שערי ישר חלק ב קלח

אם אינו מכחישו כמו באכלת חלב, וגם אינו צריך עד כשר, אבל לפי"ז יהי' תימה גדולה על שיטת תוס', דהרי עכ"פ מוכח מדברי הש"ס דאם כופרא כפרה משלם עפ"י ע"א, דאף שהתוס' גרסי בגמ' הך קושיא עפ"י הבעלים מודה בקנס הוא, וע"ז מתרצינן כופרא כפרה, אבל עכ"פ מפורש בדברי ר' אליעזר שדינו שהמית עפ"י ע"א, ואי לאו קרא דבעל השור נקי הי' משלם כופרא עפ"י ע"א, לכן נלענ"ד די"ל דגם לשיטת תוס' חייב לשלם כופר עפ"י ע"א כמו באכלת חלב דחייב קרבן, אבל כ"ז הוא אם רוצה לצאת ידי שמים, היינו אם ציית הדין, אבל אם צריך לכופו ע"ז אין בי"ד כופים ע"י ע"א כיון שהוא ענין ממון, ואפשר דגם באכלת חלב שחייב קרבן הוא ג"כ הדין שיכולים בי"ד להורות שחייב להביא קרבן אבל צריך לכופו אין בי"ד כופים אותו רק ע"י עדים, שהוא ענין ממון, ואולי גם להראב"ד כן, דבאכלת חלב תנא אמרו לו אכלת חלב שהוא הדין לענין הנהגה לו לעצמו כנלענ"ד

פרק ו

עוד צריך לבאר באיסורים היכא דבעינן שני עדים כשרים, היכא דאיתחזק ולאו בידו, אם מעיד עמהם גם פסול אי אמרינן בזה נמצא אחד קרוב או פסול כולם בטלים, דהנה בתשו' רע"א סי' קכ"ד כתב לענין עדות אשה שמת בעלה, דכל הפסולים כשרים חוץ מגזלן, שאם גזלן מצטרף אם שאר עדים דלא בטלה עדות הכשרים, דפסול זה של נמצא אחד מהם פסול הוא רק כשאר פסולים, וכיון דלעדות אשה כשרים כל הפסולים, לא גרע פסול זה משאר פסולים, יעו"ש, לפי"ז הי' ראוי לומר בנידון זה דבעינן דוקא עדים כשרים, שיהי' הדין שיתבטל כל העדות, אם נמצא קרוב או פסול, אכן לפי"מ שכתב הגרע"א בתשו' סי' קכ"ה בשם הגאון בעל חוות דעת, דהיכא דלא בעינן שיעיד בפני בי"ד, לא שייך בזה דין נמצא אחד קרוב או פסול, והגרע"א ז"ל הסכים עמו בזה, יעו"ש, יש להסתפק בענין זה, דלפי"מ שבארנו גם באיסורים בעינן בי"ד, אלא דסוג הבי"ד באיסורים הוא, מי שיכול להורות בדין זה הבא לפני', לפי"ז יש לומר דגם בכה"ג שייך לומר נמצא א' קרוב או פסול בטל כל העדות, אבל כאשר דברי הגאון הנ"ל באו בקצרה ולא ראיתי הרצאת דבריו, וכנראה ענין זה תלוי בדין הגדה דהיכא דבעינן כל תורת הגדה אז שייך דין נמצא קרוב או פסול, לפי"ז י"ל דאף אם נאמר גם באיסורין לא נגמר העדות עד שיעיד בפני בי"ד וכמש"כ, אבל כיון דלא בעינן בזה כל תורת הגדה, י"ל דליתא בזה דין נמצא קרוב או פסול, אבל עדיין לא נתבאר ענין זה, איזו דינו הגדה בעינן באיסורים

