שערי ישר חלק ב קלה

חזקה, נפ"מ לענין הכחשה, דשנים נאמנים להכחיש ע"א, אבל מוכח עכ"פ דגם באיסורים איכא מעלת עדים כשרים על פסולים, ולפי"ז ודאי שצריך שני עדים כשרים, ונשים ועבדים אינם נאמנים, וכן שני אחים ושני קרובים אינם נאמנים

אמנם לענין הגדה בבי"ד אם השני עדים אלו צריכים להגיד לפני בי"ד של שלשה, כמו בדיני ממונות ועריות, לא ראיתי בפוסקים גלוי לדין זה, והנה בע"א באיסורים היכא דנאמן, בודאי אי"צ בי"ד כמו"ש הש"ש בש"ו פ"ח דהרי בנדה דילפינן משם דין נאמנות דע"א נאמנת בלי בי"ד, אבל היכא דע"א אינו נאמן ובעינן שני עדים כשרים, לכאורה צ"ל דבעינן כל דיני הגדה לפני בי"ד של שלשה, וכלל הדינים של דיני ממונות ועריות, דמהיכי תיתי לחלק, דהרי לא נתבאר לנו בדיני עדות רק שני אופנים, ע"א באיסורים ושם כל הפסולים כשרים רק החשודים לשקר, ומשו"ה אי"צ גם לדין הגדה לפני בי"ד, ועדות של דיני ממונות ועריות, דהצריכה תורה עדים כשרים והגדה לפני בי"ד דוקא, ואם נאמר דבאיסורים היכא דאיתחזק איסורא לא בעינן דיני הגדה לפני בי"ד, הוא עדות מסוג שלישי, שנצרך הגדה עדים כשרים דוקא, ומשה ואהרן יהי' פסולים ובדין הגדה יהני אף חוץ לבי"ד ועדות כזאת לא מצינו דוגמתה בתורה, אבל באמת אם נאמר דבדבר שהוחזק ולאו בידו בעינן דוקא הגדה לפני בי"ד, לא מצאנו ידינו ורגלינו, דהרי מדין תורה צריך לקבלת עדות דוקא בי"ד סמוכים, ובהודאות והלואות דכשרים בי"ד בזה"ז הוא משום דשליחותייהו עבדינן. וענין זה הוא מתקנת חז"ל ובדיני ממונות הוא מכח הפקר בי"ד, ובגיטין היכא דצריך בי"ד הוא משום אפקעינהו לקדושין, דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, כן כתב בבאר היטב ח"מ סי' א' בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל, וכן הביא בשמם בס' נתיבות המשפט סי' א' סק"א יעו"ש. ולפי"ז לענין להתיר איסור של תורה היכא דאיתחזק איסורא, אין כח ביד בי"ד בקום ועשה, ולפי"ז מוכח דלענין איסורים לא בעינן הגדה לפני בי"ד, וכל אדם מקבל עדות זה, אבל עלינו למצוא מקור לזה

ונלענ"ד עפ"י מה דאמרינן במס' סנהדרין דגם בהודאות והלואות סגי בחד ולאו סמוך, אי אמרינן לאו עירוב פרשיות, ובתוס' ד' ג' ע"א ד"ה ומדאורייתא חד נמי כשר כתבו דלמאן דאית לי' עירוב פרשיות, אי"צ לקרא דבצדק תשפוט למילף דבחד כשר, הרי פשוט להש"ס דהיכא דלא גלי קרא לכתוב אלקים, ממילא ידעינן דחד כשר לדון, ומעתה נאמר דגם לענין קבלת עדות מהני לענין איסורים, דהנה בנתיבות המשפט סי' ג' סק"ג העלה דבכל מקום שמותר לו לדון יכול לקבל עדות, ועושים כל מה שבי"ד יכולים לעשות, ומביא ראי' לדבריו מדברי הרשב"א בחי' לב"ק ד' צ' שכתב דיחיד מומחה יכול לדון עפ"י שני עדים, ולפי"ז נראה דלענין או"ה כל שרשאי לדון ולהורות יכול לקבל עדות, וכן נראה ממה שכ' הרמב"ן בפי' על החומש בריש פ' שופטים דעת האומרים דלענין דיני נפשות בעינן קבלת עדות לפני בי"ד של כ"ג, דמזה מוכח דקבלת עדות צריכה להיות לפני מי שבידו הכח לדון ולהורות הלכה בענין זה, ולפי"ז באיסורים נמי ראוי' להיות קב"ע לפני בי"ד שיכולים להורות בענין זה, ומעתה נאמר דגם באיסורים צריך קבלת עדות בבי"ד, כמו בעדות של דיני ממונות ועריות, רק דלענין איסור והיתר חד נמי כשר לבי"ד אם יודע להורות ובר הוראה הוא

