שערי ישר חלק א פה

שם דבההיא יומא הוי ספק שקול ולשיטתם ודאי מוכרח דלרב דקיי"ל כותי' בכל ספק שקול אזלינן בתר השתא וראיתי בס' ש"ש שם שכתב כן דלשיטת רש"י מוכרח דאזלינן בתר השתא אבל מש"כ שם דדין זה במחלוקת היא דלהתוס' דמפרשים דלרב הוא משום דרגילות לבא מצפרא מוכח דאל"ה לא אזלינן בתר השתא נתבאר בדברינו דאין דברי' מוכרחים בזה רק דלא ניחא להו לפרש כפי' רש"י משום דגם ביומא דמשלים שית איכא חזקה דמעיקרא כמו בנדה כמש"כ, ונראה לי דגם לשמואל דפליג בזה וסובר דחיישינן לקדושי שניהם, י"ל דלאו משום דסובר דאין חזקה דהשתא מכרעת כלום אלא דסובר דגם ביומא דמשלים ששה חדשים כ"ז שלא ראינו סמני בגרות היא בחזקת דין נערות והוי ספק שקול היינו דכל היכא דאיכא חזקה דמעיקרא כה"ג שעלולה בכל רגע להשתנות, חזקה דהשתא ודמעיקרא שווים הם:

ובש"ש הקשה מהא דתנן בנדה ד' י"ד נמצא על שלה אותיום טמאים וחייבים בקרבן נמצא על שלה לאחר זמן טמאים בספק ופטורים מן הקרבן, איזהו אחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח פני', ואח"כ מטמאה מעל"ל ואינה מטמאה את בועלה, ובגמ' שם תנא וחייבים אשם תלוי, ותנא דידן מ"ט, בעינן חתיכה משתי חתיכות, וכיון לתנא דברייתא מחייב אשם, בע"כ בזמן זה הוי ספק שקול דליכא חזקה דמעיקרא דאל"ה למה חייבים אשם, ואם נימא דבספק השקול מוקמינן אחזקה דהשתא יתחייבו בחטאת כמו גבי בוגרת לפנינו ונשאר בצ"ע, והנה בפשטות י"ל דגם בכה"ג איכא קצת חזקה דמעיקרא רק לא אלימא להכריע נגד חזקה דהשתא והוי ספק שקול ומשו"ה חייבים באשם דבנדה אף דעלולה לראות חזקה דמעיקרא עדיפא לכו"ע ובבוגרת פליגי רב ושמואל והכא י"ל דלכו"ע שווים הם. אבל באמת נלענ"ד די"ל דבכה"ג לא שייך כלל ענין חזקה דהשתא דהנה זה ודאי דחזקה דהשתא לא עדיף מחזקה דמעיקרא וכבר כתבנו לעיל בפ"ג דכללות ענין חזקה דילפינן מקרא הוא רק לענין הוראת הנהגת המעשה להתנהג עפ"י מצב הדברים שהוחזק אצלינו אבל לענין בירור המעשה אין חזקה מבררת לומר דיש לנו רגלים לדבר דכך הי' המעשה כפי החזקה, ולפי"ז ודאי אם אזלינן בתר חזקה דהשתא הוא ג"כ רק לענין הנהגת המעשה לעשות על זמן המסופק לנו כפי שורת הדין שאנו רואים ומוחזקים עכשי' בשעת לידת הספק, והנה במקוה שאין מעשה המחסרת את המקו' גורמת הדין רק מה שהיא חסרה שאין בה מ' סאה גורם הדין שאין הטובל בה מתטהר וכן ביין שנמצא חומץ וכן לענין בוגרת כל כה"ג שייך חזקה דהשתא להחזיק על שעה המסופק לנו כפי מצב הדבר בכמות ואיכות המוחזק לנו עכשי', ואם אנו מחזיקים על שעה, ההיא כפי שנמצא עכשי', עלינו להתנהג לדינא עפ"י חזקה זו שבשעה שטבל במקו' כאילו הי' טובל בה עכשי' וכן כל כה"ג, אבל בדם הנמצא על עד שלה שאין דם הנמצא גורם לטמא או לחייב אותם בחטאת רק שהיא סבה מבררת שהי' ראית דם ואם נמצא באותיום הוא דבר המברר שהראי' היתה בשעת ביאה דהעד הי' בדוק קודם תשמיש ואם נמצא אח"ז בכדי שתרד מן המטה ליכא הוכחה דאולי אחר תשמיש מיד ראתה, ואם נאמר בזה ליזיל בתר חזקה דהשתא להחזיק שהי' הדם מעיקרא על העד בזה עדיין אין שום סבת הדין לחייבם בחטאת או לטמא את בועלה דמציאות הדם על העד אינה גורמת שום דין אם לא שנאמר דעי"ז שנחזוק שהי' הדם מעיקרא בשעת תשמיש נכריח בתולדה לברר המעשה שהראי' היתה בשעת תשמיש ועל ענין זה גם חזקה דמעיקרא אינה מועלת ול"ד לנדה דדי' שעתה דשקלינן וטרינן לדמות למקוה וליין ונמצא חומץ דשם כשהיא רואה עכשי' בבית החיצון אם נאמר ליזיל בתר חזקה דהשתא דהי' הדם גם מעיקרא בבית החיצון וכותלי בית הרחם העמידוהו הרי הי' גם מעיקרא סבה המטמא דכל זמן שהוא בבית החיצון חשוב כראי' כמבואר שם, אבל בנמצא על העד לא מהני חזקה דהשתא אם לא ע"י בירור המעשה ועל ענין זה לא אמרינן חזקה דהשתא. ונכון הוא:

ועפ"ז יתבאר לנו דרך גם בענין תרתי לריעותא דהנה מה שנתקשו האחרונים בדברי תוס' פ"ק דכתובות שהבאנו לעיל בפ"ג שכתבו דבאשת כהן דאיכא חד ספיקא שמא לאו תחתי' זנתה דל"ק אמאי לא מוקמינן לה אחזקת כשרות לכהונה משום דאדרבה י"ל דהשתא נבעלה דאוקמה אחזקת הגוף דמוכח מדבריהם דלא מצרפינן חזקת כשרות לכהונה עם חזקה דהשתא דהרי היא בעולה לפניך לומר שיהי' ודאי כשירה לכהונה, ועפימש"כ בזה דהיכא דאין המציאות דהשתא גורמת הדין ליכא חזקה דהשתא הנה גם בנידון זה מה שהיא עכשי' בעולה אם נאמר להחזיק שגם בזמן המסופק לנו היתה בעולה לא יהי' בזה תולדת שום דין דאף אם היתה בעולה כבר אם זנתה תחתי' נאסרת לכהונה, אם לא שנאמר להכריע בזה מקרי המעשים דכיון שהיתה בעולה מכבר הנה מה שמצא פ"פ אינו גורם עוד להסתפק על מעשה זנות האחרת, אבל כיון דשום חזקה אינה מכרעת ומבררת המקרה שכך וכך הי' ולעולם הספק במקומו עומד שמא תחתי' זנתה וכיון שאנו מסופקים שמא זנתה תחתי' לא תהני בזה כלום מה שנחזיק שהיתה עוד בעולה קודם שנתארסה כמש"כ ומשו"ה ליכא הצטרפות דאין כאן רק חזקת כשרות נגד חזקת הגוף דהיינו חזקה דמעיקרא דאמרינן דלא זנתה קודם אירוסין, ואף דלפ"ד כמו דלא שייך בזה חזקה דהשתא כ"כ ראוי לומר דגם חזקה דמעיקרא לא שייכא בה דמה שהיתה בתולה עד שנתארסה אינו גורם שום דין לאסרה לכהונה, אבל באמת אינו כן כיון דחזקה מבטלת דין ספק אין ספק שמא לאו