שערי ישר חלק ב קי

נוסחא של הירושלמי בגיטין פ' מי שאחזו ה"ג תמן תנינן הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מותו דברי ר"י וכו' רשב"י אעיל עובדא קומי ר' יוחנן מהיום ולאחר מיתה מתנתו מתנה מהיום ולאחר מיתה אינו גט וכו', אמר ר' אילא במתנה מכיון שאמר מהיום מתנה גמורה היא לאיזה דבר כתב בה לאחר מיתה לשייר לו אכילת פירות, ובגיטין מכיון שכתב מהיום גט כרות הוא לאיזה דבר כתב בה לאחר מיתה לשייר לו אגופה, אמר רבי בון בר כהנא קומי רבי אילא לשייר לו מעשי ידי', א"ל לא מצינו נשואה לזה ומעשי ידי' של זה וכו' אף בגט שחרור כן, הרי גט שחרורך מעכשיו ולאחר ל' יום על דעתי' דרבי ה"ז גט על דעתין דרבנן אינו כן, אף בהפקר כן, שדי מופקרת מעכשיו ולאחר ל' יום על דעתי' דרבי מופקרת על דעתין דרבנן אינה מופקרת, אף בהקדש כן כל עמא מודיי אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, אף בקדושין כן אשכח תני רבי אומר מקודשת קדושין גמורים עכ"ל

ולפי מה שפרשו האחרונים גדולי המורים שהבאנו בשיטת הרמ"א והרשב"א מתבארים דברי הירושלמי מה דמסיק דבהקדש כל עמא מודיי אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, שבהקדש לכו"ע הוי הקדש, משום דאף אם נימא דמעכשיו ולאחר ל' הוי חזרה שחזר ממה שאמר מהיום אבל לא מהני חזרה בהקדש אף במקדיש לאחר לי, ולכן עכ"פ חל ההקדש או מעכשיו כמו לרבי או לאחר ל' ולפי"ז מוכרחים לפרש דהרשב"א דפסק דלא חל ההקדש לפי שיטתם מחמת ספק תנאי ספק חזרה הוא דלא כהירושלמי, וחתרו למצוא דרך מן הש"ס דילן דמהני חזרה אף בהקדש לאחר ל', וכתב בתשו' רע"א סי' קמ"ה שזה תלוי בסוגית הש"ס דילן בנדרים ד' ל' לענין חזרה במקדיש לאחר ל', דהירושלמי סובר דבמקדיש לאחר ל' אינו יכול לחזור ומשו"ה אף אם חזרה הוי ונשאר לאחר ל' גרידא אינו יכול לחזור קודם ל', והרשב"א סובר כאן בתשו' דלא כבר פדא אלא כאביי ורבא שם דלדידהו ליכא הכרח לומר דבמקדיש לאחר ל' לא מצי חזר בו, ומשו"ה הוי ספק תנאי ספק חזרה אם חזר קודם ל'. יעו"ש. ותמוה לי דבריהם בזה דאיך יתכן דיפסוק הרשב"א דלא כהירושלמי ולא יביא דברי הירושלמי כלל, ולא יזכיר מראה מקום מש"ס דילן שמוכיח שיטתו בזה נגד הירושלמי, ובפרט שבתשו' זו דשקיל וטרי במקדיש מהיום ולאחר ל' ומביא ראשית דברי הירושלמי מהאמור שם לענין הפקר מהיום ולאחר ל', היתכן שלא יביא כלל סוף דברי הירושלמי דמפורש שם כל החקירה שלו, ואם מצא מקום בש"ס דילן מפורש היפוך הירושלמי, הי' לו לדון בזה בפירוש ולא להעלים עיניו מזה לגמרי כאילו לא חש לדברי הירושלמי כלל, כמאמר שאי"צ לפנים, ועוד קשה דלדבריהם מש"כ הרשב"א בתשו' דבמקדיש מהיום ולאחר ל' אף תנאי לא יועיל, אינו מובן כלל דהרי בהפקר מפורש בירושלמי דלרבי מופקרת, והקצוה"ח בסי' רנ"ז