שערי ישר חלק ב קכב

לעצמה ונאמנת על טבילתה וניגמר מינה דע"א נאמן אפילו איתחזק איסורא וכו' ובתוס' תרצו דהתם בידה לתקן שתספור ותטבול, אעפ"י שאין בידה לתקן עכשיו אם לא שלמו ימי', מ"מ יכולה היא להמתין לספור ולטבול, וכל שבידו לתקן, ע"א נאמן אע"ג דאיתחזק איסורא כדאמרינן בפ' האשה רבה עכ"ל. ובס' ש"ש ש"ו פי"ט הקשה על דברי הרמב"ן אלו דמלבד שמדברי התוס' שלפנינו אינו נראה כן דהרי רק על הטבילה כתבו שהוא מטעם דבידם, אבל הספירה אינה בידה, אלא דהספירה לא חשיב איתחזק איסורא דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה, והרמב"ן כתב דגם על הספירה נאמנת משום בידה, ועוד קשה דאם נימא דנדה הכל חשוב כבידה הספירה והטבילה, א"כ מנ"ל דע"א נאמן באיסורים בדלא איתחזק איסורא היכא דאינו בידו כיון דנדה חשיב הכל בידה, יעו"ש מה שדחק לתרץ בזה

ונלענ"ד נראה שדברי התוס' ודברי הרמב"ן בשם התוס' אינם סותרים כלל, דהנה בזבה שהצריכה תורה ז' נקיים לספור, חלקו האחרונים, דיש סברי דבדיקת חורין וסדקים הוא מה"ת, ויש סברי דמה"ת סגי אם רק ברור לה שהשגיחה על עצמה א' מז' ימים ויודעת שלא נפתח מקורה הוו ספורים ובדוקים, הובא דבריהם בפתחי תשובה יו"ד סי' קצ"ו סק"ד ועכ"פ לכו"ע אם לא בדקה ולא השגיחה על עצמה לא מהני טבילתה כלום, היינו דבלא ספירת ז' נקיים אינו בגדר ספק שמא ראתה דאף אם לא ראתה היא טמאה ודאית, דספירה מעכבת כמו טבילה, ולפי"ז ענין הספירה שהוא הבדיקה הוא דבר המכשיר, שע"י הספירה עם הטבילה היא מתטהרת, וכשאנו מאמינים את האשה על הספירה שמעידה שבדקה א"ע כדין והיא נקי', יש בזה שתי עדיות, א' שלא ראתה שנית והב' שעשתה תחבולה לבדוק א"ע ולידע שלא הי' בזה ראי' שנית, והנה על העדות של ראתה עוד, הוא עדות כמו ספק חלב ספק שומן, דכיון דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה הוי כמו לא איתחזק איסורא אבל על העדות של בדיקה שהוא מעשה חדש המצטרף להטהרה, הוי לעולם כמעיד נגד חזקה, וככל דברים המכשירים כהפרשת תרומה וכשחיטה, אבל דבר זה הוא דבר שבידה לעשות הבדיקה, אבל על עצם הראי' אם ראתה או לא, דבר זה הוא לאו בידה אבל איתחזק שתהא רואה כל שעה, ונמצא לפי"ז דנאמנת על הבדיקה והטבילה משום דבידה הם ונאמנת אף שהוא נגד החזקה, ועל הראי' שלא ראתה היא דבר דלא איתחזק ולאו בידה, ומזה ילפינן דע"א נאמן באיסורים בלא איתחזק ולאו בידו, ודברי התוס' והרמב"ן מתאימים ואין בהם סתירה, דלהרמב"ן ג"כ על הראי' לאו משום בידו הוא וכמש"כ

