שערי ישר חלק א צו

מטומאתו ואם יטהרנו ישתנה דינו מטומאה לטהרו ומטעם חזקה דמעיקרא על הכהן להחזיק שלא נשתנה דינו גם עכשי' ואף דבע"כ יטהרנו עכשי' מנגעו הקודם אפשר שיעשה הטהרה אחר הטומאה שמקודם יטמאנו מחמת נגע השני ואח"כ יטהרנו מחמת הנגע הראשון ולא יופסק טומאתו ממנו רגע אחד אף דל"ד כ"כ לחזקה דעלמא דבכל חזקות אנו מחזיקים את הדבר שהוא כך וכך כמו שהי' מקודם והכא לא שייך זה שיחזיק הכהן שהאדם לא נטהר מטומאתו דעכ"פ קודם אמירתו לא נטהר והוא מסופק על הסבות הגורמות לטמא ולטהר וכיון דחזקה אינה מכרעת את המציאות איך הוחזק בדעת הכהן שע"י שהוא טמא יהי' דינו לטמא גם מכאן ולהבא, אבל מ"מ י"ל דזה ג"כ נחשב כעין חזקה דבאמת אין הכהן מחדש הטומאה אלא דכך הוא גזה"כ שטומאת הנגע לא תגרום שום דין חדש עד שיחליט הכהן את דינו וכשהכהן מסתפק הוא מסופק על מציאות הטומאה מכבר משו"ה שייך חזקה על האדם שלא יצא מטומאתו כמו בשאר הדינים, אבל לפי"מ דקיי"ל כרבנן דר' עקיבא דבעינן שיהי' ודאי טומאה בנגע זה ואף דממ"נ ראוי האדם להיות טמא לא מטמאינן לי' א"כ איך מהני חזקת טומאה דגברי להחזיק את הנגע למטמא ודאי דבשלמא אם הי' ענין חזקה להכריע את המציאות הי' אפשר לדחוק דע"י חזקת טומאה דגברי אנו מכריעים לטמא את הנגע שתהי' חזקת טומאה דגברי בחזקתה אבל אם אינה מכרעת את המציאות איך מהני חזקה דגברי להכריע ספק של הנגע וכיון דעל הנגע עצמה איכא חזקת הגוף מהראוי שלא תגרע חזקת טומאה דגברי את חזקת הגוף ומוכח מזה לכאורה דחזקה מכרעת:

ואמנם אם נאמר דענין חזקה מהני גם להכריע את מציאות הדבר ג"כ קשה לשיטת ר"ת דהנה לרבנן דר"ע דגם באיש אחד טהור אף דאחד מן הנגעים ודאי טמא ולשיטת ר"ת דספק נגעים לחומרא היכא דליכא חזקה והא דילפינן בתורת כהנים מקרא דוטמא אותו דאינו מטמא את הספק היינו דוקא במקום דאיכא חזקה ואף דלכאורה א"כ למה לן קרא ע"ז כיון דהוי כשאר איסורים וי"ל דצריך קרא דלא נימא דהוי כספק טומאה ברה"י דלא מהני שם חזקה והטעם דשאני ספק זה מספק טומאה ברה"י דלא הוי ספק מגע טומאה כמש"כ תוס' ריש נדה עי' רש"א לתוס' נדה ד' י"ט, והנה בכה"ג דאיכא בחד גברא שני נגעים דאחד מהם ודאי טמא דאם מוקמינן נגע אחד על חזקתו הוא מכריע על הנגע השני וכן להיפוך ואיכא בחד גברא שתי חזקות המכריעות זא"ז ובטל מכאן דין חזקה והוי ספק ולר"ת דגם ספק נגעים לחומרא וטמא האי גברא בממ"נ או לכה"פ הוי ספק טמא מחמת דעל כל נגע הוי רק ספק וזה תלוי בשקול הדעת שכתבנו לעיל אם יטמא הכהן בספק אם יתברר אח"כ שיהי' ודאי אם יהי' רק ספק או ודאי, אבל עכ"פ ודאי טהור לא הוי ומוכח מזה דחזקה אינה מכרעת את המציאות ומשו"ה כשאנו דנים כל נגע בפ"ע אנו מטהרים אותו ודאי משום חזקת הגוף היינו דלא פשה מכמו שהי' מקודם ודין הנגעים כמו בשני אנשים דכל אחד מוקמינן לי' אחזקתי' ולפי"ז על כל צד קשה להבין שיטת ר"ת. וצ"ע:

אכן שיטת הרמב"ם דאזלה בקצת בשיטת ר"ת מבוארת יותר דהרמב"ם ז"ל פסק בה' טו"צ ספ"ב בזה"ל ספק שער לבן קדים ספק הבהרת קדמה הרי זה טמא ויראה לי שטומאתו בספק. עכ"ל. שסובר ג"כ דאיכא בנגעים דיני ספיקות וע"כ סובר דהא דספק להקל בשני נגעים באיש אחד אף שאחד מהם ודאי טמא כמו שהביא בפ"ו ה"ה, הוא משום חזקה כמש"כ לעיל וסובר דיכול לטהר הכהן את כל נגע בפ"ע טהרה ודאית משום דין חזקה דחזקה אינה מכרעת כלום ובספק אם שער לבן קדים סובר דליכא חזקה או מטעם שכתבו התוס' והר"ש עפ"י התוספתא דדרך הוא שיתלבן השער מחמת הנגע ורגילות זאת מבטלת את החזקה ומשו"ה פסק דהוי רק ספק טומאה או דסובר דבכה"ג ליכא חזקה לסברת מאן דפליג על ר' יהושע ולשיטתו מוכח ענין זה דחזקה אינה מכרעת כלום בעיקר המציאות ומועלת רק לענין הנידון שאנו דנים עלי' ותו לא מידי וכמש"כ:

ובתוס' פ"ק דחולין ד' י"א ע"ב ד"ה כגון כתבו בהא דמוכיח הש"ס ממכה אבי' דאזלינן בתר רובא דדילמא לאו אבי' הוא דהוי אפשר למידק משום דאזלינן בתר חזקה דהעמיד האם בחזקת צדיקת דלכאורה משמע דחזקה מכרעת את המציאות דאל"כ איך מהני חזקת האם להכריע על הבן, אבל באמת נראה דחזקת צדקת אינה כחזקת איסור או חזקת היתר שנאמר דע"י דמוקמינן את האם על דין צדקת מזה מוכרע המציאות אלא דחזקה זו באה על עיקר המעשה דאנו מוקמינן את האם על חזקתה שלא זנתה שלא עשתה מעשה רשע וחזקה זו עדיפא עוד מחזקת הגוף שבארנו לעיל בפ"ג דלא מהני רק לדבר זה שבו נולד הספק או לדבר הבא מכחו וחזקת צדקת של האם מועלת לבן אף שאין דינו תלוי כלל בדין האם, דחזקת הגוף אינו מכריע על עצם המעשה רק עמידת הדבר כפי עמידתו המוחזק לנו מקודם ומשו"ה לא מהני ענין זה רק לדבר זה שאנו דנים עלי' אבל חזקת צדקת מכרעת על עצם המקרה של המעשה שלא עשתה מעשה של זנות שהוחזקה מעיקרא שלא תעשה מעשה רשע כזאת וממילא הוסר עצם הספק מה דמספקינן דילמא לאו אבי' דהוא ספק שמא זנתה עם אחר, וענין חזקה זו לא שייך במקוה וסכין או לענין מומים ושם ליכא חזקה שלא נעשה בה מעשה המחסר וכן