שערי ישר חלק ב קל

הוחזק לפנינו נאמן ע"א, דהרי כמה חתיכות מנוקרות איכא בעולם, וכן איכא זונות וגרושות וכשאומר ע"א אשה זו זונה היא או חתיכת בשר זו מנוקרת היא אינו מוציא דבר מחזקתו, ואינו רק כמברר הספק ולא כמחדש מקרה על הדבר, ובכה"ג גם בדבר שבערוה ע"א נאמן. אמנם בתשו' רע"א סי' קכ"ד הביא שיטת הר"ן בענין זה אם נאמן ע"א לברר בדבר שבערוה שדבריו סותרים זא"ז שבמס' גיטין כתב דאינו נאמן ובמס' קדושין כתב דנאמן יעו"ש

והא דכתב הר"ן בפ' מי שאחזו בהא שכתב הרי"ף אחד אומר בשחרית ואחד בערבית זה הי' מעשה ואמרו אין מצטרפים, דאע"ג דלגבי ממון קיי"ל דהלואה אחר הלואה מצטרפים, לגבי אישות דשייך בדיני נפשות בכת אחת בעיא להו. עכ"ל, דלכאורה לפי"ז אין להאמין ע"א לומר אשה זו מקודשת, וכן ע"א על חתיכת חלב שעי"ז יבוא לנפשות באמת נראה לי דשני ענינים הם, דהא דאפשר לחלק בין החזקה לענין איסור לבין העונש של נפשות, הוא רק בענין הבירור, דלענין הבירור נוכל לומר כיון דעכשיו אינו נוגע לנפשות נאמן עד אחד, אבל בשעת חלות הקדושין שהעדים מועילים לקיום הדבר, דחלות הקדושין הוא שיחול האיסור, ואיסור זה הוא איסור חמור של נפשות, בעינן עדים דמהני לדיני נפשות, דלא שייך קדושין לחצאים, ועפי"ז נלענ"ד דמש"כ בתשו' רע"א סי' צ"ד לדון עפ"י דב' הרשב"א בתשו' שהביא בתשו' הרא"ם לענין דרישה וחקירה דמהני בעדות על קדושין בלי דו"ח משום דהשתא לאו בנפשות קא מסהדי, דליהני מה"ט עדות בשעת קדושין דפסולים בדי"נ, לפי"ד ל"ד עדים לבירור לעדות בשעת קדושין, אכן יש לדון בזה דהנה לפי מש"כ הרשב"א להאמין עדים המעידים על קדושין בלי דרישה וחקירה משום דהשתא לאו בנפשות קא מסהדי, ומשמע דמהני עדותם אף לנפשות מחמת דבשעה שהעידו לא הי' נוגע לנפשות, וכשיטת הרמב"ם בעדות ע"א להחזיק האיסור, ולפי"ז אם נאמר דהרמב"ם סובר כשיטת תוס' רי"ד דע"א נאמן להחזיק אשה באשת איש, היכא דלא הי' מוחזק לנו להיפוך, להיות שיהני גם אח"כ לדיני נפשות, אבל י"ל דל"ד ענין דרישה וחקירה לעדות ע"א, דע"א אינו נאמן כלל לענין נפשות, אבל ענין דרישה וחקירה, י"ל דלא הצריכה תורה רק בשעה שאנו דנים לנפשות ממש, ובשעה שהעידו נתקבל העדות על כל חומר אשת איש אף לענין דיני נפשות אם עכשיו אינו נוגע לדיני נפשות כנלענ"ד בענין זה

אמנם מדברי הרמב"ם שחשב הדברים שאיסור בע"א יוחזק ולא הזכיר גם ענין אשת איש שיוחזק ע"י ע"א, משמע דלענין זה לא מהני להחזיק באשת איש לענין דיני נפשות, ולא נתבאר לי היטב, במה חלוק דין אשת איש מדין גרושה וחללה, ואולי יש מקום לומר דבמעיד נתקדשה נוגע העדות גם להמקדש להאסר בקרובותי', ורחוק הדבר שלא יתערב בזה איסור חדש למי שהוחזק בהיתר, ומשו"ה בכה"ג ליכא נאמנות שלמה, ולא נתחזק רק לאיזה פרטים, וממילא לא יהני גם לענין נפשות, דרק היכא שהוחזק עכשיו בנאמנות גמורה, מהני אח"כ גם לנפשות וצע"ג

