שערי ישר חלק ב קלד

עוד נ"ל די"ל בהא דנאמנת לומר טמאה אני אף שהוא נגד חזקת טהרה, עפ"י מה דאמרינן במס' גיטין מתוך שנאמן אתה להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ס"ת, כ"כ י"ל הכא מתוך שנאמנת על עצמה לאסור מדין שאחד"א, כ"כ נאמנת גם על אחרים, ואם תהי' נאמנת מטעם זה יהי' הדין שיהני גם לענין קרבן ומלקות, כמו כל ע"א שנאמן באיסורים דמהני אח"כ לקרבן ומלקות, והנה ראיתי בט"ז יו"ד סי' קכ"ז סק"ד שהקשה כן באשה שאומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך דהיא אסורה בקרוביו והוא מותר בקרובותי', למה לא נימא מתוך שנאמנת על עצמה, כ"כ תהא נאמנת על אחרים, ועיי"ש שמתרץ בדוחק דבס"ת ליכא חזקה דמעיקרא להיתר, ובקרובות איכא חזקת היתר דמעיקרא, יעו"ש ודבריו אינם מתקבלים כ"כ, דהרי בס"ת שנמצאת ביד לוקח חשבינן כחזקת היתר, ולענ"ד נראה לתרץ קושית הט"ז בפשטות, דהאי טעמא דאמרו בגמ' מתוך שנאמן על עצמו לא מהני רק באיסורים, אבל לא בדבר שבערוה, וכן מצאתי בחי' הר"ן למס' גיטין שכתב שם וז"ל ס"ת ביד מי ביד לוקח, א"ל מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך וכו', ודאמרינן דמשום מתוך מהימן דוקא במילתא דאיסורא לפי שהדבר חוזר דע"א נאמן באיסורים אבל בממונא ודאי לא מהימן משום מתוך, שהאומר לחבירו אני ואתה חייבים לפלוני מנה, אעפ"י שנאמן הנא הוא על עצמו אינו נאמן על חבירו, עכ"ל. ולפי אאא הקשה הט"ז דלענין לאסור בקרובותי' הוי דבר שבערוה, ולזה לא מהני הך טעמא כמו דלא מהני לענין ממון, אבל הכא לענין איסורא באומרת טמאה אני בטומאת נדה, י"ל מתוך שנאמנת על עצמה נאמנת גם לגבי בעלה, ויהי' נאמנות זאת כשאר ע"א דנאמן באיסורים, כמו שכ' הר"ן, ויתחייב הבעל גם בקרבן ומלקות

ולענין מש"כ בש"ש ש"ו פי"ט דהיכא שאומרת שראתה אחר תשמיש שמפקעת א"ע מבעלה לגמרי דאינה נאמנת, והוא עפ"י שיטתו שכתב דאינה נאמנת רק מדין שאחד"א, יעו"ש, והנה בדין זה נוכל לומר דגם לפי מש"כ דנאמנת גם על אחרים כשאר ע"א שנאמן באיסורים, אבל כיון דרק משום מתוך שנאמנת על עצמה נאמנת גם על אחרים, והיכא דמפקעת א"ע מבעלה שאינה נאמנת לעצמה, כ"כ אינה נאמנת גם על אחרים, וזה פשוט וכן י"ל גם לענין אמתלא דמפרש בגמרא דאם אמרה אמתלא דמהני, שכתב בס' ש"ש ש"ו פ"ח להקשות על שיטת חכמי פרובינצי' שכתבו דבאב שאמר קדשתי את בתי לא מהני אמתלא לחזור מדבריו הראשונים כיון שהאמינתו תורה, דסברי דרק אם נאמן על עצמו מהני אמתלא, אבל אם נאמן לגמרי לא מהני אמתלא, ובאומרת טמאה אני מהני אמתלא, וכתב לתרץ דגם בטמאה אני יסברו דאינה נאמנת נגד חזקת טהרה ורק נאמנת על עצמה מדין שאחד"א, ולפי מש"כ י"ל דאף שהיא נאמנת כדין ע"א באיסורים, אבל כיון דרק משום מתוך שנאמנת על עצמה הוא, י"ל דכמו שלהתיר לעצמה מהני הך אמתלא, כ"כ להתיר לאחרים, דאין להכח נאמנות לאסור על אחרים, רק כפי הכח שיש לה על עצמה דאם נאמר דלגבי עצמה תוכל לחזור ע"י אמתלא ולגבי אחרים תהא נאמנת לגמרי, אפשר דבטל מזה עיקר הדין של מתוך, וכמו היכא דמפסיד לעצמו דבר מועט, כשכר אזכרות לחוד, אינו נאמן להפסיד הס"ת כ"כ הכא

