שערי ישר חלק א פב

מקוה כן, ועוד לא אבין כלל מאי ראי' היא מהא דפליגי אמוראי ר"י וריב"ל שם בפ' המוכר פירות בפירושא דעד ג' ימים ודאי מכאן ואילך ספק אם ג' ימים משעת בדיקה ודאי יין ואח"כ ספק, או ג' ימים משעה שנמצא חומץ ודאי חומץ ומעיקרא ספק. יעו"ש. דהרי אף אם נימא דלא קיי"ל כהאי ברייתא מחמת דלרבנן כל היכא דהוי ספק יהי' ודאי טבל משום תרתי לריעותא מ"מ נפ"מ לדינא דלר"י ג' ימים הראשונים ודאי יין והיין שהפריש עלי' מתוקן ולריב"ל יהי' ג' ימים הראשונים ודאי טבל משום תרתי לריעותא, וגם במה שתירץ המל"מ והש"ש לא מצאתי בדבריהם דברים מתקבלים על הלב:

וע"פ מש"כ לחלק בין היין הנפרש לתרומה ליין השיריים יש לפרש דמש"כ הרמב"ם ם בדין הי' בודק את החבית דמכאן ואילך ספק וצריך להפריש ממנו תרומה שני' הוא ג"כ כדרך שפסק בה' מקואות דהוא כודאי משום תרתי לריעותא דהרי לא הזכיר כאן לענין התרומה שמפריש שני' שיהי' עלי' דין ספק לענין אם נפלה למקום אחר לענין דמוע) ומה שכתב דמכאן ואילך ספק כונתו דהוי ספק חומץ במציאות אבל לענין דין טבל י"ל דהוי כודאי, והא שדקדק הש"ס מלשון הברייתא דמכאן ואילך ספק דהוי ספק ורמינן מזה אמקו', הוא משום דבברייתא לא אסיק דין הפרשה שני' ומשמע דמכאן ואילך הוי דין ספק, אבל הרמב"ם שהוסיף וצריך להפריש שני' אינו מוכח כלל בלשונו דמ"ש מעיקרא מכאן ואילך ספק שתהא כונתו שישאר דין ספק על היין השיריים דהרי אמר שהספק הוא על החימוץ וזה ודאי דגם לרבנן נשאר הספק על החימוץ, ומה דכתב הרמב"ם בה' הקודמת דבספק מתי החימוץ הוי דין ספק ממש גם לענין דימוע ולענין חומש התם מיירי ששניהם קימים כמו דאסיק הראשונה אינה מדמעת ואין חייב חומש על אכילת אחת מהן וכיון דהתרומה ראשונה קימת ובה לא מהני תרתי לריעותא דחזקה דגופה עדיפא כמש"כ א"א שיהי' דין ודאי על שניהם דהוי תרתי דסתרי, ובשני שבילין שהלך באחד ועשה טהרות ובשני ועשה טהרות ג"כ הדין אם שניהם קימים שניהם תלוים והתם הוא מדרבנן דמדאורייתא מוקמינן כ"א אחזקי' דשם אין דין זה שייך לחבירו כלום רק המציאות סותרות אהדדי והכא הדינים מתנגדים זל"ז דתרומה פוטרת השיריים ואם אין שיריים ליכא תרומה, וקצת ראי' לזה מהא דפריך הש"ס ריש נדה מחבית דברייתא דהי' בודק ולא פריך ממשנה דהתורם יין ונמצא חומץ ריש פ"ג דתרומות והיא ההלכה שפסקה הרמב"ם שהבאנו ומצאתי בר"ש שם שכ' דה"ה דהוי מצי לאתויי מהך משנה אבל זה דוחק דממשנה אלימא למיפרך ולפמש"כ ניחא דלא מצי למיפרך מהמשנה דכיון דשניהם לפנינו ומשו"ה פסק הרמב"ם בדין האמור במשנה פ"ג כצורתה, ובדין הברייתא דהי' בודק הוסיף רק דצריך להפריש שני' ולא כתב בה דין ספק לענין חומש וכן לענין דימוע. כנ"ל:

אמנם יש לדון בזה כיון דעל היין שעשה לתרומה והוא בפנינו יש לו חזקה עלי' באופן דלא מגרע תרתי לריעותא וראוי לומר שיהי' דין מוכרע עלי' וממילא יהי' דין היין שנפטר כודאי חולין כיון דעיקר הספק נולד ביין של תרומה והיין הנפטר בא בתולדה, אבל באמת אין דומה ענין זה לכל התולדות, דהנה בעובדא דינאי שאם היתה האם לפנינו והיתה ניתרת ע"י חזקה הי' מהני לבן ממילא, אבל בנידון זה כשאנו דנים על היין של תרומה עלינו לדון על התרומה והשיריים וחד דליכא דין תרומה בלא שיריים ואם חזקת יין זה לא מהני על השיריים לא מהני החזקה גם על היין של תרומה:

ועפ"מ דרך זה יתישבו גם דברי התוס' פ"ק דכתובות ד' ט' בהא דאר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עלי' דפריך הש"ס ואמאי ספק ספיקא הוא ספק תחתי' ספק אין תחתי' ספק אונס ספק רצון ומשני ל"צ באשת כהן ובתוס' שם כתבו וז"ל וא"ת ונוקמה אחזקתה שהיא כשירה לכהונה ונימא דלאו תחתי' זנתה וי"ל דאדרבה אית לן למימר דהשתא נבעלה דאוקמה אחזקת הגוף שהיתה בתולה, עכ"ל והקשו האחרונים על דבריהם למה לא נימא דהוי תרתי לריעותא שיצטרף חזקת כשרות לכהונה עם הרי בעולה לפניך ותהי' כשירה לכהונה יעוי' בפנ"י שם ובס' דו"ח להגרע"א. ולפמש"כ דרק היכא שאנו דנים על דבר אחר שבא מכח הדבר שבו נולד הספק שעל אותו הדבר הי' חזקת הגוף אז אמרינן משום תרתי לריעותא הוי כודאי, אבל באותו דבר עצמו דאיכא בו חזקת הגוף לא מהני תרתי לריעותא נגד חזקת הגוף, לק"מ דהרי איכא בה חזקת הגוף ומשו"ה אינה מתכשרת משום תרתי לריעותא, ואף דלפי"ז קשה למה אמרינן דבאשת ישראל הוי ספק ספיקא כיון דלדברינו במקום חזקת הגוף לא מהני מידי חזקה אחרת וחשוב כודאי תחתי' ונשאר רק אונס ספק רצון, אבל ענין זה כבר נתבאר בלא"ה אם ספק שאינו שקול מחמת חזקה מגרע דין ס"ס עי' לעיל ש"א פי"ט:

והנה לכאורה משמע היפוך דברינו מדברי תוס' קדושין ד' ע"ט לענין פלוגתא דרב ושמואל דאיתא התם בקדשה אבי' בדרך והיא קדשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת דרב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חוששין לקדושי שניהם דכתבו התוס' שם דאם לא קדשה רק אבי' לחוד גם לשמואל אין לחוש לקדושי אבי' כלום משום דאיכא חזקת פנוי' והרי היא בוגרת לפנינו. יעו"ש. דמשמע לכאורה דגם בחד גופא מהני תרתי לריעותא נגד חזקת הגוף אבל באמת לפי המבואר שם דמיירי ביומא דמשלים ששה חדשים דליכא חזקת הגוף כלל כמש"כ ברש"י שם דביום זה ליכא