ונלענ"ד דמה שדחה בס' ש"ש דברי הט"ז בסי' ל"ט שכתב דמה שאמר להמוכר חוץ לבי"ד לא מהני כלום, ולכן כשבאו אח"כ לבי"ד בב"א הוי חד לגבי חד, וכתב ע"ז בש"ש ש"ו פ"ח וז"ל ומשמע מדבריו דהגדת ע"א באיסורים נמי בעי בי"ד דוקא, ולא נהירא דנראה דע"א באיסורים לא בעי בי"ד, דהא ילפינן ע"א באיסורים מוספרה לה וספירתה לאו בפני בי"ד אומרת, וכן בע"א בהפרשת תרומה ושחיטה וטבל לאו בפני בי"ד, עכ"ל הצריך לנו, ולפי מש"כ י"ל דבאמת אין תלוי בזה בשם בי"ד, אלא הענין דעדות לא חשיבא אלא רק אם מגיד לפני מי שיכול להחליט עפ"י הגדת העד את בירור הדין, ומשו"ה באיסורים אם מעיד על ענין שהוא מסור לכל אדם, מהני גם עדות אם מעיד לפניו, אבל בענינים של איסורים שמסור רק לבי"ד, גם עדות בענין זה חשובה רק אם מעיד לפני בי"ד, ומשו"ה בענין הספירה של אשה, שעפ"י הרגיל הוא ענין פשוט המסור לכל, משו"ה מהני הגדתה לפניו, וכן לענין טבל ושחיטה אם אין בזה ענין ספק הוראה, אבל בענין האמור בשו"ע יו"ד לענין סירכא שאומר הקונה שהי' במקום המטרף, שהוראה זו אינה מסורה לכל, אין עדותו לפני המוכר חשיבא עדות גמורה עד שיוגש הענין לפני בי"ד, ולכן אם באו אח"כ לבי"ד בב"א הוי חד לגבי חד, ומה שאמר תחילה חוץ לבי"ד לפני המוכר אינו כלום. וכן מורים דברי השו"ע שם כהט"ז, וכן משמע מדברי הש"ך דרק אם באו לבי"ד ביחד, ואמירתם חוץ לבי"ד אינו מגרע

אח"כ מצאתי בנתיבות סי' כ"ח סק"ז שכתב דבאו"ה גם במקום דבעינן שני עדים אין צריך הגדה בבי"ד יעו"ש

והנה ראוי עוד לבאר לענין קבלת עדות אם סגי לן בי"ד שיכול להורות או צריך בי"ד שיכול לכוף לקיים את הדין דהתוס' בריש סנהדרין כתבו דלענין כח כפי' ילפינן מקרא דאשר תשים לפניהם אלו כלי הדיינים, והובא דבריהם בקצוה"ח סי' ג' סק"א, דלפי"ז גם למ"ד יחיד כשר לדון בדיני ממונות, אבל לכפי' בעינן דוקא מומחים, וכן כתב הב"ח הובא שם בקצוה"ח, ובפשטות ראוי לומר דלענין קבלת עדות לא בעינן רק בי"ד שיכול להורות הדין, ולפי"ז לענין איסור והיתר, דיש כח להורות כל מי שבקי בהוראה יכול לקבל עדות, ואף אם נאמר דבי"ד המקבלים עדות צריך להם כל דין בי"ד, היינו גם לכח כפי' לקיים