שערי ישר חלק א צז

בסכין ליכא חזקה שלא נעשה בו מעשה הפוגמו וכל כה"ג רק יש שם חזקת שלמות הגוף וחזקה זו מועלת לגוף זה, אבל חזקה שלא נעשה המעשה היא חזקה על הפעולה ואינה נקשרת לשום חפץ ומשו"ה מהני לכל ענין שנוגע ספק זה, ובזה יתפרש היטב דברי התוס' בפ"ב דגיטין ד' י"ז ד"ה משום בת אחותו דז"ל שלא יחפה עלי' כשאין בו זמן דלא אמרינן אוקמה אחזקת אשת איש והשתא הוא דאיגרשה כיון שהוא גרושה לפנינו ועוד אדרבה אוקמה בחזקת כשירה שלא נבעלה כשהיא אשת איש. עכ"ל. דלשון זה שכתבו דאדרבה משמע דחזקה זו עוד עדיפא מחזקת אשת איש, ולפמש"כ כן הוא באמת דחזקה זו עדיפא משאר חזקות כיון דמכרעת על עצם המקרה שלא עשתה מעשה רשע, ומה שהקשה שם בס' פנ"י דלפי"ז נאמר בכל אשת איש שזנתה שתאמר גרושה אני ומה שאנו רוצים להכריע הדין ע"י חזקת אשת איש נגד זה יהי' הכרעת חזקת צדקת, לק"מ דכיון דהאשה מוחזקת באיסור אשת איש והבא עלי' חייב מיתה ודאי' ולא נולד לנו שום ספק לסתור חזקה זו בזה ודאי לא שייך לעשות ע"י אמירתה או ערי חזקת צדקת ספק שמא נתגרשה רק בכה"ג דאיכא דין ספק מהני חזקת צדקת, וכמו בנידון שמיירי התוס' שהיא גרושה ואין אנו יודעים מתי זנתה והספק שקול מהני הכרעת חזקת צדקת, והפנ"י שמכריח בכונת התוס' שכונו לחד תירוצא דגרושה לפנינו וחזקת צדקת שני ענינים אלו בצירוף מועילים לסתור חזקת אשת איש דמעיקרא דהרי אם לא היתה גרושה לפנינו לא מהני כלום, חזקת צדקת יעו"ש אין דבריו מוכרחים דמש"כ דהרי היא גרושה לפנינו היא החזקה דהשתא, ומש"כ ועוד הוא ענין אחר דאף דלא נאמר חזקה דהשתא וישאר בזה דין ספק איכא חזקת צדקת אבל היכא דליכא גם דין ספק ודאי דלא שייך חזקת צדקת:

ולפמש"כ לפרש בדברי תוס' שכונתם בזה לתרץ שני תירוצים צריך לבאר מש"כ בתירוץ א' משום חזקה דהשתא דלכאורה הוא תמוה הרי חזקה מעיקרא לעולם עדיפא, אבל נראה לומר דאין כונתם משום חזקה דהשתא להכריע שהיתה גרושה מזמן הקדום אלא דכיון דאין ספק על עיקר הגירושין אלא שאנו מסופקים מתי נתגרשה ואנו דנים עכשי' אם יש לחיבה מיתה על מעשה הזנות בזמן המסופק וע"ז לא מהני שום חזקה דחזקה לא מהני רק לענין הנהגת איסור והיתר מכאן ולהבא, אבל לברר למפרע שהמעשה היתה באיסור כדי לחייב בעונשין ע"ז לא מהני חזקה:

ובהא דכתבו התוס' בפ"ג דבכורות ד' כ' ע"ב ד"ה חלב פוטר שיהני חזקת הבהמה שלא ילדה לחייב את הולד בבכורה אף דלא שייך בזה הענין מה דמהני חזקת האם לבת או חזקת אבהתא לענין כהונה דאין ענין קדושת בכורה שייך כלל להאם, י"ל כיון דקדושת הולד בבכורה תלוי בפטירת רחם של האם וכיון שהאם בחזקת שלא נפטר רחמה שפיר מהני לולד כמו חזקת המקוה לטמא ובזה ניחא מש"כ בתוס' שם דנגד חזקת האם שלא ילדה איכא חזקת הולד שאינן קדוש בבכורה שהי' חולין במעי אמו דלכאורה חזקת הגוף של האם עדיפא אלא כיון דחזקת האם אינו נוגע כלל לדינים של האם דלפי"ז אין זה רק חזקה של הולד עצמו דיש לו חזקה שנולד מבהמה שמוחזקת שלא נפטר רחמה ואצל הולד אינו חשוב כחזקת הגוף רק כחזקה דעלמא משו"ה יש כח בחזקה של דין חולין שהי' במעי אמו לסתור חזקת שלא ילדה למשווי כספק שקול וכמש"כ לעיל בפ"ג בסוגית הש"ס פ' המדיר לענין מומים דלא מהני חזקת הגוף של הבת אצל האב לגבות כתובתה משום דאצל האב אינו חזקת הגוף רק חזקה סתמית וחזקה כזאת אינה מועלת להוציא ממון. ודו"ק:

פרק ח גרסינן בגמ' גיטין ד' כ"ח, ורמי, תרומה אתרומה תנן בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קים ורמינהו הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד אמר רב אדא ברי' דרב יצחק שאני התם שהרי אסרה עלי'. שעה אחת קודם מיתתו, מתקיף לה רב פפא ממאי דאיהו מיית ברישא דילמא איהי מייתא ברישא וכו' רבא אמר שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן ע"כ, והנה כבר נתקשו רבים להבין מה שתירץ ר"א דאם כונתו דכיון שאסרה מחיים הוא חשש שמא ימות הלא זהו תירוצו של רבא, ועוד מאי פריך ע"ז רב פפא דילמא איהי מייתא ברישא מ"מ יש לספק שמא ימות, ונראה דהכונה בזה כיון דאסרה עליה שעה אחת הרי הוא ספק שעה בין השעות וע"ז פריך רב פפא דאם הי' ודאי שהוא ימות ברישא ותאסר בודאי שעה אחת אז הוא ספק שעה בין השעות אבל דילמא איהי מייתא ברישא ולא תאסור כל ימי חיי' והוי כעין ספק ספיקא שמא לא תהי' אסורה שעה אחת ואף אם תהא אסורה שמא שעה אחרת, אמנם אכתי קשה אף אם בודאי תהא שעה אחת אסורה למה לא מהני בזה חזקת חי על שעה זו כיון דהשתא לא מחלקינן בין שמא מת לשמא ימות, ולכאורה הי' אפשר לומר דזה דומה לשני שבילים דבבת אחת לכו"ע טמאים כמו דאמרינן בגמ' כתובות ד' כ"ז והכא הספק על כל השעות ביחד ואם נתיר כל השעות ממ"נ נעשה איסור, אבל מלבד שזה רחוק להעמיס בכונת הש"ס מאי דלא רמיזא בלישנא כלום דהול"ל ולתרץ דאם נתיר משום חזקה ממ"נ נעשה איסור, ועוד בעיקר הדבר יש לדון דמה לנו עכשי' לספק על זמן שיבוא כיון דבכל