ד"ה ונפקע מינה, יעו"ש, וכיון דלקיומו של חצי דבר סגי לן הגדת ע"א ואצל בי"ד נתקיים שני חצאים ונצטרף לדבר שלם, ונתקים בהם עפ"י שנים עדים יקום דבר חצי דבר על פיו של אחד וחצי דבר עפ"י עד השני, אף דלענין בירור המעשים אין כאן בירור רק ע"א על כל מעשה ומעשה, ואין כאן שום הצטרפות של בירור שני עדים, ולפי"ז יש לומר דלענין איסור והיתר דלא נאמר שם ענין זה של קיום דבר אצל בי"ד, והיכא דבעינן שני עדים כמו היכא דאיתחזק היתירא או איסורא, הוא לענין בירור האמת דוקא, ובעדות מיוחדת על מעשים נפרדים דליכא בירור מעדות שנים לא יהני עדי צירוף, ובעיקר הענין של עדי צירוף בדיני ממונות ובדבר שבערוה יבואר עוד לקמן באריכות. בס"ד

והנה ברש"י בסנהדרין ד' ל"א ע"א, דאמרינן שם אחד אומר בדיוטא העליונה ואחד אומר בדיוטא התחתונה אמר ר' חנינא מעשה בא לפני רבי וצירף עדותם, כתב בזה"ל וצריף עדותם, כר' יהושע בן קרחה דתרווייהו מנה מחייבי ואע"ג דמכחשי בבדיקות כדר' יהודא, עכ"ל. וכן כתב בנמ"י שם כלשון רש"י ולכאורה אינו מובן דמה ענין דברי ר' יהושע לכאן, דהנה בגמ' אמרינן נהרדעי אמרי אפי' אחד אומר מנה שחור וא' אומר מנה לבן מצטרפים כמאן כריב"ק, אומר דשמעת לי' לריב"ק היכא דלא מכחשי אהדדי היכא דמכחשי אהדדי מי שמעת לי', אלא הוא דאמר כהאי תנא, דתניא אמר ר"ש בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על שני כתי עדים וכו' על מה נחלקו על כת אחת שא' אומר מנה וא' אומר מאתים שב"ש אומרים נחלקה עדותם וב"ה אומרים יש בכלל מאתים מנה, והטעם בזה אמרו הראשונים משום דתלינן בטעות בכה"ג דאיכא למיטעי ותרווייהו אחד מנה מסהדי, לפי"ז גם לרבנן דפליגי על ר' יהושע ומצרכי שיראו שניהם כאחד מצטרפי כה"ג, ומצאתי בהגהת רש"ש שם שעמד על דברי רש"י אלו

ונראה לענ"ד בביאור דברי רש"י והנמ"י דסברי דרק אליבא דריב"ק מהני בכה"ג, דהאי סברא דאמרינן עבידא למיטעי הוא רק למצוא אופן שאפשר דתרווייהו לא משקרי במזיד ותלינן שזה ראה מנה וזה ראה מאתים, שלפי מראה עיניהם זה ראה כן וזה ראה כן, וכל אחד מעיד באמת כפי שראה, ומה"ט פסק בשו"ע חו"מ סי' ל' דבמנה שחור ומנה לבן בעינן שהתובע תובע את שניהם, שיהי' באפשרות שהגדת כ"א יהי' אמת גם במציאות עפ"י טענת התובע דאל"ה אין העד השני מועיל כלום, ולקמן יבואר עוד ענין זה בס"ד, ומהאי טעמא לתנא דפליג על ריב"ק דמצריך שיראו שניהם כאחד לא מהני בא' אומר מנה שחור וא' אומר מנה לבן דהרי לא ראו כאחד, דזה ראה דבר אחר וזה ראה דבר אחר, דלו יהא שטעו בראיתם, אבל עכ"פ הלא לא ראו שניהם דבר אחד, דהרי הגדתם עפ"י ראייתם הוא ועכ"פ לא ראו ענין אחד, ורק אליבא דריב"ק דמהני הגדת ע"א להועיל לחדש אצל בי"ד חצי דבר והגדת עד שני על ענין אחר לחדש חצי דבר ובהצטרף אצל בי"ד שני חצאי דבר מתקיים הכתוב עפ"י שנים עדים יקום דבר, היינו חצי על פי עד זה וחצי דבר על פי עד השני, אבל למ"ד דבעינן שיראו שניהם כאחד, בכה"ג ג"כ לא ראו שניהם דבר אחד, ועל כל ראי' איכא עד אחד לחוד

ועפי"ז נלענ"ד דבאיסורים היכא דבעינן שני עדים לא יהני עדות מיוחדות משני מעשים נפרדים, וכן לא יהני גם במעידים על זמן אחד ומעשה אחת היכא דמכחישים זא"ז בבדיקות כגון בנזירות שא' מעיד נזר שתים וא' מעיד נזר חמש אף דעבידא למיטעי בכה"ג, אבל עכ"פ אינם מסייעים זה לזה שיהי' חשובים כשני עדים לענין