בהעתיקו דברי התשו' הזאת השמיט לגמרי מאמר זה מפני שלא מצא בדבריו, ובנה"מ בסי' קצ"ז סק"ה הביא מאמר זה והוקשה לו וכתב להגיה בדבריו וז"ל וראיתי בתשו' הרשב"א סי' תקס"ג שממנו מקור הדין, והלשון משובש, עיי"ש שכתב דאפי' תנאי לא מועיל וכו' עיי"ש, דקשה מה"ת לא יועיל תנאי ועוד דגם בהפקר כתב הרשב"א כן, ובהפקר מבואר בירושלמי דלרבי דתנאה הוי הוי הפקר, ועוד דבירושלמי מבואר דבהקדיש הוי הקדש מעכשיו ולאחר ל', עיי"ש, לכן נראה דכצ"ל ברשב"א משא"כ הכא דספק תנאי אינו מועיל מטעם דאוקי ממונא בחזקת מרי' ודיינין לי' בחזרה, וכן מוכח מהירושלמי דבגט קאמר דלרבנן הוי ספק מגורשת משום ספק תנאי ספק חזרה ובגט שחרור קאמר דלרבנן לא הוי משוחרר וע"כ הוא מטעם זה משום דאוקי ממונא בחזקת מרי' ומוכח מהירושלמי דבספק שחרור ל"א דהעבד מוחזק ותפיס בעצמו, וזה הטעם ג"כ בהפקר כמבואר בירושלמי מטעם אוקי ממונא בחזקת מרי', ודוקא כשחזר בו בתוך ל' דהא מטעם חזרה אתינן עלה, אבל בשלא חזר בו ודאי דהוי הפקר ושחרור, דהא אפי' בלא אמר מעכשיו רק סתם לאחר ל' מהני בשלא חזר בו, ומה"ת יגרע כשאומר מעכשיו מכשלא אמר רק סתם לאחר ל', והא דבירושלמי משמע דבהקדש מהני כשאומר מעכשיו, עיי"ש, הוא מטעם שכתב הר"ן בנדרים ד' ל' עיי"ש דאיכא פלוגתא בירושלמי במקדיש לאחר ל' אפי' בלא מעכשיו דאיכא מ"ד דאינו יכול לחזור בו משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי, עיי"ש בר"ן, וכן הוא טעם הירושלמי, והרב פוסק כהרשב"א שמביא הר"ן כשאמר אחר ל' דיכול לחזור בו כנ"ל, עכ"ל הנתיבות, והנה דברי' עולים בחדא מחתא עם שיטת הקצוה"ח והנה"מ, וכן עולים דברי הגר"א בביאורו לח"מ סי' רנ"ז, יעו"ש, ובתשו' רע"א סי' קמ"ב כתב די"ל דהרשב"א מפרש דאם תנאה הוי לא הי' מהני חזרה שהתנאי הי' אם יחי' עד אחר ל', כמו דס"ל להדיא הרשב"א בתשו' סי' תש"ו בקדושין מעכשיו ולאחר ל' דהתנאי רק אם יחי' אבל לא על חזרה כפירש"י, עיי"ש, ודבריו בנוים על מה שהתחיל שם בתשו' ההיא דלא אמרינן אמירתו לגבוה במתנות עניים וכו' ויכול כל אדם לחזור וכו' ועל זה כתב דבהקדש בדק הבית אינו כן שאני סובר שכל מקדיש שדהו לבדק הבית מעכשיו ולאחר ל' לא אמר כלום, והיינו דיכול לחזור קודם ל' עיי"ש, ומה מאד נפלאים בעיני כל דבריו, אחרי שדברי הרשב"א בנוים על מה שהתחיל דבהקדש עניים יכול לחזור, וכתב דבהקדש בדה"ב אינו כן, דראוי לאסוקי דבהקדש בדה"ב אינו יכול לחזור ולדברי הגרע"א מסיק להיפוך דגם בהקדש בדה"ב יכול לחזור כמו בהקדש עניים, ועוד קשה לדבריהם מש"כ הרשב"א במקדיש מעכשיו ולאחר ל' לא אמר כלום, איך שייך בזה לומר דלא אמר כלום, דהרי אף אם הי' ודאי חזרה כאומר לאחר ל' לחוד, ויהי' הדין ברור דיכול לחזור תוך ל' ג"כ לא שייך ע"ז לומר דלא אמר כלום, שהרי הקדיש שיחול