שערי ישר חלק ב קיג

להגיה בתשו' הרשב"א שהבאנו היינו להוסיף בדבריו סוף דברי הירושלמי מה דאמור שם לענין הקדש מה דמסיק בירושלמי דבהקדש כל עמא מודיי אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ואח"כ ראוי להגיה וכיון שכן הרי ההקדש בטל לגמרי, ומה שכתוב לפנינו הרי ההפקר בטל לגמרי הוא טעות המעתיקים, ובהפקר אינו בטל לגמרי, ומש"כ בירושלמי דלרבנן אינה מופקרת, כבר בארנו דהכונה בזה הוא עפ"י מה דקתני במשנה לפי גירסת הירושלמי במעכשיו ולאחר מותו אינו גט אף דהוי ספק מגורשת, וע"ז מסיק הרשב"א אע"ג דגבי גט מגורשת ואינה מגורשת, היינו אף דגם שם אי חזרה הוי אין שום משמעות לפרש דבורו כיון דאין גט לאחר מיתה, אין אנו יכולים לפרש דבריו עפ"י אופן שאינו מועיל עפ"י שורת הדין, כמו שאין אנו מסופקים בהפקר לפרש דבורו גוף מהיום ופירי לאחר ל', אבל ל"ד לו יהא דלהך צד דחזרה הוי הי' ראוי שנבטל דבריו אבל להך צד דתנאה הוי הוי גט מעליא, ומשו"ה הוי ספק גט וחולצת ולא מתיבמת, אבל הכא בהקדש שאפי' תנאי לא יועיל כמו שבארנו שענין התנאי בזה הוא שאם יחזור בתוך ל' עושה קדושין לאחר ל' כדי שיוכל לחזור, וכיון דליכא חזרה בהקדש לא בתוכ"ד ולא בהקדש לאחר ל', ונמצא דאי אפשר לפרש דבריו שיהי' קיום למה שאמר מעכשיו ולמה שאמר אחר שלשים, אם לא שנבטל קצת מדבורו, או לבטל כל דבורו, ומסיק הרשב"א דמבטלים לגמרי את ההקדש, ומתחילה הביא דבמתנה לכו"ע מפרשינן גוף מהיום ופירי לאחר ל', ובהקדש עפ"י שורת הדין לא מהני ענין זה דינקי משדה הקדש, ומשו"ה מסיק דלא אמר כלום, וע"ז כתב וא"ת מה ראית לבטל ההקדש מפני שיור זה אדרבה נבטול השיור מפני ההקדש, ע"ז כתב ולא היא הקרקע בחזקת בעלי' וכיון שאתה צריך לבטל אחד מהם אוקי ממונא בחזקת מרי', לפי"מ שבארנו אין הכונה בדברי הרשב"א בחקירה לדון על ספק הקדש בחזקת מי לאוקמי', דהרי אין כאן ספק כלל, כיון דאין לנו שום באור בדבריו, אלא שהרשב"א דן בזה נימא כיון שאי אפשר לפרש דבריו שיהי' הדבור הראשון והשני קיימים, ועלינו לבטל מדבורו נימא שדבור הראשון קיים ומה שאמר לאחר ל' יתבטל, מחמת שאין לנו לפרשו עפ"י משמעות לשונו, וע"ז כתב כיון דעכשיו הקרקע בחזקת בעלי' היא, ועלינו לחדש ענין הקדש, וכיון שאמר דבור הסותר תחילתו לסופו, אי אפשר לחול הקדש ע"י דבור הסותר והביא ראי' מהירושלמי להוכיח ביסוד הראשון דמה שאינו מועיל עפ"י שורת הדין אינו נכנס במשמעות הלשון, מהא דבהפקר לרבי מופקרת מעכשיו ולרבנן אינה מופקרת, דמפורש להדיא ענין זה, דכיון דאי"א להיות השדה מופקרת והפירות לבעלים, לא מספקינן כלל לומר שמא הבעלים נתכונו להפקיר גוף מהיום ופירי לאחר ל', ואח"כ מביא מה שאמרו בירושלמי דבהקדש כו"ע מודיי היינו דמזה מוכח דבהקדש כו"ע שווים, היינו דאף לרבי אינו הקדש דאפילו תנאי אינו מועיל בזה וכמש"כ. ומתפרשים דברי הרשב"א בזה בדרך ישר בלי גמגום כלל

