שערי ישר חלק ב קלו

הדין, הנה נראה דגם לענין כפי' דילפינן מקרא דלפניהם דבעינן מומחים היה ג"כ דוקא בדיני המשפטים, כדכתיב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, אבל בדיני איסור והיתר כל ישראל יכולים לכוף לקיים דין תורה, וכמו דמוכח להדיא מסוגית הש"ס ב"ק ד' כ"ח ע"א דתניא התם מנין לנרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרב בו לצאת וחבל ועשה בו חבורה שהוא פטור וכו', רב נחמן בר יצחק אמר בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית, עד האידנא היתירא והשתא איסורא, ופירש"י ז"ל איסורא, ורשאי להלקותו, ולהפרישו דהאי דינא לאו לנפשי' הוא. עכ"ל. וראיתי בענין זה בקצוה"ח סי' הנ"ל ובנתיבות דברים שאינה מתקבלים לי, דהקצו"ח כתב לפרש בהא דאמרינן במס' גיטין ד' פ"ח ע"ב דרב יוסף הוי מעשי אגיטא ואמר לי' אביי אנן הדיוטות אנן, ואמר לי' ר' יוסף אנן שליחותייהו קא עבדינן, מידי דהוי אהודאות והלואות, וכתב לפרש דמוכיח ר"י מהא דכייפינן בהלואות למ"ד שעבודא לאו דאורייתא שהוא משום דהוי כמו לולב וסוכה, כמו, דאמרינן בפ' הכותב, דהיינו משום דלענין כפי' בעינן בי"ד, יעו"ש, ובנתיבות דחה דבריו וז"ל, גם מש"כ דאי שעבודא לאו דאורייתא והבי"ד כופים בעי בי"ד דוקא לכפותו, דבהדיוטות לאו בני עשויי נינהו, נלענ"ד דליתא כיון דדמי לעשה סוכה ואינו עושה דכופים לקיים המצוה כל אדם מצוה להפריש חבירו מאיסור, אפילו מי שאינו בכלל בי"ד, כדמוכח בב"ק כ"ח גבי נרצע שכלו ימיו דיכול רבו להכותו כדי להפרישו מאיסור שפחה. עכ"ל, והנה אם נאמר כדברי הנתיבות הוא לגמרי נגד דברי תוס' דסנהדרין, וגם כמעט נגד סוגית הש"ס דגיטין הנ"ל, דהלא בכל דוכתא שבי"ד כופים הם כופים לקיים דין תורה, וכשאינו מקיים עושה איסור, וא"כ למה אמרינן במס' גיטין דרב יוסף שכפה ליתן גט היכא שמחויב כן, דהוא רק משום דשליחותייהו עבדינן, ובלא"ה אינו יכול לכוף ליתן גט, וגם דברי הקצוה"ח אינם מובנים, דמפרש דרק למ"ד שעבודא לאו דאורייתא, דענין הכפי' מצד בי"ד ככפית עשית מצות סוכה ולולב, התם בעינן בי"ד מומחים, אבל למ"ד שעבודא דאורייתא דבי"ד יורדים לנכסיו מצד דין גזל, אז אי"צ בי"ד מומחים, ודבר זה תמוה, הלא כח גוביינא בע"כ של בעלים גם זה ענין כפי' הוא, וכיון דבעינן לכפי' מומחים, איך גובים בי"ד שאינם מומחים בע"כ של הלוה ונראה דקצוה"ח מפרש דרק היכא שבי"ד באים לכוף את אדם לקיים דין התורה צריך מומחים, אבל למ"ד שעבודא דאורייתא שבי"ד יורדים להנכסים להעמיד את המלוה על זכותו שיש לו בהנכסים, אי"צ לזה מומחים, ויכול כל יחיד לירד להנכסים של הלוה ולהגבות למלוה, אבל גם זה דבר זר ורחוק, והתוס' דסנהדרין שחלקו בין כפי' לבין דין בלא כפי', כונתם מבואר בפשטות, והיינו דהוראת הדין למ"ד אין עירוב פרשיות או למאן דיליף מקרא דבצדק תשפוט, יכול יחיד לדון ולהורות ולומר חייב אתה ליתן לו, אבל לקיים את הפסק לגבות בע"כ של הבעלים זהו דין כפי', ובלא"ה הוא ענין שאי אפשר זה בלא זה, דהרי אם לא יהי' לבי"ד כח כפי', ע"י הכאה וכדומה, הלא אז אם ירצו בי"ד לגבות: ינקוט פזרא ולא יניחם

