שערי ישר חלק א פח

האשה דלעולם החזקה על הדבר שבו נולד הספק עדיפא, אבל במקוה מצרפינן חזקה דהשתא עם חזקת טמא דלענין החזקה דהשתא לא שייך חלוקים אלו דלעולם אנו דנים על חלות דין שכבר עבר מן העולם, ומשו"ה אף שלענין המקוה עצמה אין נוגע דין זה שפיר מועלת חזקה דהשתא לומר ולהחזיק דגם מעיקרא היתה חסירה וא"צ בזה לומר שלהטמא יש לו חזקת חסרון של המקוה וזה נכון:

ומ"מ צ"ע מהיכן למדו חז"ל ענין חזקה דהשתא כיון דל"ד לחזקה דמעיקרא, וכן קשה מאי שנא חזקה דהשתא מחזקה שלא נתבררה בשעתה דכל חזקה דהשתא בשעת הספק לא הי' מוחזק שום ענין דהרי השתא נתגלה ובע"כ דשתי חזקות אלו ענינים נפרדים המה ואינם נלמדים זמ"ז ורק כן קבלו חכמי הש"ס:

פרק ה אמרינן בגמ' עירובין בהא דאיתא שם במשנה תרומה ונטמאת מבעו"י אינו עירוב משחשיכה הרי זה עירוב ספק ר"מ אומר ה"ז חמר גמל ר"י ור"ש אומרים ספק עירוב כשר. ע"כ ופריך הש"ס וסבר ר"מ ספק לחומרא והתנן טמא שירד לטבול וכו' ספיקו טהור וכו' קסבר ר"מ תחומין דאורייתא וספיקא דאורייתא לחומרא וכו' ורמי דאורייתא אדאורייתא דתנן נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי או מת ולמחר השכים ומצאו מת ר"מ מטהר וחכמים מטמאים שכל הטומאות כשעת מציאתן וכו' רבא אמר התם תרי חזקי לקולא והכא חדא חזקה. עכ"ל. והנה בתוספתא פ"ו דטהרות איתא נגע באחד בלילה וכו' ר"מ מטהר שספק רה"ר טהור וחכמים מטמאים שכל הטומאות כשעת מציאתן, ומודים חכמים לר"מ שאם ראוהו חי מבערב אעפ"י שבא שחרית ומצאו מת טהור מפני שזה ספק רה"ר. עכ"ל. והובא גם בתוס' כאן בסוגיא. וקשיא לי טובא דלפ"מ שפרשה התוספתא דפלוגתא דר"מ וחכמים מיירי ברה"ר מאי פריך הש"ס מר"מ אר"מ, דלפ"מ דסבר ר"מ בנגע אחד בלילה דהוי ספק דהיינו שסובר דחזקה דהשתא שקול נגד חזקה דמעיקרא ומשו"ה מטהר ברה"ר וכן חכמים דמודים לר"מ בראוהו חי מבערב שטהור ברה"ר הוא ג"כ משום ספק טומאה ברה"ר, וכן ביאר שם בביאור הגר"א וז"ל, פי' דהשתא הוי ספק דהרי יש לו חזקת היתר ושעת מציאתן לאיסור לפיכך הוי ספק רה"ר וטהור. עכ"ל, ולפי"ז שפיר סבר ר"מ לענין עירוב בספק אם נטמא מבע"י או משחשיכה דהוי ג"כ ספק מחמת חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא דהוי חמר גמל ומה ענין ספק עירוב לספק טומאה ברה"ר דלענין עירוב, אף שיהי' ספק ברה"ר אם נטמא מבעו"י או משחשיכה לא שייך זה לדין טומאה דהרי התרומה עכשי' ודאי טמאה והספק נוגע רק לדין העירוב וספק טומאה ברה"ר דטהור הוא רק אם נגע ספק זה לדין טומאה טהרה תורה היינו לפסוק הדין כאילו הי' טהור אבל במציאות הדבר אם נטמאת התרומה ברה"ר מבעוד יום לא חל העירוב דהטומאה במציאות אינה בטלה אם גם הי' ברה"ר, ובהגהת רש"ש שם בסוגיא שגה בזה שסובר דגם לענין עירוב שייך לדון ולחלק בין רה"ר לרה"י, והדבר פשוט וברור דלענין עירוב בין ברה"י בין ברה"ר לעולם יהי' ספק ככל ספיקות דעלמא דאם לא היתה טמאה הרה"י לא גרם טומאה ואם נטמאת לא נטהרה ע"י רה"ר ורק אם הי' ספק גם עכשי' דע"י דין ספק טומאה ברה"ר אנו מטהרים את התרומה וכן להיפוך, אם הי' ברה"ר בזה יש לדון דדין עירוב מיגרר גריר בתר דין טומאה אף דבמציאות אין הטומאה משתנית משום דעירוב תלוי בדין ראוי לאכילה, ומשו"ה י"ל דאם הי' ידעינן מבע"י את הספק הזה דאז הי' ברה"ר היתה סעודה ראוי' מבע"י ואם היתה ברה"י הי' בודאי אינה ראוי', אבל בכה"ג דודאי נטמאה רק דהספק בזמן דאם הי' נודע הספק לא הי' ספק ועלינו לדון באיזה אופן הי' המעשה באמת ועכשי' אנו דנים לענין עירוב אין דין זה דין ספק טומאה כלל, וקשה טובא מה שייך ספק עירוב לדין ספק טומאה ברה"ר, והנה לשיטת הסוברים דספק טומאה ברה"ר אינו חדוש הלכה וספק טומאה ברה"ר טהור רק היכא דאיכא חזקה ככל ספיקות והלכה לא נאמרה רק לחלק שלא יהי' דין ספק ברה"ר כברה"י דשם לא מהני חזקת טהרה - דהוא שיטת תוס' במס' סוטה ד' כ"ח ע"ב - ניחא, דשפיר פריך הש"ס אבל לשיטת תוס', ריש נדה ובפ"ק דחולין דספק טומאה ברה"ר מטעם הלכה הוא ואפי' היכי דליכא שום חזקה ספק ברה"ר טהור קשה סוגית הש"ס שמדמה ספק עירוב לספק טומאה ברה"ר:

והנה לפ"מ שכתבנו לעיל לחלק בין ספק בן ט' לספק שלמות המקוה הנה בעירוב חזקה דמעיקרא אלימא היינו אף דלענין התרומה עצמה אין נפ"מ לדינא אם נטמאת מבע"י או' משחשכה אבל כיון דלדבר הנולד ממנו היינו דין קנית השביתה בעירוב יש לו חזקת התרומה והוא דין הבא ע"י התרומה שקונה בזה את השביתה והוי חזקה שקונין השביתה מבע"י הי' קנין מעליא שהתרומה בחזקת טהרה עומדת, ובמת דחזקתו חזקת חי אינה מועלת כ"כ משום דהספק אינו נוגע להמת עצמו דהרי מת לפנינו והספק נוגע לאדם שנגע בו ודין טהרת הנוגע אינה באה מחמת המת אלא שאם הי' חי בלילה לא גרמה לו הנגיעה שום דין ונשאר בטהרתו כמקודם ואין שייך בזה כ"כ לומר דיש לו חזקת החי שלא יהי' נגיעותי' מטמאות דאינו דבר הבא מחמתו, ולפי"ז י"ל דהכי פריך, הש"ס דכיון דר"מ ס"ל דלא מהני חזקה דמעיקרא לענין