ונראה לענ"ד עפ"י מה שיתבאר לקמן ביאור ענין דיני עדות שאינו רק בירור אמת ושקר, אלא שע"י כח העדים יקום דבר חדש ליתן כח בבי"ד לכוף את הנידון לקיים את דין התורה ובלי עדים אין כח ביד הדיינים לכוף, אף אם בעצמם יודעים את המעשה, כל היכא דלא קרינן בהו עפ"י שנים עדים יקום דבר, וכמו דלא מהני קדושין בלי עדים, לפי"ז נאמר כיון דלענין כפי' חלוק דין איסורים מדיני ממונות, דרק בדיני משפטים ילפינן מקרא דאשר תשים לפניהם דרק בי"ד מומחים יש להם כח כפי', אבל באיסורים כל אחד מישראל מחויב לכוף את חבירו בכל אופני כפיות לקיים דין התורה, וכמו שהבאנו סוגית הש"ס דב"ק ד' כ"ח, לפי"ז נוכל לומר דמה דילפינן מקרא דעפ"י שנים עדים או שלשה יקום דבר מקיש שלשה לשנים, הוא רק היכא שע"י העדים מתקים דבר חדש, אז אמרה תורה שאם נתערב בהעדות קרוב או פסול לא יתקים הדבר ע"י העדים, אבל היכא דליכא קיום דבר חדש ע"י העדים, רק בירור האמת לחוד, בכה"ג לא אמרה תורה שלא נאמין הכשרים מחמת תערובות הגדת פסולים, ומשו"ה י"ל דבדיני איסור והיתר, ליכא דין זה של נמצא אחד מהם קרוב או פסול שיהי' בטל כל העדות כיון דליכא בזה ענין עדות לקיומו של דבר, ואי"צ עדים רק לברר האמת וכל מי שיודע האמת אי"צ לעדים ועל נאמנות של עדים לא אמרה תורה שלא להאמין עד הכשר מחמת הגדת עד פסול, ובפשטות מוכח כן מהא דכתב הרמ"א בסי' קכ"ז ביו"ד דשני אחים הם כעד אחד, ומשמע שהוא בענין דבעינן שני עדים לענין איסורים, ובכ"ז נשאר מעדותם עד אחד, ואם הי' באיסורים דין נמצא קו"פ, הלא בשני אחים אם כונו להעיד בטל כל העדות, אלא מוכח כמו שכתבנו דבדיני או"ה ליכא דין זה של נמצא קרוב או פסול שבטל כל העדות

ולפי"ז בנידון מה שכתב הגרע"א ז"ל בתשו' הנ"ל לענין עדות אשה דלא נגרע העדות אם נצטרף הפסול עם הכשר, משום דכיון דכל הפסולים כשרים, יש לדון בזה הרבה, דהרי גם סברא זו לומר שמחמת הפסול נפסל גם הכשר, הוא ג"כ נגד השכל, שיומשך איזה פסול על הכשר ע"י הצטרפותם בהגדה או בראי', והדברים מסתברים עפ"י מש"כ שהוא רק על קיום הדבר של בי"ד אמרה תורה שמחמת הגדת הפסול נגרע כח בי"ד בענין זה, ולפי"מ שפסק הרמ"א בסי' י"ז סעי' ל"ט דגם לעדות אשה צריך בי"ד כשר, וז"ל והבי"ד צריכים להיות ג' כשרים ולא קרובים זה לזה ולא לעדים. עכ"ל, וכן העלה הב"ש שם דבעינן בי"ד גמור בין לקב"ע ובין לענין הוראת הדין, עיי"ש, וכן העלה הגר"א שם ומסיק בזה"ל ואף דאקילו בעדות היינו משום עיגונא כמ"ש ברפ"י שם, משא"כ בבי"ד אוקמוה אדינא דאורייתא, שהרי יש בה ד"נ או ד"מ,, ואף דרישה וחקירה צריך לר"ע ור"ט, כיון דליתא משום תקנת עגונות, אבל לעד מפי עד כשר, אעפ"י שלא נחקר העד הראשון דשם שייך משום עיגונא, ועצ"ש. עכ"ל, לפי"ז גם בעדות אשה יש לומר דהעד המעיד מועיל לקיומו של דבר לחדש כח אצל בי"ד להתיר אשה זו, אלא