שערי ישר חלק ב קכו

נאמן ע"א נגד חזקה יעו"ש. אבל עדיין ראוי לבאר מה עדיף בזה שהספק נולד בלי העדים, אבל עכ"פ הרי איכא בזה חזקה ואיך נאמן ע"א להכריע, דהרי מוכח דאם הי' בזה רק ע"א לטמא, הי' נאמן בין ברה"ר בין ברה"י, ואף דבספק טומאה לא אזלינן בתר חזקה כלל, בין ברה"ר בין ברה"י, משום דהתורה עשתה ספק כודאי, כ"ז הוא רק אם נשאר דין ספק אז לא מוקמינן אחזקה משום דספק הוי כודאי, ודין חזקה לא נאמר רק היכא שהדין ספק, וכמו שנתבאר ענין זה בס"ד בש"א, אבל הכא אם הי' הספק ברה"ר, דאיכא בזה שני ענינים לטהר, אחד מצד דין ספק טומאה ברה"ר, והשני מצד חזקת טהרה, לו יהא דמצד דין ספק טומאה ברה"ר נאמן ע"א, אבל איך נאמן נגד חזקת טהרה ועוד לשיטת תוס' בסוטה ד' כ"ח ע"ב ד"ה מכיון ספק טומאה ברה"ר דטהור הוא משום חזקת טהרה והלכה היתה בזה רק לחלק בספק טומאה ברה"י יעו"ש

ונראה לי דמזה מוכח דהיכא דמעיד ע"א לא מהני חזקה כלל, דדין חזקה לא נאמר, רק היכא שהדין מסופק לנו, אבל כיון שע"א מעיד ונאמן לברר את הספק, שוב אין כאן ספק, וכמו דלא מהני חזקה בספק טומאה משום דאיכא דין ודאי, כ"כ היכא דאיכא הגדת ע"א ליתא לדין חזקה, ולפי"ז עלינו לומר דהא דע"א אינו נאמן נגד חזקה הוא רק היכא דבלא הגדת העד לא הי' בזה ענין ספק, שלא נולד לנו ספק, אז אינו נאמן ע"א להעיד לחדש דין על דבר שמוחזק לנו להיתר או לאיסור, אבל היכא שנולד לנו ספק, ואין מוחזק לנו עוד איך הוא, ועלינו להכריע עכשיו את הדין לענין הנהגה, הכרעת ע"א עדיף מהכרעת חזקה דחזקה אינה מכרעת את המציאות, אלא מכרעת דין הנהגה וע"א נאמן להכריע המציאות, וממילא ליכא שום דין חזקה כיון דבטל תורת הספק מזה, והוא מסתבר ומוכרע עפ"י סברא, דהרי ע"א יש לו תורת נאמנות באיסורים כשני עדים, ואיך אפשר שיהי' הכרעת החזקה מבטלת דין עדות, אלא הא דאינו נאמן היכא דאיתחזק לאיסורא או להיתירא, הוא רק שלחדש דין חדש ממה שהוחזק אינו נאמן, שבסוג כזה לא נתנה תורה לו כח נאמנות, כמו שאינו נאמן לענין ממון, היינו שאין החזקה מבטלת נאמנות העד, אלא שסוג הענין גורם, שבסוג כזה לא האמינה תורה ע"א, וסוג זה, הוא ענין לחדש דין, בדבר שלא נפל עדיין ספק קודם הגדת העד, ולפי"ז מה שהאמינה תורה את האשה על ספירת הנקיים, שכתבו תוס' משום דלא הוחזקה להיות רואה כל שעה, אף שקודם הטבילה היא לעולם בחזקת טומאה, הטעם בזה שעל ענין ראי' חדשה אינו מוחזק לנו כלל והדבר שקול משו"ה נאמנת מתורת ע"א, ומה"ט ע"א נאמן לטהר ולטמא בספק טומאה ברה"ר וברה"י, דע"א מברר את הספק השקול, ושוב ליכא דין ספק דנימא ספק כודאי, ועפי"ד בזה נתבארו היטב כל הענינים שהבאנו בפרק הקדום, דמה שהוכיח בס' אבני מלואים דנדה בימי לבונה אינה בחזקת איסור, מהא דנאמנת מדין ע"א, לפי"ז אין מזה ראי', דאם רק יש בזה איזה ענין ספק שצריך להכריעו מחמת חזקה קמייתא נאמן ע"א, וכן בנידון שדן הגרע"ח לענין עגל אם כלו לו חדשיו או לא, כיון שעכ"א איכא בזה תורת ספק נאמן ע"א, ואין חזקת אינו זבוח מכרעת כלום נגד הגדת ע"א. ובהא דאמרינן ריש גיטין דלענין לברר אם הכתיבה של הגט הי' נכתב לשם גירושין אין ע"א נאמן משום דאיתחזק איסורא דאשת איש, אף דהתם ודאי לא גרע מספק שקול, אם נכתב כדין או לא, וגם לר"מ דחייש למיעוטא, אמרינן שם דאינו נאמן ע"א מדינא, ולולא הטעם דמסיק שם דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי, אכן בזה הי' אפשר לומר דהוא רק לפי"מ דפריך שם דהוי דבר שבערוה, אבל עכ"פ גם מה דפריך מחמת איתחזק איסורא, בע"כ הוי ס"ד דלא גרע מספק, ולפי"ד דכל היכא דהוי תורת ספק נאמן ע"א, קשה למה לא יהי' נאמן ע"א לומר דנכתב לשמה

