שערי ישר חלק א פא

הוי ג"כ השתנות והרי במפריש על פירות בחזקת שהם קימים ונמצאו אבודים איכא ג"כ חזקה והתם לא יצויר חזקה אחרת רק חזקת שלמות דהאיבוד אינו משנה כלום את דין הפירות והדרא הקושיא לדוכתא, ועפ"י דברינו לעיל י"ל דשאני חזקת הגוף במומין מחזקת הגוף דמקוה, דכיון דלעצם המקוה אינו נוגע ספק זה דהרי פסולה ועומדת היא ורק אל הטובל בה נוגע ספק זה, ובארנו לעיל דלהטובל בה יש לו חזקת המקוה ואצל הטובל אינו חשוב כחזקת הגוף, רק חזקה על טבילתו שהיתה בכשרות מחמת שהמקוה היתה בחזקת כשרות, והוי חזקה נגד חזקה, ובהצטרף לזה ריעותא דהרי חסר לפניך הוי תרתי לריעותא, אבל במומים דהאשה לפנינו ונוגע צדדי הספק לה לדין כתובתה, אף דעכשי' המומים לפנינו מ"מ כשאנו דנים על זמן הקדושין מוקמינן אותה בחזקת שלא הי' בה מומים אז בזמן ההוא ובמקום חזקת הגוף ממש אין חזקת פנוי' חשובה נגדה אף לצרף עם הריעותא של חסר לפניך, וכן מוכח ענין זה בגמ' כתובות ד' ע"ו דאיתא שם רב אשי אמר רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך ופי' רש"י שם דחזקת הגוף של האשה אינו מועיל לאב כיון דהכתובה אינו נוגע להאשה רק להאב וגבי האב לא אמרינן דחזקת גוף שלה תהני לדידי' יעו"ש. וכן העלו בתוס' שם כפירש"י דלכאורה הוא דבר מתמיה דהרי חזקת מקוה מהני לטמא וכל כיוצא בזה, אלא נראה דהכונה בזה דבאמת גם אצל האב איכא חזקה רק דאינו חשוב כחזקת הגוף רק חזקה על דין גבית הכתובה ולא מהני חזקה להוציא ממון דגם רוב לא מהני ורק חזקת הגוף עדיף כמש"כ לעיל בפ"א משום דהיא מכרעת את מקור הספק על עצמות המקרה אם נתהוו המומים וזה רק אם ספק זה נוגע להאשה עצמה ובדידה איכא חזקת הגוף ממש, אבל אצל האב הוא חזקה דעלמא ואינו מהני להוציא ממון וכ"כ יתפרש מש"כ בתוס' ד"ה כלה לדון דלא יועיל חזקת החמור לגבי בעל החמור הוא עפ"י דרך זה דהוי חזקה ככל חזקה דעלמא, רק אינה חזקת הגוף ממש:

אמנם לפי"ז לכאורה קשה בהא דאמרינן שם ריש נדה על הברייתא דהי' בודק את החבית להיות מפריש עלי' תרומה והולך ואח"כ נמצא חומץ כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ספק דהוי תרתי לריעותא העמד טבל על חזקתו והרי החמיץ לפניך ומאן תנא חבית ר"ש דלגבי מקוה נמי ספיקא משווי לה ומוכח דלרבנן הוי ודאי טבל. יעו"ש. והרי הכא לענין היין שעשה תרומה ממנו ג"כ נוגע ספק זה כמו שנוגע לשיריים וכיון שבארנו לעיל בסברת התוס' דבכה"ג שחזקת הגוף הוא על הדבר עצמו שאנו דנים עלי' לא מהני חזקה אחרת לגרע את חזקת הגוף אף בצירוף הריעותא, דהשתא, לפי"ז מהראוי להיות שהיין הנפרש לתרומה ודאי תרומה והיין של השיריים ודאי טבל, דאצל היין של השיריים חשיב חזקת היין האחר רק כחזקה דעלמא כמו במקוה והוי תרתי לריעותא ואיך יתכן כזאת דהוי תרתי דסתרי, ול"ד למסוכן ברה"י שהוציאוהו. לרה"ר דקיי"ל כרבנן דטהרות שנגעו ברה"ר טהורים ודאי ומה שנגעו ברה"י ודאי טמאים והוא בתוספתא פ"ו דטהרות הובא לעיל ש"א פי"ז, דהתם אף דהמעשה אחת היא דאם הי' חי אח"כ ברה"ר ודאי שהי' חי מעיקרא ברה"י אבל דיני הטהרות אינם תלוים זב"ז, אבל בנידון דידן שתרומה צריכה לשיריים והשיריים לתרומה קשה ודאי להחזיק את התרומה בתורת ודאי תרומה והשיריים בתורת טבל ודאי, ונראה לי די"ל דמיירי בכה"ג דליכא נפ"מ לענין היין הנפרש לתרומה דכן משמע לשון הברייתא דהי' בודק את החבית להיות מפריש וכו' היינו התרומה היא בחבית מדומע עם הטבל והולך ומפריש בכל פעם לפי חשבון הטבל שנשאר עוד בחבית וכשנעשה הספק ליכא נפ"מ כל כך לענין חבית זו דהרי היין שבתוכה עכ"פ מדומע מחמת ההפרשות הראשונות שהי' ודאי יין ואסור בשתי' ואנו דנים רק לענין השיריים ומשו"ה מדמינן למקוה. כנ"ל:

ובזה יש לתרץ שיטת הרמב"ם בפ"ה מה' תרומות וז"ל התורם חבית של יין על היין ונמצא חומץ אם יודע שהיתה חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה ואם אחר שתרמה החמיצה הרי זה תרומה ואם ספק תרומה ויחזור ויתרום וכו' ואין אחת משתיהן מדמעת בפני עצמה והאוכל אחת משתיהן אינו חייב חומש וכו'. הבודק את החבית והניחה להפרישה תרומה על אחרים עד שתעשה כולה תרומה ויתננה לכהן ולאח"ז בדקה ומצאה חומץ וכו' עד ג' ימים ודאי יין וכל יין שחשב אותם הימים שהתרומה שלו בחבית זו הרי הוא מתוקן מכאן ואילך ספק וצריך להפריש ממנה תרומה שני'. עכ"ל. ובפ"י מה' מקואות פסק הרמב"ם במקוה שנמדד ונמצא חסר בין ברה"ר ובין ברה"י כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות ונתקשו הראשונים והאחרונים פסקי הרמב"ם דסתרי אהדדי דבה' תרומות פסק כר' שמעון דהוי ספק ולענין מקוה פסק דתרתי לריעותא כודאי הוא והאריך בזה המשל"מ בה' מקואות שם ובס' ש"ש ש"ג פ"א, ובכסף משנה פ"ה מה' תרומות הכ"ד כתב בזה"ל ומ"מ יש לתמוה דהא בסוף קדושין ובריש ה רמי האי ברייתא אברייתא דמקוה ומשני מאן תנא חבית ר"ש אבל רבנן אומרים טבל למפרע ולמה פסק רבינו כר"ש במקום רבנן ואפשר דמשמע לרבינו דכיון דבפ' המוכר פירות איפליגו אמוראי בההיא ברייתא, ש"ל דהילכתא היא. עכ"ל. ודברי' אינם מובנים לי כלל דהרי מ"מ קשה שני פסקי דהרי לענין מקוה, פסק כרבנן וכאן כר"ש כמו שהקשו הרשב"א והריטב"א בריש נדה ובפ' עשרה יוחסין ואם הי' נראה להרמב"ם לפסוק כהאי ברייתא דהי' בודק את החבית מחמת סוגית הש"ס פ' המוכר פירות יהי' הדין גם לענין