שערי ישר חלק ב קכג

שלמות הסימנים קודם שחיטה סותרת שום חזקה, ואדרבה חזקת שלמות הסימנים מסייעים לעדותו

ולפי"ז נראה דיש להוכיח ולחלק דלאו כללא הוא דכל חזקות המכריעות את הספיקות יהיו מעכבות את הנאמנות של הע"א, דבספק שמוטה דאמרינן שמעמידים בחזקת אינו זבוח, מ"מ יהני בזה עדותו של ע"א כמש"כ, והטעם בזה דהכלל בעניני הספיקות אם גם הספק בא ע"י תולדה, כגון בספק שמוטה שבעיקר הספק ליכא חזקה המכרעת לאיסור, דאדרבה הי' בבע"ח חזקת הגוף, אבל כיון דאיכא ריעותא לפנינו והוי ספק שקול אז חזקת איסור שאינו זבוח מכרעת לאיסור, וכן כל כה"ג כגון במקוה שנמצא חסר דקיי"ל דכל הטהרות שנעשו ע"ג טמאות דמחמת ספק של המקוה נולד ספק על הטובל בה בתולדה, מוקמינן את הטובל בחזקת טומאה שהוחזק מעיקרא, וכן בספק של סכין פגום וכל כה"ג, אבל אם יעיד ע"א על עיקר הספק דבעיקר עדותו אין שום חזקה מנגדתו הוא נאמן, אף שבתולדה יועיל עדותו לסלק איזו חזקה, ומשו"ה הדבר ברור שאם יעיד ע"א על המקוה הזאת שנולד בה ספק מתי נחסרה, שהיתה שלמה בשעת הטבילה, שיהי' נאמן ע"ז כמו שנאמנת האשה על הנקיים משום דע"א מעיד על עצם המקרה, והחזקה אינה על עצם המקרה, רק להכריע על דבר הנולד בו הספק בתולדה, דגם בכה"ג שאינה מכרעת את עצם הספק מהני דין חזקה כמו דמוכח מכל זה שהבאנו כאן וכמו שבארנו ענין זה בשע"ב פ"ב

ובס' אבני מלואים בתשו' סי' כ"ג כתב לענין אשה שמוצאה דם בבדיקה וספק אם דם מכה היא, וז"ל ונראה כיון דבשבעה נקיים לא מיקרי חזקת איסור, וכמש"כ בס' ש"ש ש"ג פי"א, מהא דכתוב תוס' ריש גיטין ד"ה ע"א נאמן באיסורים, וא"ת מנא לן דע"א נאמן באיסורים וי"ל דילפינן מנדה וכו', וא"ת א"כ אפילו איתחזק איסורא, וי"ל דאינה בחזקת שתהא רואה כל ז' וכו', מבואר מדבריהם דלא מיקרי איתחזק איסורא במה שראתה פעם אחת שתראה כך לעולם וכו', ובש"ת נ"ב סי' נ"ז נסתפק לדעת התוס', תוך ז' נקיים אי מיקרי איתחזק איסורא ע"ש, והדברים ברורים דזה לא מיקרי איתחזק איסורא, דא"כ לא היתה נאמנת תוך ז' נקיים על ספירתה, דהא ע"א אינו נאמן נגד חזקת איסור אלא ע"כ דליכא חזקת איסור, ואע"ג דקודם שטבלה עדיין טמאה היא אין מחזיקים מאיסור לאיסור לומר כיון שראתה פעם אחת חזקה שתראה עוד, וכמש"כ בס' ש"ש ש"ו פ"ו ע"ש. עכ"ל. ועפימש"כ אין דבריו נכונים בזה דאף דלענין נאמנות ע"א אין זה נגד חזקה אבל לענין הספק חזקת טומאה מכרעת וכמו שמכרעת חזקת אינה זבוחה לענין ספק שמוטה וחזקת טומאה דגברא לענין ספק מ' סאה שבמקוה וכמש"כ. ועוד לפימש"כ למעלה דענין הספירה שאמרה תורה הוא דהבדיקה, היינו מה שיודעת שהיא נקי', הוא ג"כ דבר המצטרף לטהרה, ובלי זה היא טמאה כמו העדר טבילה, לפי"ז אם מסופק לה אם דם מכה הוא או דם המקור הרי אז ליכא בזה ספירה כלל, והרי היא טמאה ודאית, ואין אני בא בזה לסתור את דבריו בנוגע לעיקר השאלה שנשאל שם, כי לא שמתי לבי לזה, ואין אני כדאי להכניס ראשי בזה, ורק מה שנוגע לעניננו לברר ביאור זה, נלענ"ד שאין דבריו מחוורים בזה