ועי' קצה"ח סי' פ' סק"א במה שהביא דעת האומרים דגם בממון מהני אמתלא אם הודה ואח"כ חזר בו, ולשיטתם י"ל דאם חזר ותבע שכר הס"ת ונתן אמתלא לדברי', אז תהא כשרה גם הס"ת ובלא"ה הלא לשיטת הראשונים דסברי דע"א נאמן נגד חזקה ונאמנת האשה לומר שנטמאה בטומאת נדה, מדין ע"א נאמן באיסורים, ובכ"ז יכולה לחזור ע"י אמתלא, לשיטתם ודאי אם חזר לתבוע שכרו ונתן אמתלא לדבריו אף אם לא תהני אמתלא לענין תביעת שכר ס"ת, מ"מ תוכשר הס"ת ע"י המתלא ודאי, לפי"ז אין מן התימה אם נאמר דמהני אמתלא גם לתביעת השכר ס"ת, שתוכשר הס"ת אם חזר ותבע שכר הס"ת כנלענ"ד בזה: פרק ה

כבר נתבאר שיטת הראשונים דסברי דע"א אינו נאמן באיסורים היכא דאיתחזק איסורא ולאו בידו, אבל לא נתבאר אופני העדות הצריכים לנו, אם בעינן שיהי' כל פרטי העדים, בכשרות העדים ואם צריך הגדה בבי"ד, כמו בדיני ממונות ועריות, או לא, והנה מהא דאמרינן במס' יבמות ד' קי"ז ע"ב ללישנא בתרא, דגם היכא שהאמינה תורה ע"א שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמיא, וכן נקטינן להלכה, עי' אהע"ז ס' י"ז סעי' ל"ז, וכן פסק הרמב"ם בה' רוצח וה' סוטה דמאה נשים נגד ע"א כשר כפלגא ופלגא דמיא, מזה יש להוכיח דבאיסורים היכא דאיתחזק איסורא, דע"א כשר אינו נאמן דכ"כ מאה נשים או עבדים אינם נאמנים, וגם בפשטות ראוי לומר כן, דכיון דגם היכא דלא איתחזק איסורא בלא ילפותא מהך דוספרה לה לא היו יודעים שיהא דין נאמנות לאשה באיסורים, ובאיתחזק איסורא דליכא גלוי מקרא, הדרינן לכללות דין נאמנות בעדים, וכן נראה לענ"ד ראי' מהא שכתב הרמ"א ביו"ד סי' קכ"ז סעי' א' וז"ל שני אחים אינם אלא כעד אחד לענין איסורים. (תשובת הרשב"א סי' תקמ"ד) עכ"ל. והנה לענין הדין דבפסולי עדות הלך אחר רוב דעות דשתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד, ודאי דלא שייך גרעון בשני אחים או שתי אחיות משאר שני עדים פסולים, וכמו דהוו שתי דעות בשאר שני עדים פסולים, ועוד עדיף בזה, דהרי בשני אחים איכא חד ע"א כשר דשקול כהרבה עדים פסולים, אלא ודאי כונתו דהיכא דבעינן שני עדים כשרים באיסורים אז שני אחים נחשבים רק כע"א כשר, ואף דהרשב"א סובר דע"א נאמן באיסורים גם נגד