שערי ישר חלק ב קכז

כיון שאינו מעיד נגד חזקה, דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה, והעדר הראי' אינו דבר המתיר, שממילא הוא, ומשו"ה נאמן, ומיושב היטב. אמנם כ"ז הוא רק לשיטת הסוברים דבספק טומאה ברה"ר שטהור היא משום הלכה, אבל לשיטת תוס' במס' סוטה שהוא משום חזקת טהרה הדרא הקושיא לדוכתה, ולשיטה זו נראה לי די"ל בדוחק שאף שאם הי' מעיד העד שנטמא ולא הי' נגדו העד השני שלא נטמא לא הי' נאמן הא', בכ"ז מהני עדותו לבטל עדותו של העד השני שמעיד שלא נטמא שיתבטל עדותו מכאן לגמרי, ויהי' הדין כספק טומאה בלי עדות, ובדין זה צריך לעיין אם מהני הכחשה של עד בדבר שאין לו תורת נאמנות, דהרי בע"א לממון היכא שמחיב שבועה לא מהני הכחשה בלי שבועה, ומנ"ל דלענין איסורים שאני דע"א בהכחשה לאו כלום הוא, אף שאין כח נאמנות להמכחיש. וצ"ע

וכן משמעות הדברים מדברי הרשב"א בחי' ליבמות ד' פ"ח וז"ל, ולענין פסק הלכה משמע מהכא בשאר האיסורים שאין ע"א נאמן בדאיתחזק איסורא ואין בידו לתקן וכו' וא"ת תיפשוט מנדה דאמרו רחמנא וספרה לה לעצמה, ואע"ג דאיתחזקה נדה ואין בידה לתקן דבימים תלה רחמנא, איכא למימר דהתם כיון שדרכה להיות רואה ופוסקת והיתר הבא מאליו נאמנת, ואי משום טבילה בידה לתקן הוא עכ"ל. דמזה משמע כדברינו, דאף שעל עצם הראי' הוא ספק שקול, כיון דאיתחזקה נדה לא היתה נאמנת, אם הי' העדות על מקרה המתיר, ורק משום דהעדר ראי' חדשה הוא היתר הבא מאליו נאמנת, ולפי"ז בספק אם נכתב הגט לשמה, כיון דהאשה עדיין בחזקת אשת איש גמורה, והספק הוא במעשה המתיר, שכתיבת הגט לשמה מצטרף עם הנתינה, אין ע"א נאמן, דהרי לענין הספירה שג"כ אינם מתירים בלי טבילה לו הי' בזה ענין שאינו בא מאליו לא היתה נאמנת היכא שאין הדבר בידה

אח"ז ראיתי בש"ש ש"ו פ"ז, שהביא בשם הפנ"י בפ' האומר, לענין אם ע"א מעיד נגד רובא, בתערובות חלב ושומן, דכתב הפנ"י דנאמן גם נגד רובא, ומייתי ראי' ממעשים בכל יום שאדם נאמן כשיש במקוליס רוב טריפות, ואומר זו הכשירה, וטעמו של דבר דהא דלא מהימן ע"א נגד חזקה, היינו דוקא היכא שבלי העד הוי חזקה גמורה ולא איתרע כלל וכו' דחזקה כי האי דלא איתרע כלל, עדיף מרובא, כמש"כ בכמה מקומות, משא"כ היכא שיש מקום ספק בלי דברי העד, דאיתרע חזקה, שפיר סמכינן אעד אחד, וה"ה לגבי הרוב כיון דאיכא מיהו מיעוטא המסייע לדברי העד ואינו אלא כמברר המיעוט מתוך הרוב, והביא שם דבכ"ז מסיק הענין בצע"ג

