שערי ישר חלק א פט

עירוב, דס"ל דאלימא חזקה דהשתא מחמת שהרי טמאה לפנינו למשווי לספק שקול הנה בנגע אחד בלילה דלגבי הנוגע אין חזקה דמעיקרא מועלת כלום כמש"כ מהראוי שיסבור דהוי ודאי טמא ולא ספק ומהראוי שיהי' טמא גם ברה"ר, ואף לפמש"כ לעיל לדון דבספק טומאה ברה"ר טהור אף אם יהי', חזקה שלמה לטמא כגון מחט שנמצא חלודה ברה"ר ויהי' ספק אם בשעת מגעה עדיין לא ירדה טומאתה, משום דכל שהתורה עשתה כודאי אין חזקה מועלת כלום, כ"ז רק אם דין החזקה הוא על דבר שנדון עכשי' שהוא דין ספק טומאה ברה"ר כמו במחט שהספק אינו נוגע להמחט כלום דעכשי' טהורה היא ועל הטהרות הוא דין ספק טומאה ברה"ר משו"ה לא מהני להטהרות חזקת המחט דמעיקרא, אבל בנגע באחד בלילה דחזקה דהשתא מועלת גם אם הספק אינו נוגע לדבר שבו נולד הספק כמש"כ לעיל בפ"ד לפ"ז אם יש על המת חזקה דהשתא להכריע את דין הספק להחזיק שהי' מת בשעת מגעו מבערב אין זה ספק טומאה ברה"ר דהיכא שאנו דנים על המת עצמו אין ספק זה דומה כלל לסוטה מהני טעמי שכ' בתוס' ריש נדה או משום דהוי טומאה למפרע או משום דלא הוי ספק מגע טומאה כמו שנתבאר ענין זה בס"ד, בש"א, ומשו"ה פריך הש"ס דכיון דר"מ סובר דהחזקה דהשתא אלימא כ"כ למשווי ספק שקול גם נגד חזקה שלמה דמעיקרא מהראוי שיהי' בכה"ג בנגע באחד בלילה דין ודאי טמא מחמת דהתם חזקה דמעיקרא קלשה לה כיון שהספק אינו נוגע למת עצמו ולהאדם שנגע בו אין לו חזקה שלמה מחמתו דאין טהרתו בא על ידו כמש"כ, וע"ז משני רבא התם תרי חזקי לקולא הכא חדא חזקה היא, היינו דאף דחזקה דמעיקרא קלישא מ"מ מועלת להצטרף עם חזקת טהרה של הנוגע להיות שתי חזקות אלו שקולות נגד חזקה דהשתא להיות כספק השקול לטהר ברשות הרבים, היינו אף דאינן מועילות להכריע להיות כודאי טהור אבל לכה"פ ספק הוי, ובעירוב דאיכא חדא חזקה ג"כ ס"ל דהוי ספק אף דחזקה דמעיקרא חזקה שלמה היא כיון דחזקה דהשתא נגדה. כנלענ"ד לחומר הענין:

ובתוס' ריש נדה ד"ה דאיכא ריעותא מגופא כתבו וז"ל אבל אי לאו האי טעמא וכו' מוקמינן לה אחזקת טהרה אע"ג דהשתא ודאי טמאה וכמו בנגע באחד בלילה דמטהרי אף רבנן בראוהו חי מבערב אע"ג דהשתא הוא מת וליכא עוד חזקת חיות ומ"מ אם עשו מבהמה גבינות וכו' יעו"ש הרי דנראה מדבריהם דהטעם דמטהרים רבנן הוא משום חזקה ובתוספתא מפורש שהוא מחמת ספק טומאה ברה"ר ובסוגיא זו כתבו תוס' להדיא דבספק טומאה ברה"ר טהור אף היכא דליכא חזקה, ולפמש"כ בביאור דברי הש"ס יש לפרש כן גם בדברי התוס' שאם נאמר דחזקה דהשתא אלימא בכל דוכתא למשווי ספק מהראוי שיהי' בנגע בלילה כודאי ואף דרבא משני דהתם איכא תרי חזקי היינו רק לר"מ משום דקשיא לדידי' מעירוב אבל לרבנן א"צ לחלק מה דמחלק רבא, ולפי האמת למאי דהחליטו התוס' לדינא דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא ואינו בגדר ספק הנה בנגע באחד בלילה דקלישא חזקה דמעיקרא כמש"כ לעיל הוי דין ספק ומטהרים רבנן נ בראוהו חי מבערב משום דין ספק טומאה ברה"ר, ועפי"ז יהי' לנו ראי' מדין נגע אחד בלילה לשיטת התוס' ביבמות בספק בן ט' דדמיא לגמרי לדין זה שיהי' ספק שקול גם אחרי הצטרפות חזקת כשרות של, האשה ומשו"ה פסיל לי' לתרומה, ומה שיש לכאורה לדקדק לפי שיטת הראשונים תוס' והרשב"א והר"ן דתרתי לריעותא כודאי הוא והכא בנגע באחד בלילה איכא תרתי לטיבותא חזקה דמעיקרא וחזקת טהרה של האדם הנוגע וכיון דע"י הצטרפות של חזקה דהשתא משווין לכודאי, מכש"כ שע"י הצטרפות של חזקה דמעיקרא שיהי' דין ודאי ויהי' טהור גם ברה"י כבר בארנו זה בביאור דברי תוס' יבמות לענין ספק בן ט' דבכה"ג ליכא הצטרפות של חזקה דמעיקרא להחשיבו לתרתי לטיבותא ובנוגע לענין נגע בלילה בלא"ה לא מהני תרתי לטיבותא דלענין ספק טומאה לא מהני חזקות כמש"כ לעיל:

ולפ"ז י"ל בנידון שכתב הט"ז יו"ד סי' שצ"ז במי ששמע שמת לו מת ואינו יודע אם תוך שלשים אם חייב להתאבל דמסיק הט"ז דפטור משום דחזקה כזאת העשוי' להשתנות חזקה דהשתא עדיפא. ובש"ש ש"ג פ"ח השיג עליה מדברי התוס' שכתבו דהא דמטמאים רבנן משום כל הטומאות כשעת מציאתן הוא לחומר תרומה וקדשים הא בלא"ה גם במת חזקה דמעיקרא עדיפא יעו"ש. ולפמש"כ יהי' פסק הלכה של הט"ז מכוון לדינא ולא מטעמי' דהנה לענין אבילות ודאי דחזקת חי של המת חזקה קלושה היא דכיון דעל המת עצמו אין בזה נפ"מ לדינא והדין נוגע להקרובים בספק דין אבילות דלא שייך בזה ודאי לדון שהקרובים יש להם חזקת חי של המת כמו שאנו דנים לענין מקוה וסכין של שחיטה וכל כה"ג שמה שהי' פטורים תחילה מאבילות לא נפטרו ע"י סבת החיים של קרובם שהי' חי' ובזה עוד גרע מספק בן ט' דהתם עכ"פ הי' מעשה הביאה וכיון דחזקה דמעיקרא כה"ג קליש לה אזלינן בתר חזקה דהשתא, ועכ"פ מהא דמטהר ר"מ משום ספק טומאה ברה"ר מוכח דבכה"ג הוי ספק וכן לרבנן בראוהו חי מבערב דליכא חומרא דשעת מציאתן הוי ספק טומאה ברה"ר ובאבילות דספיקא לקול' פטורים הקרובים מלהתאבל כנלענ"ד. וכן עד"ז נתרץ משאר הראיות שהוכיח הט"ז כמו במפקח את הגל וכדומה, היכא שחזקה מעיקרא אינה פועלת לדבר שאנו דנים עלי' עכשי':

ועפ"ז יתישב גם מה שהקשינו לעיל בפ"ג בסוגיא דקדושין דמוכח מהש"ס קצת דבתוך ששה