שערי ישר חלק א פז

בן ט' דחזקה דמעיקרא שהי' פחות מבן ט' אינה משפעת כלום על האשה כיון שעכשי'. אין דנים על הבועל כלום וחזקה זו אי אפשר להתגולל להאשה מחמת שהוא דין שלילה כמש"כ, ואדרבה הך חזקה דהשתא מתגוללת להאשה מחמת שהוא דין הפועל ומחדש על האשה וחזקה דהשתא לא איתרע כלום משו"ה ליכא כאן כלל דין תרתי לריעותא או לטיבותא ולומר להעמיד חזקה נגד חזקה לא שייך כלל כמש"כ דחזקת הפסול הוא לבטל חזקת כשרות וכמו במקוה שאם לא הי' ריעותא בחזקת המקוה הי' מועיל טבילתו לבטל חזקת טומאה. ודברי תוס' מיושבים היטב בלי גמגום, דהרי ז"ל התוס' וא"ת וספק בן ט' האיך פוסל בביאתו נוקמי' אחזקה קמייתא דהוי פחות מבן ט' ונוקמי איתתא בחזקת כשרות, דלכאורה אם כונתם להקשות מחמת חזקה דמעיקרא למה סימו מחמת חזקת כשרות דאשה, ועפ"י מש"כ ביאור דבריהם כן הוא, דמחמת חזקה דמעיקרא לחוד אין קושיא כ"כ כמש"כ דחזקת הקטן לא מהני להכריע את הספק של האשה, אלא דיועיל חזקת הקטן דעי"ז נוקי איתתא בחזקתה, ובתירוצם תרצו דחזקה דהשתא שהוא בן ט' לפנינו עדיפא מחזקה דמעיקרא דאיתרע לה ומשו"ה לא מוקמינן האשה על חזקתה, ועי' בש"ש מש"כ בשם אחי' לתרץ דברי התוס' הנ"ל משום דלתרומה וקדשים אזלינן בתר שעת מציאתן יעו"ש והכא דאזלי לתרץ מה דנפסלת לתרומה משו"ה כתבו דאזלינן בתר השתא יעו"ש, ואף כי דבר חכמה הוא אבל אין דברי' מכוונים בדברי התוס' ועיקר חסר מן הספר, ובאמת הא דבתרומה וקדשים אזלינן בתר מציאותן הוא רק לענין דין טומאת קדשים ותרומה, והכא לענין פסול האשה מן התרומה אין שייך לדין טומאה ורק בסוטה מצינו לשון טומאה שמזנה תחת בעלה וגם שם הוא רק שם המושאל ואינו דין טומאה ממש כמו שבארנו בש"א:

ועוד נראה לי לחלק בין חזקה דהשתא לחזקה דמעיקרא דהנה באמת קשה מנא לן עיקר ענין זה דאזלינן בתר חזקה דהשתא דחזקה דמעיקרא ילפינן מקרא, ומהיכי תיתי לומר דמדגלי רחמנא דין חזקה דמעיקרא ילפינן מזה גם חזקה דהשתא וכן מצאתי בס' דו"ח להגרע"א למס' יבמות ד' פ' דכתב שם דהיכא דאפשר לומר דכמו שאנו רואים עכשי' כן הי' לעולם חזקה דהשתא כזאת אפשר למילף מדין חזקה דמעיקרא משום דאם לא הי' כן בע"כ נשתנה הדבר אח"כ ומדין חזקה ילפינן דאין לנו להחזיק שנעשה השתנות וממילא אנו מחזיקים שלעולם הי' כן כמו שאנו רואים עכשי' יעי"ש. והנה גם ביסוד דברי' יש לפקפק דהרי כל חזקות אינן מכריעות כמש"כ ולדברי הגרע"א חזקה דהשתא באה ע"י הכרעת הדעת כמובן, אמנם עכ"פ גם לדעת הגרע"א הוא רק היכא דע"י חזקה דהשתא נכריע דלעולם לא נשתנה הדבר, אבל היכא דבודאי הי' שנוי אלא שאנו