ועלה לנו בענין זה, דגם לשיטת הפוסקים דע"א אינו נאמן היכא דאיתחזק לאיסור או להיתר, אם מעיד על דבר שלא הוחזק לפנינו כלל ואומר שהוא היתר או איסור נאמן, אף שמוכרח הדבר שנשתנה מאיסור להיתר או להיפוך הוא נאמן, כגון אם מעיד שפירות אלו מעושרים הם, וחתיכה זו בשר שחוטה היא או מנוקרת היא, ה"ז כלא איתחזק ולפי"ז נאמר דמש"כ תוס' ורש"י בריש גיטין דבהפרשת תרומה ושחיטה נאמן ע"א משום בידו לתקנם, הוא על ענין הפרשת תרומה, היכא שידענו שפירות אלו טבולים היו ובהמה זו ראינוה בחיי', וכשאומר הפרשתי תרומה ושחטתי את הבהמה אז אינו נאמן רק היכא שבידו הי' לתקן, אבל הבשר שלא ידעינן מאין הוא נאמן משום ע"א, וכן לענין ניקור. ומה דמסיק שם בש"ש בפ"ו דאם לקח בשר מחותך דלעולם לא הי' בידו כגון שלקח מנכרי דבכה"ג אינו נאמן, ולפי"ד גם בבשר שחוטה כן אם יקח בשר מנכרי ויעיד שבבית הנכרי נשחט ע"י ישראל לא יהי' נאמן, ולא שמענו חדוש כזה, ועפימש"כ לעולם נאמן בכה"ג, ורק אם אנו רואים ומכירים בהמה זו שראינו אותה בחיי' ועתה היא מתה, אז אם היא של הנכרי ולא הי' בידו של העד לשחוט או לשכור שוחט, אז אינו נאמן, וכן בניקור כה"ג אם איתחזק לאינו מנוקר אז אין ע"א נאמן, אלא א"כ הי' בידו לתקנו כמש"כ הרמ"א, ודברי הרמ"א מדויקים היטב. ומש"כ הט"ז להוכיח נגד הרמ"א ממעשים בכל יום שמאמינים לכל אדם לומר שזה בשר מנוקר ואוכלים על פיו אעפ"י שאותו הבשר אינו יכול לנקר, לק"מ דבכה"ג גם להרמ"א נאמן אם מביא לנו בשר ואומר שהוא מנוקר, כיון שלא ראינו בשר זו קודם הניקור. והוא ענין נכון בס"ד

פרק ד

כתב הרמ"א ביו"ד סי' קכ"ז בהגה סעי' ג"ק ואדם נאמן על שלו אפילו היכא דאיתחזק איסורא, וכתב הש"ך הואיל ובידו לתקנו. הרא"ש פרק הנזקין חילוק ד', והכי מוכח בש"ס ר"פ האשה רבה עכ"ל. והנה בחילוק י"א שם ברא"ש כתב דהטעם דמהני בידו משום דהוי כבעלים, דז"ל שם כל דבר שהוא בידו של אדם אפי' איתחזק היתירא נאמן ע"א לטמא ולאסור ואפי' מכחישו, או אמר אינו יודע, כדתניא הכא הי' עושה עמו בטהרות ואמר לו טהרות שעשיתי עמך נטמאו נאמן, ומפרש אביי טעמא הואיל וברשותו הן הרי הן כשלו ונאמן עליהן ולאו מטעמא דאי בעי מטמא להו דאי טמאינהו בעי שלומי, ועוד דמשמע גבי ס"ת דאי ס"ת ביד לבלר נאמן לומר לא כתבתי אזכרות לשמן אעפ"י שכבר נכתבו,