שערי ישר חלק א צח

שעה אפשר להשתנות וכל שעה ושעה אנו דנים בפ"ע והוי כנשאלים בזאח"ז דלכו"ע טהורים:

אמנם יש לחקור בכל תערובות איסור והיתר אם מהני להתיר חתיכה ע"י דין חזקה דמעיקרא או כיון דאחת מהם ודאי יצאתה מחזקתה לא מוקמינן אחזקה, והנה בס' ש"ש ש"ד פ"ד הביא מקורים לשני הצדדים ראשונה הביא דברי התוס' בנדה ד' י"ח בהא דאמר ר' יוחנן בג' מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי וכו' ופריך והאיכא ט' חנויות וכו' ובנמצא הלך אחר הרוב וכתבו תוס' דר' יוחנן לא חשיב אלא היכא דאיכא חזקה נגד הרוב ובט' חנויות נמי איכא חזקה נגד הרוב דבהמה בחזקת איסור עומדת. יעו"ש. ובמנחות ד' כ"ג בתערובות חתיכות של שחוטה בנבילה משמע מדברי תוס' שם דלא שייך חזקה בתערובות, ועוד הביא מהא דקי"ל בשני כתי עדים המכחישים זא"ז דכל אחת באה בפ"ע ומעידה דמוקמינן לה בחזקת כשרות דמעיקרא יעו"ש דמחלק בזה דהיכא דנתברר שעה אחת דיצאתה מחזקתה ואח"כ נתערבו בכה"ג לא מהני חזקה ומשו"ה בתערובות חתיכות כענין דמיירי התוס' במנחות ד' כ"ג בשחוטה שנתערבה בנבילה לא מהני חזקה, ובשני כתי עדים דמעולם לא נתברר פסולה של כל אחת חשיב כאילו לא יצאתה מחזקתה, ובט' חנויות שאנו דנים רק על חתיכה אחת שפירשה מן החנויות ובחתיכה זו לא נתברר אם יצאתה מחזקתה בכה"ג שייך לאוקמה אחזקה דמעיקרא ויעו"ש מה שהאריך עוד בענין זה, דמשיטת הפוסקים מוכח דלא כשיטת התוס' בפ"ב דנדה בספק טריפה שנתערבה דמוכח דלא אמרינן בכה"ג העמיד על חזקה דמעיקרא וכן בשור הנסקל שנתערב. יעו"ש. והנה לדברי' עדיין קשה מהא דאיתא בסוף מס' מעילה במשנה שם נפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר' עקיבא וכתבו בתוס' שם ואע"ג דספיקא הוא אם נהנה בשל הקדש, ר"ע לטעמי' דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי - בכריתות ד' כ"ב - והנה קשה למה לא מוקמינן פרוטה זו שהוציא על חזקת חולין דמעיקרא, והנה בנפילה יש לתרץ כמש"כ הש"ש דכבר יצאה מחזקתה אבל באמר פרוטה בכיס זה קדש הרי זה דומה לשני כתי עדים:

ע"כ נלענ"ד לחלק בזה באופן אחר דכיון דחזקה אינה מכרעת אלא על הספק שאנו דנים עלי' ומשו"ה תלוי זה באופן של צדדי הספק שאנו מסופקים בתערובות חתיכות שאם אנו מסופקים על כל אחת אם נעשה בה דבר המכשיר או הפוסל ע"ז מהני דין חזקה, אבל אם אנו מסופקים על התחלפות הדברים שמא חתיכה זו שאנו רואים אחרת היא ונחלפה, על ענין זה לא שייך לומר העמד אותה על חזקתה אם לא בדרך הכרעה מן המציאות על המציאות דהיינו שע"י דין חזקה יתברר לנו שלא נעשה בה מעשה חדשה וממילא יוכרע שגם לא נתחלפה וכלל זה ליתא בחזקה כמו שבארנו לעיל, ולפי"ז ניחא הכל בס"ד דהנה בשני כתי עדים אין אנו מסופקים על תערובות והתחלפות האישים לחוש על ראובן שמא הוא שמעון אלא אנו יודעים ומכירים אותם רק שאנו מסופקים על כל כת שמא שקרו עדותם ונפסלו לעדות וכל שאנו דנים על כ"א בפ"ע מוקמינן להו אחזקתייהו אבל בשחוטה שנתערבה בנבילה שהספק על כל חתיכה שמא חתיכה זו שאנו רואים היא החתיכה של נבילה שהספק על גוף זה שמא גוף אחר הוא בכה"ג לא שייך חזקה, וכן בנידון דמיירי המשנה במס' מעילה באומר פרוטה בכיס זה הקדש שאנו דנים על הפרוטה שהוציאה שמא היא הפרוטה שהוקדשה לא מהני חזקה וכן בכל תערובות שהספק על דבר זה שמא זה הוא הדבר האסור לא שייך בכה"ג ענין חזקה, ולפי"ז נראה דל"ד ענינים אלו למש"כ בתוס' נדה דבט' חנויות דאמרינן ובנמצא הלך אחר הרוב דהוא נגד חזקת איסור דמעיקרא דשם ג"כ ליכא תערובות חתיכות דאם ט' מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה אין אנו דנים שמא חתיכה זו מן החתיכות הטריפות או מן הכשירות רק אנו דנים מאיזה חנות נפרשה היינו דבזה אנו רוצים לברר אם חתיכה זו כשירה היא או נבילה שאם נפרשה מן החנויות המוכרות בשר שחוטה גם חתיכה זו שחוטה היא ועל ענין זה שפיר מתנגדת חזקה דמעיקרא דספק זה הוא באמת ספק של מעשה אם נשחטה או לא רק שאנו רוצים לברר ע"י החנויות אבל באמת אין החנות גורמת איסור והיתר, אבל בתערובות הגופים דצד זה שאנו אומרים שמא גוף זה הוא גוף האסור הוא הספק הגורם האיסור וע"ז לא שייך חזקה כלום, וכן במש"כ התוס' ריש אלו נערות בד"ה ועל הכותית וז"ל וא"ת למ"ד בפ"י יוחסין דפסול כותים משום דעבד ושפחה נתערבו בהם אמאי יש לה קנס נימא לה אייתי ראי' דלאו שפחה את ושקילי וכו' וי"ל דכל אחת מוקמינן לה בחזקת אבהתא שהי' כותים. עכ"ל. בכה"ג ג"כ אינו ענין לתערובות חתיכות דהרי אנו יודעים ומכירים את האשה מיום הולדה ואין אנו מסופקים שמא נתחלפה באחרת רק אנו מסופקים על אופן לידתה ויחוסה בכה"ג מהני ענין חזקה שיהא דין האשה כדין אבותי' וזה דרך נכון בס"ד:

והנה לפי"ז בנידון דידן דאסרה עלי' שעה אחת ליכא תערובות של שעה בין השעות ורק הספק הוא על שעה זו שמא נאסרה ודמיא לספק של שני כתי עדים דמוקמינן כ"א אחזקתי' והדרא הקושיא לדוכתה, ונלענ"ד בכונת הש"ס עפ"י מה שבארנו דכל חזקה אינה מועלת להכריע רק אם הענין שאנו מסופקים עלי' יש בזה דין חזקה אבל אם הספק הוא מצד אחר והחזקה מצד אחר אין מועיל דין חזקה לברר את הספק ע"י הכרעת חזקה את המציאות וכעין שאמרנו לענין תערובות גופים שאין בכח דין