ולכן נלענ"ד דאף דלענין איסור מוכח להדיא מדברי הש"ס דפ' המניח דיש כח לכל אדם לכוף את חבירו להפרישו מאיסור, אבל בענין משפטי או בדבר שבערוה, אף שגם בזה עושה איסור מי שאינו מקיים דין המוטל עליו, מ"מ באיסור כזה לא ניתן הכח אלא לדיינים מומחים לכוף לקיים דין התורה ולאפרושי מאיסורא, וילפינן זה מקרא דאלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני הדיוטות, ומשו"ה בהודאות והלואות לא מיבעיא למ"ד שעבודא מה"ת ובי"ד יורדים לנכסיו מטעם תורת המשפטים למלא את זכות המלוה שיש לו בנכסי הלוה, דאז ודאי בעינן מה"ת מומחים שזהו כפית המשפטים, אלא אפילו למ"ד שעבודא לאו דאורייתא, שכח כפית בי"ד בזה הוא משום מצות פריעת בע"ח, ככפית עשית סוכה ולולב, מ"מ בעינן בזה מומחים, כיון דבמצוה זו עיקר יסודה הוא ענין משפט, וחלוקה מצוה זו משאר המצוות שבין אדם לשמים, דהרי במצוה זו לא יהי' עד אחד נאמן אף לשיטת הסוברים ע"א נאמן באיסורים נגד חזקה ופטור על הספק וכדומה, וכמו שנתבאר בשע"ה, דגם לענין כפי' אינו כדרך שכופים אותו על שאר המצוות דלא בעינן שיאמר רוצה אני, אלא שיטול המלוה את החוב המגיע לו וממילא תתקים המצוה, ומשו"ה בכפית מצוה זו בעינן דוקא מומחים משום דכפי' זו הוא ענין משפטי אלא שע"י כח הכפי' שיש לכל אדם בכל דיני איסור והיתר לכוף לקיים דיני התורה, כ"כ יש כח לבי"ד מומחים לכוף לקיים משפט זה ע"י צד המצוה והאיסור שיש בזה, ועד"ז כופין ומעשין לגרש מי שמחויב לגרש ושם כופים עד שיגרש מרצונו ויאמר רוצה אני, ולפי"ז נראה דאף אם נאמר דלענין קבלת עדות בעינן שיגיד לפני מי שהיכולת בידו לכוף לקיים את דין התורה סגי לן בי"ד שיכול להורות באיסור והיתר, דמי שיכול להורות הוראה באיסור והיתר יכול גם לכוף, וכן בענין שאי"צ הוראה כלל שהוא ענין מסור לכל וכעובדא שהובא בגמ' פ' המניח שידוע לכל שמשיצא לחירות הוא אסור בשפחה כנענית, יכול כל אדם לכופו ע"ז. כנלענ"ד

ולענין מגבת רבית קצוצה שיוצאה בדיינים, שבארנו בשער ה' שהוא ענין מצוה, שלא כדרך מגבת חוב למ"ד של"ד, וכשכופים להחזיר הרבית בעינן שיאמר רוצה אני, יש להסתפק אם סגי בזה עד אחד כשאר איסורים, או בעינן דין עדות גמור כמו בדיני ממונות, וכן יש להסתפק אם צריך בי"ד מומחים לגבות רבית או סגי בכל בי"ד כמו באיסורים, והנה נראה דדין של חזרת רבית דומה למגבת כופר, לפי"מ דקיי"ל כופרא כפרה, ובמס' ב"ק ד' מ"א תניא ובעל השור נקי ר"א אומר נקי מחצי כופר, א"ל ר"ע והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו וכו' א"ל ר"א אין דיני אלא