שערי ישר חלק א עט

ריעותא דהרי חסר לפניך עם חזקת טומאה של הטובל צריך להבין כיון דמהני חזקת המקוה על האדם ואם היינו דנים על המקוה עצמה לא הי' בכח הריעותא דהרי חסר לפניך לגרע את חזקת הגוף כלום כמו דמבואר שם בגמ' לענין אשה דמשו"ה די' שעתה לב"ש וכן לדידן לענין חולין מוקמינן האשה בחזקתה ולא משגחינן על הריעותא דהשתא, ולמה תצטרף חזקת הטובל שהוא בתולדה אל הריעותא בעיקר הספק אם ריעותא זאת אינה מגרעת החזקה בהספק המקורי, וחזקת טומאה של הטובל אינה מכרעת כלום בעיקר הספק של חסרון המקוה והמקוה בחזקת שלמה היא מהראוי להיות שממילא טהור האדם שטבל בה, וזה דבר תמוה ולא מצאתי מי שיתעורר על זה:

ונראה לי ביאור ענין זה דהנה עיקר כלל התורה בדין חזקה הוא הוראת דין הנהגה ולא הוראת בירור הספיקות, היינו דאין חזקה דמעיקרא מכרעת את מציאות הענין לומר דיש לנו דבר מכריע שלא נשתנה הדבר מכמו שהי' מקודם אלא דגלתה לנו תורה לענין הנהגת המעשה להתנהג כפי הדין הראוי להיות קודם השנוי - ויסוד זה יתבאר עוד לפנינו בס"ד - ולפי"ז אינו שייך דין חזקה רק אם צדדי הספיקות עוד נוגעים לדינא אל עצם הדבר שבו נולד הספק דאז שייך בזה להעמיד הדבר על חזקתו להיות נהוג בו הדין כדמעיקרא, אבל אם לאותו הדבר בעצמו אינו נוגע לדינא ענין הספק ליכא בזה ענין חזקה על הדבר בעצמו, דבשלמא אם הי' ענין חזקה הכרעת המציאות אז ליכא לחלק בין אם נוגע הספק לעצם הדבר שבו נולד הספק או אם נוגע לדבר אחר כיון דמ"מ יש לנו הכרעה שכך וכך נקרה במציאות ונתברר עצם הספק, אבל אם נחליט דחזקה אינה רק חידוש דין למעשה ענין זה לא שייך רק על עצם הדבר ולא על דבר אחר וזה יסוד נכון בענין חזקה:

וזה נראה כונת רש"י ז"ל במס' קדושין ד' ס"ו בעובדא דינאי המלך דאמרינן שם ה"ד אילימא דבי תרי אמרי אישתבאי ותרי אמרי לא אישתבאי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני וכתב רש"י ז"ל וז"ל ואי אמרת אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי איתתא אחזקתה, אי הואי איהי קמן והיתה באה לבי"ד להתירה דהתם אית לה חזקת כשרות, אבל בנה זה הנדון אין לו חזקה דכשרות שהרי מעידים על תחלת לידתו בפסול עכ"ל. והנה זה רחוק לפרש בכונת רש"י דאף אם מעמידים האם על חזקתה לא מהני לבן דלפי"ז כל אריכות דברי' למותר, דהרי אם היתה באה לבי"ד לא הי'. מועיל כלום להכשיר את הבן אלא נראה דכונת רש"י דאם הי' הספק נוגע אל האם והיתה ניתרת מחמת חזקה אז הי' ניתר גם הבן ממילא כיון דפסולו של הבן הוא מחמת האם, היינו אף דביאה פסולה של איסור כהונה גורמת לחלל זרעו, אבל עכ"פ בעינן שתהי' האם זונה שיהי' בה פסול כהונה וכיון דהאם נכשרת ממילא גם הבן נכשר, אבל כיון דהאם אינה באה לבי"ד ואין אנו דנים עלי' כלל ואז לא שייך להעמיד אותה על חזקתה ועלינו לדון רק על הבן והבן לית לי' חזקה. כן נראה בכונת רש"י:

ובתוס' פרק חזקת ד' ל"ב ד"ה אנן הביאו דברי רש"י הנ"ל והקשו ע"ז בזה"ל ואין נראה לר"י דלמה לא יועיל חזקת האם לבן הואיל ואינו יכול להיות שתהא האם כשירה אם לא יהי' הבן כשר, ועוד דהכא אע"ג דעל הבן מעידים לפסלו מהני חזקת האב להכשירו. עכ"ל. כונתם בקושיתם דאף דאין האשה לפנינו לדון עלי' ולא שייך להעמידה על חזקתה להכשירה מ"מ חזקת האם הוי חזקה לבן מפני שפסול הבן בא מכח האם וכשהאם כשירה א"א להיות שום פסול בבן, בכה"ג מה שהיינו מוחזקים בכשרות האם הוא כאילו היינו מוחזקים שהבן כשר ויש לבן עצמו חזקת כשרות, ועוד הקשו דגם היכא דפסולו של בן אינו בא מכח פסול אבי' מהני חזקת האב להכשיר את הבן, כן נראה כונתם לכל מעיין היטב בדבריהם, דבעיקר הסברא דלא שייך דין העמדת על החזקה רק בדבר שבא לפנינו לדון עלי' גם התוס' מודים בזה אלא דנקטו שאף שאין האם לפנינו וא"א להעמידה על חזקתה כנ"ל, אבל הבן עצמו יש לו חזקת כשרות של האם מפני שפסולו בא בתולדה מן האם:

ולפ"ז נראה דהא דאמרינן לענין מקו' שנמצא חסר דמהני חזקת המקוה להטובל בה הוא רק שהטובל בה יש לו חזקת כשרות של המקו', כענין שכתבנו בכונת תוס' שתהני חזקת האם להבן מחמת שכשרותו ופסולו תלוי בכשרות ופסול של האם משו"ה יש לבן עצמו חזקת כשרות מה שהאם היתה בחזקת כשרות, כ"כ הכא לענין מקוה אם המקו' היתה בשעת טבילת הטובל בחזקת כשרות חזקה זו יש לו להטובל בעצמו אבל להעמיד המקוה עצמה על חזקתה לא שייך בזה כיון דהמקוה עצמה פסולה ודאי מכאן ולהבא ואין לדון עלי' להכשירה או לפסלה אלא דהספק נוגע אל האדם שטבל בה ולהטהרות שנעשו ע"ג, ומשו"ה שייך לצרף הריעותא דהרי חסר לפניך לחזקת טומאה של האדם הטובל, אף שאם הי' דנים על המקוה עצמה היתה נכשרת מחמת חזקה דמעיקרא ולא הי' בכח הריעותא דהשתא לסלק דין חזקה דמעיקרא כמבואר שם בגמ', אבל כשאנו דנים רק על הטובל דאי אפשר אז להעמיד המקוה על חזקתה אלא דלהטובל מהני חזקת המקוה כאילו היתה חזקה זו בעצמו של הטובל ואצל הטובל כמו דאית לי' חזקת המקו' כ"כ אית לי' בודאי חזקה דמעיקרא חזקת טומאתו והוי חזקה נגד חזקה ובהצטרף הריעותא דהרי חסר לפניך שהוא חזקה דהשתא הוי כודאי ע"י תרתי לריעותא, דאף שאם הי' ספק סתמי על כשרות