שערי ישר חלק ב קיב

אלא נראה ודאי דבענין זה של ספק תנאי ספק חזרה אינו תלוי כלל במחשבתו וכונתו, אלא הספק הוא אצלינו איך לפרש דבריו, ואם חשב בלבו לאיזה צד שיהי' הוא דברים שבלב, ומש"כ הרשב"א הטעם משום דאין הכונה נשמעת לעדים, הוא כעין הוכחה מסוגית הש"ס דמיירי לענין קדושין, ולענין חלות הקדושין ודאי דלא מהני מחשבת הלב, אבל באמת גם השאר ענינים לא משגיחינן כלל על כונת האומר, והספק רק אצלינו איך לפרש לשונו

ולכן נראה דלזה הוסיף הרשב"א שאין לנו לדקדק אלא עיקר משמעות הלשון ולדינו להורות דאם עפ"י משמעות הלשון בשאר דוכתי אינו מועיל בנידון זה לדינא כלום, אז אין אנו תופסים משמעות לשון זה כלל, ולפי"ז י"ל דלענין קדושין אם נתן הכסף ואח"כ אמר הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר ל' יום דלרב דמספקא לן אי תנאה הוי או חזרה, דגם אם לא קדשה אחר בתוך ל' אלא לאחר ל' דצריכה גט מזה ומזה, משום דאי חזרה הוי לשון זה ולצד זה אינו מתפרש על ענין תנאי כלל, אלא משמעותו רק חזרה, ובנידון זה דלאחר נתינת הכסף לא מהני מדינא חזרה, כדקיי"ל דלא מהני חזרה בקדושין אף תוכ"ד, אי אפשר לנו לפרש הלשון ומשמעותו על לשון חזרה, דאצלינו מתפרש הלשון עפ"י אופן המועיל לשון כזה משורת הדין, ומה שאינו מועיל עפ"י דין אינו נתפס במשמעות הלשון, נמצא דלהך צד אין כלל ביאור לדבריו מה שאמר מעכשיו ולאחר ל', ולכן אם יהי' הדין בשאר דוכתי לפרש לשון כזה בחזרה בנידון זה בטלים הקדושין לגמרי, משום שאמר דבור שאין בו שום משמעות, ורק אם תנאה הוא, הוי קדושין מעליא. ואין להוכיח מדברי הרשב"א נגד דברינו מש"כ לפרש בחי' כאן דמיירי שאמר קודם נתינת הכסף דאל"ה ליכא חזרה בקדושין אף תוכ"ד, דלפי מש"כ הרי יש לפרש גם אחר נתינת הכסף, דאם תנאי הוו קדושין חלין מעכשיו ואם חזרה הוי בטלו הקדושין לגמרי ומשו"ה צריכה גט מזה ומזה, אבל באמת לק"מ דבמשנה קתני מעכשיו ולאחר ל' ובא אחר וקדשה בתוך שלשים מקודשת ואינה מקודשת, ומפרש רב דהוא משום ספק תנאי ספק חזרה, ולפי מש"כ אם יהי' ענין זה אחר נתינת הכסף אז גם אם קדשה לאחר ל' צריכה גט מזה ומזה, ומשו"ה הוצרך הרשב"א לפרש דמיירי קודם נתינת הכסף, דבכה"ג יכול לחזור בו תוכ"ד, ועכ"פ נעשה מעשה קדושין, ואם לא קדשה אחר בתוך ל' ודאי חלין קדושי ראשון, וכן מוכח עיקר ענין זה דהלשון מתפרש עפ"י שורת הדין מהא דאמרינן בירושלמי דבשחרור והפקר לא מפרשינן גוף מהיום ופירי לאחר ל', אף דבמתנה דעלמא לכו"ע מפרשינן כן משמעות הלשון, משום דבנידון זה של שחרור והפקר לא מהני משורת הדין גוף מהיום ופירי לאחר ל', ולא בדקינן אם איש זה יודע הדין כמו שהוא דלא מהני הפקר בכה"ג, או לא, ולאו כו"ע דינא גמירי, ובפרט בדין כזה דאינו דין מפורסם לומר זיל קרי בי רב הוא, אלא ודאי שהכלל בזה שהלשון מתפרש כפי שורת הדין אצלינו, ולא מחמת אומדן דעת על אופן כונת האמור, ולפי"ז נ"ל דמה דקתני במשנה דגיטין פ' מי שאחזו מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט משום דמספקא להו לרבנן אי תנאה הוי אי חזרה הוי, שג"כ הטעם בזה דשמא חזרה הוא, וכיון שמשורת הדין דלא מהני גט לאחר מיתה, וליכא בזה לפרש הלשון כפי משמעותו ובטל הגט, מחמת שאמר לשון כזה שאינו מתפרש עפ"י שורת הדין כלל, ואינו כמו שאמר להדיא הרי זה גט לאחר מותי דשם הלשון מפורש, והגט בטל משום דאין גט לאחר מיתה, וכאן אינו כן אלא משום דאמר לשון הסותר מהיום ולאחר מיתה, וליכא בלשון זה משמעות כפי שורת הדין