מסופקים באיזה זמן הי' אם בזמן קדום או מאוחר ואנו מקדימים הזמן ולא מאחרים מהיכי תיתי כך, ונראה לענ"ד דכמו בחזקה דמעיקרא אין בזה דבר קרוב לתלות שהשנוי בא בזמן מאוחר אלא שהענין שאמרה תורה לדון על זמן המסופק כפי הידיעה והמוחזק משו"ה אף שעכשי' בודאי נשתנה הדבר מ"מ כשאנו דנים על זמן המסופק אנו עושים כפי הידוע לנו ומוחזק כ"כ מזה הכלל גם הכלל גם מהידוע ומוחזק עכשי' ליזל בתר זה גם על זמן המוקדם לעשות כפי הידוע לנו עכשי', אכן אם הידיעות מתנגדות זל"ז דמעיקרא הי' לנו ידיעה הפכית מכמו עתה בכה"ג ידיעה הקדומה ומוחזקת מכבר עדיפא, ומה"ט אמרו איזו ראשונים ז"ל דחזקה שלא נתבררה בשעתה אינה חזקה משום שאין שום טעם לתלות דהי' השנוי בזמן מאוחר אלא שהדין להחזיק כפי הידוע מקודם וכיון דעד עכשי' לא הי' ידוע ועכשי' נודע למפרע הרי עכשי' נודע גם ההיפוך, ומה"ט יש שאסרו גבינות מבהמה שנטרפה, ולפי"ז יש לומר דרק בחזקה דמעיקרא שייך לומר דלא מהני חזקה רק לדבר שעלי' חל הדין משום דעיקר הכלל בחזקה דמעיקרא הוא לומר שכל דין שהי' בדבר מעיקרא שיהא בו גם עכשי' והיכא דאותו דבר הוא באופן שכבר בטל ממנו הדין לא שייך בו חזקה, אבל לענין חזקה דהשתא אין שייך זה כלל דעיקרא של חזקה זו הוא לומר דמה שאנו מוצאים עכשי' שהי' כן בזמן העבר וכיון שאנו דנים בלשעבר כבר ליכא חלות הדין בעולם רק שנוגע לענין דבר אחר וגם לענין דבר אחר לא שייך לומר שאותו הדבר יש לו חזקה של הדבר שבו נולד הספק דבזמן המסופק עדיין לא הי' החזקה בעולם, ולפי"ז כיון דקים להו לחז"ל ענין חזקה זו ליזל בתר השתא בע"כ דלעולם עלינו להחזיק הדבר בזמן המסופק כפי שהוא עכשי' אף שעכשי' אין הדין נוגע לדבר זה עצמו, ומה"ט יש לומר דרק לענין חזקה דמעיקרא יש לחלק בין חזקת דין שלילה לדין חיובי דהיינו דבדין חיובי יש לדבר שבא בתולדה אותו הדין שבא מחמת הדבר שבו נולד הספק ובדין שהוא בשלילה כמו בפחות מבן ט' לא שייך כ"כ שיהי' להאשה חזקת הקטן, אבל במקוה וטמא שפיר מצרפינן חזקה דהשתא אף דדין מקוה חסרה הוא דין שלילה שאינה מטהרת טמאים דבחזקה דהשתא לעולם מועלת לאותו הדבר שבו נולד הספק אף שכבר אינו נוגע לאותו הדבר, ומשו"ה י"ל דבנידון דמיירי התוס' ביבמות ליכא תרתי לריעותא היינו חזקה דמעיקרא וחזקת כשרות של האשה דחזקה דמעיקרא בטלה מכאן כיון דלהקטן בעצמו אין שייך עוד לדון עלי', ולומר דיש להאשה חזקת הקטן ג"כ הלא שייך כ"כ משום שהוא דין בשלילה שאינו גורם שום חדוש דין על האשה כל שהוא פחות מבן ט' וליכא הצטרפות, ומשו"ה חזקה דהשתא עדיפא, נגד. חזקת כשרות של