והנה מסוגית הש"ס דגיטין הנ"ל מוכח דגם היכא שנולד ספק לפנינו, אם רק נשאר תורת חזקה ראשונה אין ע"א נאמן כמש"כ. דהרי גט כתוב לפנינו ואנו מסופקים אם נכתב לשמה, מ"מ כיון, שמעיד שנתחדש דברי המבטל חזקת א"א, אינו נאמן אמנם כ"ז אינו משום דחזקה מכרעת נגד הגדת העד, דלא. יתכן לומר כן לבטל עדותו של עד מחמת חזקות והשערות, אלא דהכלל בזה מחמת התחלקות הסוג, שלא האמינה תורה ע"א רק כשבא לברר ספיקות, אבל לשנות דבר מכפי המוחזק אינו נאמן, ומשו"ה בכל דבר שהי' מוחזק לנו, וגם כשנולד הספק עדיין מן הדין להחזיק הדבר על חזקה ראשונה, חשבינן גם עכשיו כאילו אנחנו מוחזקים בדבר, אבל אין זה שייך כלל לענין רובא וחזקה רובא עדיף, דרוב אינו בתורת בירור עדות, ורוב מהני אף לשנות דין בדבר המוחזק להיתר או לאיסור, ולכן נאמן ע"א להעיד נגד רוב היכא שלא הוחזק הדבר מחמת הרוב, ובמעיד על בהמה שנטרפה, דאף שחזקת כשרות דבהמה, הוא מחמת רוב בהמות כשרות הן, אבל עכ"פ הוחזק לנו הבהמה בכשרות, אבל אם יעיד על חתיכה שנמצא בין החנויות, דאמרינן כל דפריש מרובא פריש, והעד מעיד היפוך הרוב, אז נראה דנאמן ע"א, שעדיין לא הוחזק הדבר בכשרות, ובזה מתורץ הענין מה שנאמנים הטבחים לברר איזו חתיכה כשירה, ודברי הש"ש שכתב לתרץ קושית הפנ"י אינו מובן, ולדברינו הכל תלוי אם חשוב כמוחזק או לא. וכן משמע מדברי תוס' גיטין והרשב"א שהבאנו דמשו"ה נאמנת על ספירת נקיים משום דלא הוחזקה להיות רואה כל שעה דלכאורה אינו מובן מה ענין זה לאיתחזק איסורא אם היינו מחזיקים שתהא רואה כל שעה אינו בגדר חזקה דעלמא, אלא כעין רוב טבעי, ולפימש"כ הוא הכל ענין אחד שכל ענין שמוחזק לנו מאיזה טעם שיהי' אין ע"א נאמן לחדש ולשנות דין אחר

אח"ז ראיתי בחי' הגרע"א בלקוטיו למס' כתובות ד' י"ג דכתב לחלק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן, משום דרובא דאיתא קמן הוא גזיה"כ לתלות אחר הרוב, היכא שהדבר בספק, והיכא דאיכא ע"א ליכא ספק, וברובא דליתא קמן סובר דאינו נאמן יעו"ש. ולפי מש"כ תלוי רק בדין איתחזק, ולא איתחזק אבל בלא"ה לא שייך לומר שיהי' ענין רוב מכריע נגד העד, ובנוב"י מ"ק סי' ס"ט מחליט שם דברובא דליתא קמן ודאי ע"א נאמן נגד הרוב, ורק ברובא דאיתא קמן לא בריר לי', ורק דקשה לי' ממעשים בכל יום שהטבח נאמן על הכשרות במקום דאיתא רוב טריפות יעו"ש. והביא הוכחה שע"א נאמן נגד רובא דליתא קמן, מהא דאשה שרוב ימי' טמאים נאמנת על ספירת נקיים, ולפי מש"כ הכל תלוי באם הוחזק או לא, שאם היינו מוחזקים שלא תטהר לעולם אז באמת לא היתה נאמנת, והרי בפירוש כתבו התוס' והרשב"א דמה"ט נאמנת משום דלא הוחזקה שתהא רואה כל שעה אבל. אם הוחזקה אינה נאמנת. ובס' ש"ש ש"ו פ"ז כתב דתרי גווני איתחזק איכא, חדא חזקה קמייתא וחדא מה שהוחזק לפנינו, וכתב דגם לשיטת הראשונים, הרשב"א והריטב"א והר"ן דסברי, דע"א נאמן באיסורים גם היכא דאיתחזק איסורא, מ"מ מודים דהיכא שהוחזק