שערי ישר חלק ב קכה

על מקרה שמשנה את דין טהרתה או טומאתה, ועיקר עדותה הוא שלא ראתה מן המקור ובמנין זה אינה מפקעת דינה ממה שהוחזקה, דהרי הוחזקה רק שאם תראה דם נדה תהא טמאה וגם עכשיו הדין כן, ומשו"ה אף אם הי' ענין זה של התחדשות המכה נגד חזקת הגוף, ע"א נאמן ע"ז, דע"א נאמן נגד כל חזקה ורק אינו נאמן לחדש דין ע"ד שהוחזק בו להיפוך, ונראה לי דכן מוכח מדברי תוס' בכתובות ד' ע"ה ד"ה ספק, דנגע שאינה מטמאת לא חשיב השתנות בגוף כיון שאינה משנה ומתחדשת שום דין ורק נגע המטמאת הוי נגד חזקת הגוף –– וכן יש לפרש עפ"י דברינו בהא דאמרינן במס' קדושין ד' ס"ו ע"ב התחיל ר"ע לדון מקוה פסולו ביחיד ופירש"י בא אחד ואמר אני מדדתיו ונמצא חסר נאמן דקיי"ל ע"א נאמן באיסורין עכ"ל. ושם ג"כ איכא חזקת הגוף דחזקה שהיתה שלמה, אלא דכיון שאין אנו דנים עכשיו על המקוה לפוסלו מכאן ולהבא, כמו דמוכח שם בעיקר המחלוקת בין ר"ט ור"ע דמיירי שם לענין הטהרות שנעשה קודם הידיעה, דעיקר הנפ"מ לדינא הוא על הטובלים מעיקרא, ומשו"ה לא איכפת לן מה שעדותו נגד חזקה

אמנם יש להעיר במש"כ התוס' דע"א נאמן באיסורים ילפינן מנדה דנאמנת על הספירה, משום דהתם ג"כ חשוב כלא איתחזק, משום דלא הוחזקה שתהא רואה כל שעה, וכשעברו שבעה היא טהורה ממילא, דלכאורה קשה למה לא נימא דהוי כאיתחזק היתירא, וכמו דאמרינן ביבמות פד לענין צרת ערוה אם נולד ספק גירושין בהערוה דאמר רבה שם אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת כשימות בעלה כפירש"י שם], ה"נ נימא דבחזקת טהרה עומדת כשיעבור זמן ז' ימים ותטבול, ועתה אנו דנים שמא ראתה ראי' חדשה, נוקמה בחזקת טהרה, ומה שהוכחנו לעיל מסוגית הש"ס דחולין ד' י' בספק שמוטת הגרגרת דאמרינן שם דהוי בחזקת שאינו זבוח, נלענ"ד דל"ד לנידון דידן ולא לסוגית הש"ס דפד"א, דהא דלא מהני שחיטה בסימן השני בעוף אם סימן אחד שמוט הוא דין בעיקר השחיטה, דאפשר דמצטרף ליציאת הנפש גם הסימן השמוט, וכן נקיבת הושט אפשר דלא מהני שחיטה בשחיטת הקנה מה"ט, או כמש"כ בתוס' חולין דכן הי' הקבלה דבעינן. שיהי' שני הסימנים ראוים לשחיטה וזה בלי זה אינו מכשיר ועכ"פ הוי ספק בעיקר המכשיר, אבל בספק גירושין שמיתת הבעל הוא המתיר, והיתה בחזקת שכשימות תהי' מותרת לשוק, והספק שמא נתחדש דבר האוסר, וכן בנידון שכ' התוס' לענין נדה יש לדון ולדמות לספק גירושין דפד"א, דאם ראתה ראי' שני' אינו ענין להטבילה רק דליכא נקיים, וענין הנקיים הוא דבר ממילא שלא נתחדש ראי' חדשה וע"ז אנו מסופקים, וראוי לומר העמידנה על חזקת היתר, ואם יש בזה חזקת היתר ליכא למילף על ספק שקול, ובס' אבני מלואים בתשו' סי' כ"ג שהבאנו לעיל כתב ג"כ להוכיח מדברי תוס' והר"ן דסברי דבימי ספירתה ליכא שום חזקה לאיסור ולהיתר, דאל"כ ל" מוכח מזה דע"א נאמן יעו"ש. אבל לא העיר כלום מהך דפד"א שהבאנו