ומה דאמרינן בנזיר מן הגרוגרות לב"ש דהוי נזיר דלא מהני מה שחוזר ואומר מן הגרוגרות וכן באומר הרי זו תמורת עולה, ולא מבטלינן את כל הדבור, אלא החזרה בטלה ודבור הראשון קיים, דהתם קים לן שלשון זה הוא חזרה ממש, ודבור ראשון לחוד נשאר, משו"ה נשאר דבור הראשון בתקפו, אבל הכא שהלשון מסופק ונמסר הדבור לחכמים לפרשו, וחכמים מפרשים רק באופן שמועיל הדבור כמש"כ, ומשא"כ דבהקדש מעכשיו ולאחר ל' בטל לגמרי כל דבורו משום דלא מהני חזרה בהקדש תוכ"ד, לכאורה יש לדון לפי מש"כ בפ' הקודם דיש אופנים דמהני חזרה תוכ"ד משום התרה בנדר ופתחו עמו, אכן נראה כיון שאינו חוזר מעיקר הקדש, רק שמאחר הזמן ממעכשיו עד לאחר ל' יום, בכה"ג גם התרת חכם לא מהני, ומשו"ה גם חזרתו לא מהני

ועפ"י מש"כ יתפרשו דברי הירושלמי בדרך נכון מה דמסיק אף בקדושין כן, אשכח תני רבי אומר מקודשת קדושין גמורים, דמפרש בפני משה שם דהשאלה בזה אם פליגי רבנן על רבי בזה כמו דפליגי בגיטין או כהקדש דמיא דמודו רבנן לרבי דלא שייך חזרה בהקדש, ופשיט הירושלמי דאשכח תני רבי אומר מקודשת קדושין ומדקאמר רבי אומר ש"מ דפליגי בה רבנן, עיי"ש, ופי' זה תמוה לי איך מסתפק בזה הירושלמי אם לענין קדושין פליגי רבנן או לא, הלא משנה מפורשת היא בקדושין פ' האומר מעכשיו ולאחר ל' ובא אחר וקדשה בתוך ל' מקודשת ואינה מקודשת, ולפי מש"כ השאלה בזה אם רבי סובר בזה כמו דסובר בגיטין דתנאה הוי או אפשר שיורא הוי כמו דסובר ר' יוחנן דאפי' קדושי מאה תופסים בה, כמו דאיתא בירושלמי ובש"ס דילן ריש פ' האומר, וכלפי מה דאמרינן דבמתנה מפרשינן לשון כזה לשיורא גוף מהיום ופירי לאחר ל' אפי' לרבי, ובהקדש גם רבי מודה לא מפרשינן לתנאי ובטל ההקדש לגמרי, אפי' לרבי מספקא לי' האיך סובר רבי לענין קדושין, ומביא ברייתא דתני רבי אומר מקודשת קדושין גמורים, היינו כמו דסובר לענין גט, אבל לרבנן מפורש במשנה דסברי מקודשת ואינה מקודשת. וזה פשוט

ולפי"ד אין בענין זה שום ענין להכריע בספק הקדש וספק ממון עניים אם מהני חזמ"ק להכריע על ספק איסור אלא הוא ענין אחר לגמרי דנקט הרשב"א שאם ליכא במאמר מעכשיו ולאחר ל' משמעות המועיל עפ"י שורת הדין הרח כל מאמרו, מבטלים את עיקר הענין מה שרוצה לחדש, ונשאר הקרקע כמו שהיתה, ואין כאן שום ספק, ועפי"ז יפה הורה הרמ"א כתשו' הרשב"א דלא קדיש כלל ולא הזכיר שום נפ"מ אם חזר בו או לא

אמנם מה שהקשה בקצוה"ח על הרמ"א דדברי הרשב"א אמורים בהקדש בדה"ב דאי