שערי ישר חלק א פד

כיון דעלולה לראות ובתוס' הרא"ש כתב כיון דשכיחי בה דמים תדיר ול"ד לנגעים דאע"ג דג"כ מגופי' הוו מ"מ לא שכיחי. יעו"ש. ומשו"ה הקשו מהא דאמר רב הרי היא בוגרת לפנינו דאזלינן בתר חזקה דהשתא משום דביומא דמשלים שית רגיל לבוא סימני בוגרת בשחרית כמו בערבית, וע"ז תרצו דהתם רגיל יותר לבוא מצפרא ואיכא בזה כעין רוב קצת ואינו רוב גמור דאל"כ למה אמר רב משום דהרי בוגרת לפנינו היה לי' למימר אזלינן בתר רובא אלא ודאי הוא ענין הצטרפות דמצרפינן חזקה דהשתא עם רוב קליש זה שהוא כעין חזקה דמצרפא היו והוי כמו תרתי לריעותא דחשיב כודאי, ולפי"ז נראה די"ל דבספק השקול גם חזקה דהשתא מכרעת ומכל הראיות שהביא בס' ש"ש דחזקה דהשתא אינה מועלת כלום לא מצאתי דבר מוכרח רק היכא דאיכא חזקה דמעיקרא, חזקה דמעיקרא עדיפא, אבל בספק השקול אין ראי' דלא אזלינן בתר השתא:

ובהא דתנן במשנה טהרות פ"ג הובא בגמ' נדה ד' ד' מחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה טהורה שכל הטומאות כשעת מציאתן, כתבו בתוס' שם בד"ה שכל הטומאות כשעת מציאתן וז"ל לעיל פי' דהיינו דוקא לקדשים והא דמחט שנמצאת מלאה חלודה דטהורה דכל הטומאות כשעת מציאתן אפילו להקל לאו משום דהוי כשעת מציאתן דאורייתא אלא משום דמוקי הטהרות אחזקתייהו עכ"ל, ודבריהם סתומים דאם כל עיקר הדין הוא משום חזקת טהרות למה תנא במשנה הטעם משום שכל הטומאות כשעת מציאתן. עוד קשה טובא דהרי מה שמטהרים במחט שנמצאת חלודה או שבורה הוא גם אם נגעו הטהרות ברה"י וברה"י ספיקו טמא אף היכא דאיכא חזקת הטהרות וכן הקשה בס' ש"ש ש"ג פ"ה, ומפרש דכוונת התוס' דהוא משום דהו"ל דבר שאין בו דעת לישאל דטהור גם ברה"י אפי' היכא דליכא חזקת טהרה וכן מפורש ברש"י שם ע"ב דפריך הש"ס על ככר הנתון ע"ג הדף ומדף טמא מונח תחתי' דמטהרים אף שספק שמא נגע במדף, ג"כ מטעם כשעת מציאתן, מקשה בגמ' מכדי האי ככר ספק טומאה ברה"י הוא וכו' ומשני משום דהוי דבר שאין בו דעת לישאל, וכתב רש"י בזה"ל וכי היכא דפריך אככר מצי למיפרך אמחט ואמטלית ולשנויי כדמשני. עכ"ל. אבל מאד דחוק לפרש כן בכונת התוס', ולכאורה הי' מקום לומר דהתוס' לא ס"ל כרש"י דאמחט ליכא למיפרך משום דבמחט איכא תרתי לטיבותא הרי שבורה לפניך ואוקי טהרות על חזקתייהו, וכמו דתרתי לריעותא הוי כודאי כ"כ תרתי לטיבותא וכיון דהוי כודאי מהני גם ברה"י, אבל זה אינו דהרי במסוכן שעבר ברה"י מטמאים הטהרות אף דאיכא תרתי לטיבותא חזקת חי וחזקת הטהרות דכמו שמצרפינן מה שחסר לפניך כ"כ ודאי יש לצרף חזקה דמעיקרא שעדיפא מחזקה דהשתא, ומוכח דגם תרתי לריעותא או לטיבותא לא מהני בספק טומאה ותלוי רק בחילוק רשויות רה"ר או רה"י, וכן יש להוכיח מסוגית הש"ס ריש נדה דלתירוץ בתרא דפליגי ר"ש ורבנן אם ילפינן סוף טומאה מתחילת טומאה דמשמע דאם ספק טבילה יהי' כספק טומאה אז גם בתרתי לריעותא אזלינן בתר חילוק רשויות, והטעם בזה דכיון דכל עיקר תרתי לריעותא הוא יסוד החזקה חזקת טמא של הטובל וכן להיפוך ובספק טומאה לא מהני שום ענין חזקה, וכן מש"כ בש"ש לפרש דברי תוס' שכתבו משום חזקת הטהרות, שהוא דאל"ה הי' לנו ליזל בתר חזקת המחט שהיתה טמאה, אינו נראה לי דכמו דלא מהני חזקת טומאה לטמא ברה"ר כ"כ גם בדבר שאין בו דעת לישאל, והדרא הקושיא לדוכתה, אמנם גם לולא דברי התוס' הקשינו מה שאמור במשנה הטעם משום דכל הטומאות כשעת מציאתן, כיון דבע"כ עיקר הטעם משום דהוי דבר שאין בו דעת לישאל, וכן משמע מלשון הרמב"ם בפט"ו מה' אבות הטומאות ה"ט שכ' וכל אלו הספיקות שטהרו חכמים אפילו ברה"י מפני שאין בהם דעת לישאל ובגמ' שם מביא מגמ' חולין ד' ט' לענין שרץ בפי חולדה, ולפלא בעיני מה שלא מביא הגמ' דכאן לענין ככר ע"ג הדף, ולפי"ז למה צריך לנו הטעם האמור במשנה משום שכל הטומאות כשעת מציאתן, וכן קשה ג"כ על הרמב"ם שמביא ג"כ הטעם משום כשעת מציאתן וכתב משום דהוי דבר שאין בו דעת לישאל, ולכן נלענ"ד דאף מה שנוגע לדין תורה עיקר הטעם בזה משום דבר שאין בו דעת לישאל הוא, אמנם מה שנוגע לדין דרבנן שהחמירו לטמא כשעת מציאתן אף ברה"ר וגם בדבר שאין בו דעת לישאל שעשאוהו חז"ל כודאי טומאה אף לשרוף עליהם קדשים כדמוכח שם בגמ' נדה ד' ד' באחד שנגע בלילה ומצאו אח"כ מת בבוקר דחכמים מטמאים אף לשרוף קדשים, יעו"ש, ובכל דוכתא חזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא וכיון דחז"ל החמירו לענין קדשים לטמא ודאי אף ברה"ר משום חזקה דהשתא ובטלו מזה כל הכללים הנאמרים בספק טומאה הי' מקום לומר דכמו שהחמירו מחמת חזקה דהשתא לומר כשעת מציאתן כ"כ יש להחמיר מחמת חזקה דמעיקרא, לזה משמיענו במשנה דטהור דגם לענין זה אזלינן בתר השתא ולא בתר מעיקרא גם להקל, ועל ענין זה רצו התוס' לתרץ דאיך הקילו ליזיל בתר השתא נגד חזקה דמעיקרא, שהוא משום חזקת הטהרות, היינו אף שאם היינו דנים לענין המחט עצמה הי' הדין ליזיל יותר בתר חזקה דמעיקרא, אבל כשאנו דנים לענין הטהרות הקילו משום חזקת הטהרות. כנלענ"ד בזה:

מכ"ז נראה לומר דבספק השקול אזלינן בתר חזקה דהשתא ולשיטת רש"י דפירש דביומא דמשלים שית ליכא חזקת נערות ובגרות והוי ספק השקול, ומ"מ פסק רב דאמרינן הרי היא בוגרת לפנינו וכן כתב בחי' הריטב"א