שערי ישר חלק ב קיז

בדמים, ולפי"ז קשה איך יש זכות גוביינא לכהן מקרקעות כיון שהוא דבר שאין פודים בו, ולהיות זכות לכהנים למכור ויהי' הכסף של האב או הבן ואח"כ יתנו הם לכהן, זה ודאי דבר רחוק מן הדעת, ולכן נלענ"ד דלפי מש"כ עיקר הזכות ממון של כהנים הוא כשאר זכותי ממון, ועל ענין זה לא נאמר הכלל ופרט שיהי' דוקא דבר המטלטל וגופו ממון, משו"ה יכול הכהן לגבות, רק על הכהן הוא החוב לעשות פדיון הבן לאחר שקבל הני ה' סלעים, וכמו שהבאנו דדרשינן יהי' לך ופדה תפדה וכמו שפירש"י דהאי קרא לאהרן נאמר, ולכן נראה דאם יש לכהן ה' סלעים יכול לאחר שגבה הקרקע לפדות בכסף שלו ואם אין לו ימכרם ויקבל ה' סלעים לעשות בהם הפדיון, דעכ"פ במה עדיף אם אחר יקנה הקרקע ויתן לכהן ה' סלעים או הכהן עצמו יקנה ויפריש ה' סלעים, ולפי"ז י"ל דמה שכתבו בתוס' ימכרם ויתן דמים לכהן, היינו שבי"ד גובים ומוכרים הקרקע ונותנים דמים לכהן, וה"ה אם יתנו לכהן ע"מ שיפריש ה' סלעים, ולענ"ד הי' נראה דהא דאיתא במשנה דבמת הבן לאחר ל' חייב האב לפדותו, וכן הביא הרמ"א בסי' ש"ה סעי' י"ב דפדיון זה אינו רק פריעת חוב דעלמא, רק שהאב מחויב ליתן דבר המטלטל וגופו ממון, אבל אם הכהן מתרצה יכול לשלם חוב זה גם בקרקע. והנה בדין זה שמת הבן מפורש בתוס' וברמ"א דחייב ג"כ לברך על פדה"ב, ואם נאמר דבכה"ג ליכא מצות פדי' כיון שמת וליכא את מי לפדות וליכא רק מצות מתנות כהונה יהי' ראי' מזה דסברי התוס' והרמ"א דמברכים ברכה על נתינת מתנות כהונה, ובס' דרכי תשובה סי' ס"א סק"א הביא כמה שיטות בזה דדעת הרשב"א בתשו' דאין מברכים על נתינת מת"כ משום דכהנים משלחן גבוה קא זכוי אף דלא אבין טעם זה, והביא דעת הרוקח דמברכים על מת"כ והביא שם דכן נהג הגר"א ז"ל יעו"ש. ולדברינו יהי' לנו הכרעת רמ"א דמברכים על מתנות כהונה אמנם אולי י"ל דסברי דשייך ג"כ מצות פדיון על בן שמת לפרקו מקודשת בכור, אבל עכ"פ י"ל דגם על נתינת ופריעת ה' סלעים איכא ברכה דהיא מצוה בפ"ע, וכן בבן חלל איכא מצוה של פדיון בלי חיוב נתינה, ואפשר דגם שם מברכים דגם זה מצוה בפ"ע, היינו אם נאמר דשתי מצוות הן דאז צ"ל שמצות חיוב פדי' תלוי' בתנאי החיוב של ה' סלעים וכשפטור מה' סלעים בטלה מצות פדי', ולפי מש"כ דשניהם מצוה אחת, י"ל דליכא ברכה על חצי מצוה ודו"ק