אמנם גם דברי הנב"י שהביא שם ג"כ אינם מובנים כ"כ דאחרי שהביא שם דבענין זה אם האשה בתוך ימי ספירתה בחזקת טהרה או בחזקת טומאה נחלקו התוס' ורש"י במס' זבחים ד' כ"ט ע"א דהתוס' סברי דהוי בחזקת טומאה, כתב בזה"ל אף שהתוס' כתבו בריש גיטין בד"ה ע"א בסה"ד, וא"ת א"כ אפילו איתחזק איסורא, וי"ל דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה וכשעברו ז' טהורה ממילא וגם בידה לטבול, וא"כ משמע מדברי התוס' דנדה לא מיקרי איתחזק איסורא, מיהו נלענ"ד דהיינו לענין נאמנות דע"א דנאמן במה שבידו אפי' איתחזק איסורא ממש, אלא שהי' קשה להתוס' דנדה מיקרי אינה בידה שמא לא תפסוק מלראות, וע"ז כתבו שעל זה לא איתחזק איסורא, אבל עכ"פ מיקרי איתחזק איסורא כ"ז שלא טבלה אלא שזהו בידה, עכ"ל, מה שכ' דנאמן ע"א במה שבידו אינו מובן, מה זה ענין לנאמנות על הראי', אבל אפשר שכונתו כמש"כ, דאף דקודם הטבילה היא בחזקת טומאה על כל ספק שמתילד, אבל לענין נאמנות ע"א על הראי' אינו נגד חזקה דעל זה לא איתחזק

ומעתה יתבאר לנו היטב מה דאמרינן בריש גיטין דעל הספק אם נכתב הגט לשמה אין ע"א נאמן משום דאתחזק איסורא דאשת איש, אף שעדיין קודם נתינת הגט אין איסור אשת איש מסתלק ממנה כלום, אבל כיון דלענין התרת האשה צריך כתיבת הגט לשם גירושין, הרי הכתיבה הוי מעשה המצטרף לסלק איסור אשת איש, וכל מעשה המועלת לסלק ולהכשיר הוא נגד הדין המוחזק מעיקרא, שאין ע"א נאמן ע"ז, וכמו שבארנו דברי הרמב"ן בשם התוס', דגם הספירה חשבינן שהוא נגד החזקה, ורק משום דבידה הוא לעשות הספירה להתודע על הנקיים היא נאמנת, מכש"כ שכתיבת גט לשמה הוא מעשה המצטרף לסלק חזקתה, ומשו"ה אין ע"א נאמן ע"ז, אבל בנידון שדן הגרע"א ז"ל לענין עגל שספק לנו אם הוא נפל או לא, דאף שאם לא הי' בזה ענין מכריע הי' הדין נותן לאוקמה על חזקה חזקת אינו זבוח דכיון דאם הוא נפל לא מהני שחיטה להכשיר ה"ז ככל ספק בשחיטה, אבל במה שמעיד העד דכלו לו חדשיו ליכא שום התנגדות מאיזו חזקה, ה"ז דומה לנאמנות האשה על העדר ראי' חדשה כיון שאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה, כ"כ הכא אינו בחזקת נפל. וכן במה שהקשה בס' תו"ג מדין העדות על כתיבת הגט לדין עדות על שלמות המקוה לא קשה כלל, ואין שני ענינים אלה שייכים זה לזה כלל, דשלמות המקוה אינה