שערי ישר חלק ב קלב

בש"ך יו"ד סי' ס"ז סקכ"ג דנכרי שמעיד על אותו ואת בנו דנאמן אם מעיד קודם שמכר משום מיגו דאי בעי לא מזבין להו או מיקלי קלי להו, ונראה לי שאין הכונה בזה משום מיגו ממש דמה לו לשקר, דהרי רוצה למזבין ולא לאבד, אלא הוא כיון שבידו לשרוף או שלא למכור הוא בעלים ע"ז ונאמן לאסור וכן כתב הרא"ש פ' אלו מגלחין סי' ל"ב על מש"כ הראבי"ה להוכיח דנאמן נכרי במסל"ת מהתוספתא דדמאי הובא בסוף מס' יבמות, נכרי שהי' מוכר פירות בשוק ואמר של ערלה הן לא אמר כלום, לא נתכון זה אלא להשביח את מקחו, ומסיים בתוספתא דברי רשב"ג, רבי אומר נאמן הנכרי להחמיר אבל לא להקל וכו', ואין נראה לרבינו מאיר, דשאני התם שהפירות הן שלו ונאמן הוא לאוסרם, אבל לאסור פירות חבירו שהיינו מוחזקים בהם היתר לא מהימן. עכ"ל, היינו דאף דנכרי במסל"ת אינו נאמן לאסור דבר המוחזק להיתר, אבל היכא שהפירות שלו ובידו לאבדם או שלא למכור הוא נאמן לאסור

ובדרך זה הי' מקום לפרש מה דאמרינן ביבמות ד' מ"ז ע"א מעשה באחד שבא לפני ר"י ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי וכו' אמר לו נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך, וכתבו בתוס' ביבמות ד' כ"ה ע"ב בד"ה דהא דנאמן לפסול א"ע הוא לאוסרו על בת ישראל דשוויי' אנפשי' חתיכה דאיסורא, יעו"ש, וכן כתבו בדף מ"ז ע"א ד"ה נאמן וז"ל, נאמן אתה לפסול את עצמך, היינו דוקא במילי דשוויי' אנפשי' חתיכא דאיסורא, אבל אם בא על בת כהן לא פסלה עכ"ל. ודבריהם מרפסין איגרי דאיך שייך בזה שאח"ד, דעל נכרי ליכא איסור לישא בת ישראל, ועל האשה אינו נאמן דשוויי' אנפשי' ולא על אחרים, ואם הוא ישראל הוא מותר, וא"כ הוא מותר ממ"נ, ועל אחרים לאסור אינו נאמן, והוא פלא, ושמעתי כבר שבקושיא זו שקיל וטרי בס' חמדת שלמה ואין הס' ת"י, ולפי מש"כ י"ל דכונת התוס' דאף דאינו נאמן לפסול א"ע להחזיקו בתורת פסול ממש, אבל לענין הנהגת איסור והיתר כיון שבזה הוא בעלים על עצמו שלא לישא בת ישראל, משו"ה נאמן לאסור א"ע על בת ישראל כמו שנאמן נכרי על אותו ואת בנו ועל פירותיו לומר שהן של ערלה, אי לאו דחשדינן לי' שלהשביח מקחו אומר כן, ומש"כ בתוס' שוויי' אנפשי' חתיכה דאיסורא הוא לאו דוקא, רק שוויי' "נפשי'" חתיכה דאיסורא לאוסרו על בת ישראל, ויעוי' בתוס' שם בד' מ"ז ד"ה נאמן אתה שכתוב שם משוי נפשי' חתיכה דאיסורא, אבל ברא"ש פ' החולץ סי' ל"ה כתוב להדיא דעדותו מהני רק לעצמו דהוא אסור בבת ישראל, ולענין שור של ישראל שנגח שור של נכרי, ומביא דמצינו כיוצא בזה באומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני דאסור בקרובותי', מדבריו מוכח להדיא דהוא מטעם הודאת בע"ד כמו בכל דוכתא דמשוי אנפשי' חתיכה דאיסורא, ונראה די"ל דבכה"ג אינו נאמן משום בעלים, דרק באיסורים מצינו שנאמן משום בידו מטעם בעלים, אבל בדבר שבערוה לא מהני דין בעלים, ורק היכא דאיכא דין מיגו ממש, וכמו שהעלה בזה בס' ש"ש ש"ו פ"א וכן כתב המהרי"ק בשורש ע"ב, וכן מסתבר לומר דהאי דין שבידו ילפינן ג"כ מוספרה לה דנאמנת על הטבילה, וזה רק באיסורים, אבל לממון ודבר שבערוה ליכא למילף, ולפי"ז באומר נתגירתי ביני לבין עצמי שבא לפסול א"ע שהוא כמו דבר שבערוה וכמו דבעינן שני עדים לפסול אדם לעדות או לכהונה, כ"כ בעינן שני עדים לאסור א"ע בבת ישראל, דלאסור אדם לעולם או לפסלו לעדות לא מהני תורת בעלים ע"ז, וכדאמרינן אין אדם משים עצמו רשע מה"ט, ומשו"ה אין דומה דין זה לנכר שהביא פירות וכיוצא בזה, והעירני לזה חכם אחד בהציעי לפני' ענין זה, אבל התמי' גדולה מאד אין אפשר ענין שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא בכה"ג דאם הי' נכרי מוזהר על לפני עור הי' מקום לומר דעל ענין זה הוא נאמן על עצמו דאסור לו לישא בת ישראל להכשיל אותה באיסור, אבל לפי מש"כ בתוס' ע"ז ד' ט"ו ע"ב דנכרי אינו מוזהר על איסור לפני עור, א"כ ליכא שום איסור עלי' לפי דבריו

