שערי ישר חלק א צה

ברה"י, דהא דלא מהני חזקה בספק טומאה ברה"י הוא רק אם אנו רוצים להכריע דין ספק טומאה ברה"י ע"י איזה חזקה בכה"ג קיי"ל דלא מהני חזקה אבל היכא דהחזקה מכרעת הדין לענין אחר וממילא מוכרע גם ספק זה שהי', ברה"י בכה"ג מהני גם בספק טומאה ברה"י דאז אין אנו מטהרים ברה"י מחמת חזקה דמעיקרא אלא דליכא בזה ספק דכבר בטל הספק ע"י הכרעת הדין מצד אחר וזהו כונת הרמב"ם שכתב שהוסר משפט הספק דכל שבטל משפט הספק ע"י, דין אחר אין כאן ספק טומאה ברה"י, ולפי"ז גם אם נאמר דלר"ש ספק טומאה ברה"י ודאי טמא וכמו שהבאנו לעיל בש"א פי"ד דברי מי שאומר כן ג"כ מיושב מה דפסוק ואמר ר"ש רה"ר מפסקת דבזה שאנו מטהרים ברה"ר משום חזקת חי ממילא ליכא ספק ברה"י ולא חשיב כספק טומאה כלל דכל שהוכרע הדבר ע"י חזקה מצד אחר אין זה ספק טומאה ברה"י, ואף דלכאורה לפי"ז בכל חי ספק מת כשאנו דנים, לענין המטמא אין זה ספק טומאה כסוטה כמש"כ תוס' ריש נדה דרק ספק מגע טומאה ילפינן מסוטה ובמת טומאתו מגופו שלא ע"י מגע וכיון דלהמטמא עצמו איכא חזקת חי ממילא יטהרו גם הטהרות הנוגעים בו ולמה מסוכן ברה"י טמאים הנוגעים בו, כבר בארנו ענין זה לעיל בש"א פי"ד דבאדם אין אנו דנים עלי' לפסוק דין עלי' דבכל רגע יכול להשתנות מחי למת ואנו דנים רק לענין הטהרות ולענין הטהרות חשוב, ספק טומאת מגע. יעו"ש. ובנוגע לנידון השאלה שכתוב בתשו' הגאונים בתראי לענין חצי הבהמה יתבאר ענין זה בס"ד בשער ד' ואכמ"ל, ועפ"ד רק בחזקת חי דהוי חזקה כללית ומכרעת ודאי על גוף זה לענין כל הספיקות אבל שיכריע דין אחד על שני - לא מצאנו:

אמנם קשה לי שיטת ר"ת הובא בתוס' כתובות פ' המדיר ד' ע"ה על הא דאמר רבא לא תימא ר"י לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל וכו' דתנן אם בהרת קודם לשער לבן טמא אם שער לבן קודם לבהרת טהור ספק טמא, ור' יהושע אומר כהה מאי כהה אמר רבה כהה טהור וכתבו בתוס' הקשה ר"ת מ"ט דרבנן דאמרי טמא אמאי לא אזלינן בתר חזקה אומר ר"ת דהכא מיירי כשנזקק לטומאה שהי' בו נגע וכו' והי' מוחלט ממנו וקודם שנטהר נולד בו ספק ואחר שנטהר מן הראשון לא נשאר בו אלא ספק זה וכו' והשתא מייתי שפיר דאזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא דהעמידנו בחזקת שלא הי' בו נגע אע"ג דאיכא חזקה דהעמידנו בחזקת טומאה נגדה וה"נ הוי אמרינן לעיל אי לאו חזקה דממונא עכ"ל. ומפורש שיטתו דסובר דספק נגעים הוא בכל ספיקות דעלמא שתלוי בדין חזקה ולפירושו הא דתנן בפ"ה דנגעים מ"ד כל ספק נגעים בתחילה טהור עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומאה ספיקו טמא כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע בסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע ואינו יודע באיזה מהם פשה בין באיש אחד בין בשני אנשים טהור, ר"ע אומר באיש אחד טמא ובשני אנשים טהור ופלוגתייהו מפורש בספרא מדכתיב וטמא אותו את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק דת"ק דריש אותו על הנגע שיהי' הנגע ודאי ומשו"ה גם באיש אחד אף דממ"נ טמא הוא אבל כל נגע בפ"ע ספק הוא ור"ע דריש אותו על האדם והאדם ודאי טמא הוא וקיי"ל כרבנן דפליגי על ר"ע. ולשיטת תוס' בנדה ד' י"ט מפרשו המשנה והספרא בלא חזקות אלא כיון דנגעים אינם מתטמאים בלא אמירת כהן כדמפורש בקרא וצו' הכהן ופנו את הבית וגו' ובספק אינו יכול הכהן לומר טמא הוא רק ספק וספק אינו אמירה לטמא ומשו"ה אף אם באמת הוא נגע המטמא אבל חסר בזה אמירת הכהן ומשו"ה גם באיש סברי רבנן דכיון דעל כל בפ"ע אינו יכול לומר שהוא טמא וממילא חסר אמירת כהן, אכן לשיטת ר"ת דמפרש דלרבנן דפליגי על ר' יהושע בספק בהרת קדים לשער לבן דטעמייהו משום דנזקק לטומאה והוי חזקה נגד חזקה והוי ספק שקול וטמא מספק ולר' יהושע משום דסובר דחזקת הגוף עדיף ומשו"ה סובר דטהור ואם הי' שקולים לא הי' מטהר ר' יהושע וזה מוכיח רבא דר' יהושע סובר דחזקת הגוף עדיף מחזקה אחרת, ולשיטתו צ"ל דאם אומר הכהן שהוא ספק טמא ג"כ מהני אף דכל ספק הוא שמא הוא ודאי טהור או ודאי טמא ובכה"ג שהכהן לא טמא ודאי ולא טהר ודאי איך יצויר בזה ענין הספק אולי בכה"ג מהני אמירת הספק היינו שבאמירה זו אומר טהור וטמא שאם הדבר במציאות שבהרת קדמה הוא טמא ואם להיפוך ששער לבן קדים הוא טהור, או אפשר באמירת דין ספק הוא חלות הדין שנעשה ע"י אמירתו דין ספק ונפ"מ אם יתברר אח"כ למי שהוא שהי' בהרת קדים להתחשב לאיש זה כטומאה ודאית, או רק ספק טומאה לעולם כאמירת הכהן, אבל עכ"פ לשיטת ר"ת הא דדרשינן מקרא שאינו מטמא הספק הוא רק היכא דאיכא חזקת טהרה, אבל בלא חזקה הוי דין ספק. והנה בנוגע לעיקר דין המשנה בפ"ה דנגעים התם עד שלא נזקק לטומאה איכא חזקת הגוף, אבל מה דמפרש ר"ת פלוגתא דר' יהושע ורבנן דמיירי שנזקק לטומאת נגע אחר ומחזיקים מטומאה זו להחזיק את הנגע השני בחזקת טמא קשה דהלא קודם שטמא הכהן אין טומאה על האדם ואיך שייך להעמידו על חזקתו שלא נטהר מטומאתו מחמת נגע השני שנולד קודם טהרתו דעכ"פ לא נטמא מחמת השני קודם שטמאו הכהן, אכן י"ל כיון דמיירי שעדיין לא טהרו הכהן מטומאתו והכהן מסתפק עכשי' אם לטהרו או לטמאו שאם יאמר עכשי' טמא לא יצא האדם רגע אחת