שערי ישר חלק ב קכא

זה, שאעפ"י עפ"י תורת המשפטים אין כאן גזל שמדעתי' עביד, אבל בפנמיות הענין יהי' בזה תמצית גזל, וגם להלוה אסרה תורה שלא להאכיל גזילה למלוה, ובזה יובן לנו הענין מה שהעלינו בפ"ד עפ"י תשובת הר"ן שגבית רבית אסרה תורה לכו"ע, דגם יורש של המלוה או שיהי' בא מכחו ע"י הרשאה, או לוקח שיקנה השטר, דלפי"ד שכל הענין הוא תמצית גזל, דלענין איסור רבית חשבה תורה כאילו נעשית הפסיקה והפרעון ע"י חשו"ק, רק לאחר שקבל המלוה הרבית וזכה בהם קנין גמור עפ"י תורת המשפטים ילפינן מקרא דוחי בהם, שלבני' ויורשיו של המלוה לא הזהירה תורה להחזיר, ובלי האי קרא הי' ראוי להיות דגם יורשיו אחריו הי' צריכים להחזיר כמו המלוה עצמו, כיון דלענין איסור רבית חשבה תורה כגזל, ולפי"ז היכא שגזל ממש מותר, ניתר גם מעות של רבית, ומה"ט אם מחל הלוה אח"כ את תביעת חזרת רבית, י"ל כיון דעכשיו אינה מעשה של פריעת רבית, אלא מחילת דמים בעלמא, באופן שאם הי' מעיקרא גזל ממש הי' ניתר, ממילא הותר גם איסור זה, שעיקרו הוא משום גזל, ועפי"ז גם בספק רבית י"ל דהוי ככל ספק ממון ולא כספק איסור, דכיון דספק ממון אחרים מותר משום דין המע"ה, וליכא איסור גזל, ממילא אין כאן כסף של אחרים וליכא איסור רבית: שוור שער ששי פרק א

קיי"ל עד אחד נאמן באיסורים ושיטת התוס', הרא"ש והמרדכי, דהיכא דאיתחזק איסורא אין ע"א נאמן אא"כ בידו כמו שהובא שיטתם ברמ"א א יו"ד סי' קכ"ז, ואין חילוק בין לאיסור ובין להיתר דכ"כ אם איתחזק היתירא והעד בא לאסור אינו נאמן, דהכלל בזה אם עדותו סותרת החזקה אינו נאמן, ויש לבאר באיזה אופן חשוב נגד חזקה, דהנה בפשטות משמע מסוגית הש"ס ריש גיטין דאם רק עדותו של ע"א יועיל להתיר איסור אשת איש חשוב נגד חזקה, דאמרינן שם שע"א שמעיד בפני נכתב לשמה לא מהני עדותו מה"ת, אף שעכשיו עדיין אין האשה ניתרת אלא לאחר שינתן הגט להאשה, ומסוגיא זו הוכיח הגאון רע"א ז"ל הובא בחי' ליו"ד סי' ט"ו לענין אם מהני עדות ע"א להעיד על עגל שהוא בן ח' ימים, וז"ל שם בתוה"ד גם י"ל כיון דאם הוא נפל אין שחיטתו מטהרתו והוי כמתה מאלי' וא"כ אחר השחיטה יש לולד זה חזקת איסור שאינו זבוח כמו בכל ספק בשחיטה, ואף אם בא העד המתיר קודם שחיטה בעוד שהולד בחיים דגם לפי דבריו עדיין אינו זבוח אינו מוציאו מחזקתו, ועדותו רק דיש תקנה לזה, בשחיטה, וזה אינו נגד החזקה, דכל בהמות כן הוא דיש להם תקנה בשחיטה, מ"מ נ"ל במה שמעיד שתהי' מותרת אחר השחיטה ואז כשנבוא להתיר לאכול ע"י עדות העד הזה מוציאים אותה מחזקת איסור אינו זבוח, בזה ג"כ אין ע"א נאמן, וראי' לזה מסוגיה דריש גיטין דפרכינן וליבעי תרי וכו' הוי איתחזק איסורא אף דהתם השליח מעיד קודם הגירושין שגט זה כשר לגרש בו דנכתב לשמה, ובזה עתה אינו מוציאה מחזקתה דהא גם לפי עדותו עתה הוא אשת איש וכו', וא"כ ק"ו הדברים דהתם בשעה שמעיד בודאי ביד הבעל לגרש אותה בגט כשר ולהוציאה מחזקתה, מכש"כ בנידון דידן דאין בידו לסלק החזקה דשמא הוא נפל ולא יתקיים ח' ימים, יעו"ש דבריו באורך שלבסוף מסיק להתיר מטעם אחר דמה"ת רוב בני קיימא הם יעו"ש. וכן בס' תורת גיטין להגאון מליסא בחי' למס' גיטין העיר שם להקשות מה דחשבינן שם לאיתחזק איסורא, דהרי ודאי אם יעיד ע"א שבמקוה זו יש מ' סאה ואח"כ יטבול בו הטמא, בודאי יהי' טהור אף שמוציאים ע"י ע"א את הטמא מחזקת טומאה, מ"מ כיון שבשעת הגדה על המקוה לא הוציאו עדיין שום דבר מחזקתו, ועיי"ש שהכריע שענין זה תלוי בשיטת הרמב"ם בפט"ז מה' סנהדרין שהאיסור יוחזק בע"א ואח"כ לוקים עי"ז יעו"ש. ולדברי התו"ג אם יעיד ע"א על המקוה לאחר טבילת הטמא לא יהני עדותו שיהי' טהור, ודבריו מתאימים עם דברי הגרע"א ז"ל שהבאנו, ולענ"ד אין דברי הגאונים נכונים בזה כמו שנבאר בס"ד

דהנה היסוד דילפינן דע"א נאמן באיסורים כתבו בתוס' ריש גיטין וז"ל וא"ת מנא לן דע"א נאמן באיסורים וי"ל דילפינן מנדה דדרשינן וספרה לה לעצמה, וא"ת א"כ אפילו איתחזק איסורא וי"ל דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה וכשעברו שבעה טהורה ממילא ולא איתחזק וגם בידה לטבול עכ"ל. ובחי' הרמב"ן בפ"ק דגיטין וז"ל וי"מ משום דכתיב וספרה לה לעצמה, וק"ל התם איתחזק איסורא שאפילו פרסה נדה עמו במטה או שילדה סופרת