אמנם גם על העדות של הראי' שלא ראתה עוד דהוי ספק שקול בע"כ דכמו שכתבו תוס' דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה, כ"כ עלינו לומר דאינה בחזקת שלא תראה, דאם הי' בזה ענין חזקה לאיזה צד, האיך ילפינן מזה לספק חלב ספק שומן דע"א נאמן, וכיון דהוי ספק שקול אם ראתה או לא, ואם ראתה לא תטהר לעולם מטומאתה הראשונה, וא"כ הוי ספק טהרה מהטומאה שנתחזקה כבר, והרי זה דומה להא דאמרינן במס' חולין ד' י' לענין ספק שמוטה ספק קודם שחיטה ספק לאחר שחיטה דהוי ספק בשחיטה ופסול, דבפשטות מוכח מסוגית הש"ס דגם בעוף שהכשירו בסימן אחד, דלא מהני השחיטה בסימן א' אם נשמט הסימן הב', יעו"ש, הרי אף שאינו בחזקת שיהא הסימן שמוט ואדרבה רוב בע"ח אם סימניהם שמוטים, מ"מ כיון שאנו מסופקים אם הי' הסימן שמוט, הרי זה ספק במעשה המכשיר אם הועילה השחיטה להכשיר משו"ה מוקמינן בחזקת איסור שאינו זבוח, כ"כ הי' ראוי לומר דאם יהי' לנו ספק שקול אם הי' בזה ראי' חדשה, דאז ליכא ז' נקיים ולא מהני טבילתה לטהר, מהראוי לאוקמה בחזקת טומאה דמעיקרא, ואם היא מעידה שלא ראתה הרי הוא נגד חזקה

ונלענ"ד דמכל זה מוכח דהא דע"א אינו נאמן נגד חזקה הוא דוקא אם מעיד על איזו מקרה חדשה, שהמקרה ההיא משנה את הדבר מהיתר לאיסור או להיפוך, ואז אינו נאמן להעיד שנתחדש דבר נגד מה שהוחזק מעיקרא וכמו דמייתי הש"ס ביבמות ד' פ"ח לענין ע"א במיתת הבעל דבמעיד שמת בעלה הוא מקרה שמסלק איסור אשת איש, וכן הפרשת תרומה מסלקת איסור טבל וכן שאלה בהקדש מחדשת ומסלקת איסור הקדש שהוחזק מעיקרא, דאף דחכם עוקר את הנדר מעיקרא, אבל מ"מ בלא שאלה הי' בזה דין הקדש, וכמו שכתב הש"ש בש"ו פ"ד ––וכמו שבארנו ענין זה בשע"ב פי"ב–– וכ"כ י"ל דבדיקת הספירה של ז' נקיים הוא ג"כ דבר שפועל נגד חזקת הטומאה להצטרף להועיל עי"ז אח"כ הטבילה שלה לטהרה מטומאתה, ומשו"ה אי לאו משום דבידה לבדוק א"ע, לא הי' מהני עדותה, וכמש"כ הרמב"ן בשם התוס', שהטעם שנאמנת על הספירה הוא משום דבידה הוא, אבל הנאמנות על עצם הנקיים שלא נתחדשה ראי' חדשה נאמנת משום ע"א נאמן באיסורים, דכיון דאם לא ראתה היא טהורה ממילא, משו"ה אין לומר שהנקיים הם סבה המטהרת, דהעדר ושלילה אי אפשר להיות לסבה ולדבר הפועל, ורק להיפוך אם תראה ראי' חדשה זה יהי' לסבה חדשה לעכב כח הטהרה, משו"ה אם מעידה שלא הי' ראי' חדשה אין זה עדות נגד שום חזקה דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה, ואף שע"י ענין זה מתברר כח הטהרה, דבזה תלוי כח טהרתה, אבל כיון דדבר זה שלילת הראי' בעצם אינו סותר שום חזקה, ע"א נאמן ע"ז, ובזה מדויק ומובן מש"כ בתוס' וכשעברו שבעה טהורה, ממילא, ועפי"ז נראה דבספק של שמוטת הושט אם יעיד השוחט שהסימן הי' שלם קודם השחיטה שיהו, נאמן ע"ז, אף שזה הוא דבר שאינו בידו, אבל נאמן מטעם ע"א נאמן באיסורים, כמו שנאמנת האשה על שלילת הראי', דהכא ג"כ אין עדותו על