ונ"ל די"ל עפי"מ שבארנו בשע"ב פ"ב דהכלל. בדיני החזקות שאינן בגדר בירור להכריע על המציאות, אלא הכרעת דין ספק לענין הנהנה שלא לחוש על הספק. והכא לענין שבעה נקיים שהצריכה תורה בדיקה וספירה, היינו שיבורר באחד הימים או ראשון ושביעי שלא ראתה, וכשאנו מסופקים אם נתקים ענין זה לא מהני בזה חזקה דרבה לומר דבודאי הי' הדבר כן דבשעה שבדקה מצאה עצמה טהורה, כיון דחזקה אינה מבררת את המציאות כלום, שהרי הצריכה תורה בדיקה שלא תסמוך על החזקה, אלא ידיעה ודאית, ואיך נסמוך על החזקה לומר שבודאי הי' לה ידיעה ודאית, אף שאנו מאמינים אותה שבדקה א"ע שהוא דבר שבידה, אבל ע"ז שמצאה עצמה טהורה בשעת הבדיקה אין לנו שום מוכיח כלל, דאף שאין לנו לחוש על ראי' חדשה מחמת דין החזקה, אבל על ידיעתה שיודעת שהיא נקי' אין לנו מוכיח ורק מה שאנו מאמינים אותה מדין ע"א, ומשו"ה ילפינן מזה דע"א נאמן באיסורים

ועל מש"כ בס' אבני מלואים שם להוכיח דליכא חזקת היתר מדברי התוס' וחי' הר"ן אתפלא מאד, דאם נאמר דכל ענין הבדיקה הוא לצאת מידי ספק איסור נדה ובלא בדיקה הוא איסור ספק הי' לו להוכיח מדין עיקר הבדיקה, דאם בתוך ימי ספירתה היא בחזקת היתר בדיקה למה לה, תסמוך על החזקה, ואין לומר משום דאפשר לברר אין סומכים על החזקה, הנה אף אם נימא דהך כללא הוא מה"ת, בנידון כזה אין שייך כלל זה, דאף אם בדקה ראשון ושביעי עכ"פ עלינו לסמוך על חזקה שלא ראתה בנתיים, אלא ודאי דגזיה"כ הוא שתבדוק ויתברר לה ידיעה ודאית, וכן לשיטת הרמב"ם דספק מה"ת לקולא בע"כ עלינו לומר שגזיה"כ הוא שתהא בזה ידיעה ודאית, וכיון דגזירת הכתוב שיהי' בזה ידיעה ודאית לא מהני בזה הכרעת חזקה, וכיון דאמרה תורה אצל האשה עצמה שלא יועיל לה חזקה, איך יהני חזקה אצלינו לומר שבודאי ידעה האשה ונתברר לה, ע"כ נראים הדברים כמו שכתב דרק לענין חזקת איסור הוצרכו התוס' לפרש דאין דברי עדותה מנגדים לשום חזקה, אבל להיפוך לענין חזקת היתר לא הוצרכו לפרש בזה וכמו שבארנו. כנלענ"ד

פרק ב

תנן בפ"ה דטהרות מ"ט עד אומר נטמא ועד אומר לא נטמא אשה אומרת נטמא ואשה אומרת לא נטמא ברשות היחיד טמא ברשות הרבים טהור, וקשה לשיטת הפוסקים דע"א אינו נאמן נגד חזקה, אמאי טמא ברה"י, הלא איכא חזקת טהרה, ובש"ש ש"ו ספכ"ג הביא משנה זו להוכיח דעד אחד נאמן בספק טומאה, ומוכיח לפרש דמיירי שהספק נולד בזה שלא עפ"י העדים, דאל"ה איך