ולפי"ז י"ל דהא דפליגי רב ושואל בפודה את בנו בתוך ל' ואומר שיחולו לאחר ל' ונתאכלו המעות דלשמואל אין בנו פדוי הוא רק על ענין הפדיון של קדושת הבכור, אבל מצות מתנות כהונה כבר קיים בזה, דאף דאין הדמים בעין אבל הרי הכהן משועבד בעד הכסף, ועל ענין זה ניתן לו הכסף שיהי' בזה פרעון על חוב זה והכהן נתרצה ע"ז, וכפי שכתבנו דלענין פרעון חוב זה תלוי בדעת הכהן, ומה שראיתי בס' מנחת החנוך מצוה שצ"ב שהקשה דאם זה הוא ענין פריעת חוב ותו לא, יהני בזה מחילת הכהן כשאר בע"ח שהמלוה מוחל, דבריו תמוהים דמה שייך בזה מחילה דענין מחילה הוא רק סלוק הזכות ולא כפרעון, ולכן במלוה שנפקע זכותו בטל החוב, אבל בפדה"ב אם יופקע זכות של כהן אחד לא בטל החיוב שעל הבן או האב לכל השבט, ולדעתי נראה די"ל דגם זכות כהן זה שמחל לא יופקע דהרי עכ"פ כהן הוא וזכותו הוא מחמת שיש מת"כ, וכיון שאיכא מתנות כהונה חוזר וזוכה, אכן מדברי הריטב"א ב"מ משמע דמהני יאוש של עניים פרטיים שלא יוכלו לחזור ולזכות במה שנתיאשו, עי' שטמ"ק ריש אלו מציאות שהביא בשם הריטב"א דעניים שנתיאשו אינם רשאים עוד לבוא וללקוט עוד, אבל עכ"פ מחילה של כהן אחד לא תועיל לפטור את בה"ב מחיובו, ולכן נראה לי דלענין פרעון סגי אם נתרצה הכהן לקבל קרקע או מלוה וכיו"ב הוי פרעון. וכן נראה לי לפרש מש"כ הרמב"ם הובא בשו"ע סעי' ה' נתן לו כלי שאינו שוה בשוק ה' סלעים הרי בנו פדוי, והקשו המפרשים שהשמיט להלכה מה דא"ר אשי במס' קדושין ד' ח' דוקא ר"כ דגברא רבה הוא, ותירץ הש"ך דגירסתו היה בגמ' כגירסת בה"ג א"ר לעולם דלא שוי ורישא דאמר אבי הבן וסיפא דקבלי' כהן, כי הא דרב כהנא פריך בסודרא, אמר לדידי שוה לי ה' סלעים אמר רב אשי ולא אמרן אלא גברא רבה כרב כהנא דידע למחולי, אבל כו"ע לא ש"מ כל היכא דקבלי' כהן בנו פדוי וכן הלכה, עכ"ל הבה"ג. דלכאורה אכתי קשה למה סתם הרמב"ם ולא חלק בין גברא רבה או לא, וגם על הבה"ג קשה כ"כ, דמסיק ש"מ כל היכא דקבלי' כהן בנו פדוי משמע ג"כ דלא בעינן דוקא גברא רבה

ולענ"ד לפרש דמה דאמרינן גברא רבא דידע למחולי' הכונה בזה הוא הידיעה שיודע להבחין בין מחילה לפרעון, דמי שאינו יודע הבחנה זו אם מקבל דבר שאינו שוה ומכון למחול על השאר לא מהני כלום, דמחילה של הסתלקות זכות לא שייך פדה"ב כמש"כ, אבל אם מקבל החפץ בתורת פרעון של ה' סלעים הוי פרעון גמור, ולזה בעינן גברא רבה, שידע למחולי שלא ימחול רק יגמור בנפשי' לקבל בתורת פרעון, ולכן מסיק בה"ג ש"מ כל היכא דקבלי' כהן בנו פדוי, דאם רק קבלי' הכהן בשוויו של ה' סלעים לא בעינן גברא רבה, דהא דבעינן גברא רבה הוא רק על הבחנה זו שלא ימחול השאר בתורת מחילה, אלא יקבל בתורת פרעון של ה' סלעים, אבל אם אומר שמקבלו בתורת פרעון מהני גם בלי גברא רבה, ובגברא רבה כרב כהנא לא בעינן שיאמר שמקבלו בה' סלעים, אלא סגי במה שאמר לדידי שוה לי ה' סלעים, כיון שגברא רבה ידע דבלא"ה לא יהי' פדוי, ובשאר אינשי צריך שיאמר בפירוש שמקבלו בה' סלעים, שיהי' פרעון גמור ולא שימחול השאר ועד"ז מתפרשים גם דברי הרמב"ם שהביא רק שאם קבל הכהן בה' סלעים בנו פדוי, ואח"כ התבוננתי בביאור הגר"א ביו"ד שם ובהגהתו על