ולכן יותר נראה לפרש בדברי התוס' כמש"כ, ואף שהוי דבר שבערוה, אבל י"ל דגם דבר שבערוה אם אנו דנים עכשיו על איסור הנהגה לחוד ובידו למנוע השתמשות זו לענין זה אדם נאמן על עצמו, דהנה כשאנו מאמינים אותו שהוא נכרי לא מחזיקינן אותו לנכרי לענין שאם בא על בת ישראל, וכמש"כ התוס' והרא"ש, ורק לענין איסור תשמיש, ולענין זה הוא נאמן לאסור על אחרים והטעם בזה י"ל דגם בממון אמרה תורה דמהני הודאת בע"ד וכן בדבר שבערוה אדם נאמן על עצמו למשווי' חתיכה דאיסורא, משום דעל ענין שהוא בעל היכולת הוא נאמן על עצמו, כ"כ נאמר דעל ענין שיש לו למנוע ההשתמשות מאחרים הוא כבעלים שהאמינה תורה גם על אחרים, ול"ד לבעל שאמר גרשתי את אשתי דאינו נאמן אלא בתורת מיגו ולא מטעם בעלים, דהתם אין ביד הבעל למנוע זכותי האשה קודם שגרשה, ואף שבידו לגרשה, אבל כשאומר גרשתי ואנו חוששים שמא לא גרשה ורוצה לגרעה מזכותה או להתירה לאחרים, על ענין זה בלי גט להתירה או למנעה לאו בעלים הוא, ולכן רק מתורת מיגו נאמן, אבל בנידון זה באומר שנתגיר בינו לבין עצמו שלדבריו אסור לבת ישראל להנשא לו, ועל ענין זה שהוא למנוע את נשואי' מבת ישראל היכולת בידו ורשאי הוא למנוע ענין זה, והרי הוא כבעלים ע"ז, ואדם נאמן על דבר כזה, היינו לפרט זה לאסור לכתחילה להנשא לו, ולא בתורת נאמנות ממש לענין אם בא על בת ישראל שיפסלנה, ואולי אפשר להעמיס דברינו גם בדברי הרא"ש

ולפי"ז י"ל דבאשה שאומרת אשת איש אני דאמרינן במס' כתובות ד' כ"ב דאינה יכולה לחזור בה משום דשווי' לנפשה חתיכה דאיסורא, יש לפרש