לכן נלענ"ד שבכל דבר שהוחזק באיסור או בהיתר ונולד אח"כ ספק, ומצד הדין לולא עדותו של ע"א הי' ראוי להעמיד על חזקה ראשונה, דבכה"ג אין ע"א נאמן, והטעם בזה דאף שלברר ספיקות נאמן ע"א, וממילא לא נוקים אחזקה, דכיון שבטל הספק מחמת עדותו של ע"א, אין מקום להעמיד אחזקתו, אבל כיון שמעיד על מקרה שנתחדש דבר חדש שנשתנה הדין בדבר שהי' בחזקת איסור או בחזקת היתר, וגם עכשיו לולא עדותו, הי' נשאר עוד איזה דין מחמת חזקה ראשונה שאף שעכשיו איתרע החזקה ונולד לנו ספק, אבל עכ"פ היתה מועלת חזקה ראשונה להכריע את הספק, בכה"ג חשבינן שעדותו של העד הוא נגד חזקה ראשונה, אבל היכא שעכשיו שנולד הספק ליכא דין העמד על החזקה, אז נאמן ע"א אף שמעיד שנשתנה הדבר מחזקתו, וראי' לזה מהא דשקיל וטרי בפ' האשה ביבמות בע"א שמעיד את בעלה, רק מחמת שהוא נגד חזקת אשת איש אינו נאמן, ולא מחמת חזקת חי שמעיד שמת מזה מוכח שאם לא הי' נגד חזקת א"א, לא איכפת לן אם מעיד על מקרה התחדשות בדבר המוחזק, אם עכשיו אינו נוגע עדותו לדבר שהי' בחזקת איזה דין, ומשו"ה י"ל בנולד ספק טומאה לאדם שהי' מוחזק בחזקת טהרה, אם מעיד ע"א שנטמא, נאמן אף שמעיד נגד חזקת טהרה, כיון שעכשיו איתרע החזקה, וגם אינו נוגע לדינא החזקה הראשונה, דבין ברה"ר ובין ברה"י ליתא לדין חזקה, אלא הלכה היא דברה"י ודאי טמא וברה"ר ודאי טהור, ה"ז כמעיד על חי שמת דלולא חזקת אשת איש הי' נאמן, אבל בדין בפ"נ לענין כתיבת הגט לשמה אינו נאמן, דלו יהא שעכשיו הוא ספק לפנינו, אבל כיון שמעיד על התחדשות האישות שהוא נגד חזקה ראשונה, וגם עכשיו בלי עדותו הי' נשאר איזה נפ"מ לדינא מחמת חזקה הראשונה, שהי' מעמידים אותה על חזקה הראשונה ובעדות של ספירת ז' נקיים, אף שעכשיו כשיהי' אצלינו ספק על נקיים הי' מעמידים אותה בחזקת טומאה, אבל