ובענין התנאי במעכשיו ולאחר ל' למדתי מדברי הרשב"א בחי' לקדושין שהבאנו לעיל, דהכונה בזה שלא כתנאי פשוט מעכשיו אם לא אחזור בו עד ל' יום, אלא שענין התנאי בזה דיהי' מעכשיו אם לא אחזור בו, ולענין חזרה יהי' לאחר ל' שאם ירצה לחזור לא יהי' כקדושין מעכשיו אלא כמו לאחר ל', ונמצא כשחוזר בו תוך ל' בטלים הקדושין דמעכשיו מחמת שלא נתקים התנאי, והקדושין דלאחר ל' בטלים מחמת חזרה כמו שחוזר בשאר קדושין העושים לאחר ל' יום, ואף דלכאורה הוא דבר זר כיון שעושה תנאי שאם יחזור בו לא יהי' קדושין למה יקדש עכשיו על זמן שיחולו לאחר ל' יום ולבטלם מחמת חזרה, הלא די לו שאם ירצה לחזור לא יהי' כאן שום קדושין כלל, אבל כיון שעלינו לפרש הלשון כמשמעותו, ובלשונו אמר מעכשיו ולאחר ל' יום ואין כאן משמעות על ענין תנאי שאם לא אחזור בו עד ל' יום עלינו לפרש לשונו בדרך זה, שעושה קדושין כפולים, היינו שיהא בזה אופן מעכשיו ואופן שני לאחר ל' יום, שלצד אחד יהי' מעכשיו, ולצד שני יהי' לאחר ל' יום, עי' היטב בדברי הרשב"א שמוכח מדבריו כמש"כ

ועפי"ז נלענ"ד לפרש עפ"י שיטת רש"י והרשב"א הנ"ל מה דאמר בירושלמי דבמקדיש מעכשיו ולאחר ל' כל עמא מודיי אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, שהכונה בזה דבכהאי גוונא בטל ההקדש לגמרי, כיון דבהקדש ליכא חזרה אף תוכ"ד, וכן במקדיש לאחר ל' אינו יכול לחזור בתוך ל' וא"כ גם תנאי לא מהני בזה כלל, שנאמר דלענין חזרה יהי' כמקדיש לאחר ל', דהרי גם במקדיש לאחר ל' ג"כ אינו יכול לחזור ונמצא דלפי שורת הדין אין כאן שום משמעות המועיל עפ"י שורת הדין, ובטל ההקדש מחמת שאין לנו לפרש הכונה של אמירתו מעכשיו ולאחר ל', ולפי"ז נתבאר לנו עפ"י שיטת הרשב"א בחי' לקדושין לפרש דברי הירושלמי בדרך זה, כלומר דבהפקר ושיחרור יש הבדל בין סברת רבי ורבנן, דלרבי הוי הפקר וגט מעכשיו, אם לא יחזור בתוך ל' ולרבנן אינו גט והפקר ודאי מעכשיו, אלא ספק מעכשיו ספק לאחר ל', ובהקדש לכו"ע אינו הקדש כלל מחמת חסרון משמעות דבריו. ועפי"ז נלענ"ד דצריך