שערי ישר חלק א עז

דחזקה לא מהני רק בספק שקול ולא בטומאה ודאית מיושב הכל. אבל לפי שיטת הש"ש דספק זנות באשת איש הוא ספק טומאה קושית הרש"א קמה ונצבה דמסוטה מצינו למילף גם לחזקת הגוף. דארוסה לא נתמעטה רק מהשקאה ולא מאיסור, ואף דבגמ' סוטה ד' כ"ד מוקמינן דהאי קרא דתחת אישך דמיני' ממעטינן ארוסה מיירי כשבא עלי' ארוס בבית אבי' הוא משום דאל"ה נתמעט מקרא אחרינא מבלעדי אישך שקדמה שכיבת בעל לבועל ועכ"פ בשתי אופני ארוסות אלו מעטה תורה מהשקאה ובשתי אלו אינה שותה ונוטלת כתובה ולא מהני חזקת הגוף להתירה מטעם שכתבנו דהתם שנוי הגוף הוא בתולדה מחמת הביאה:

ובזה נתישב לי דברי התוס' בחולין שם בד"ה ודילמא וז"ל ואין להקשות היכי מוכח מהכא דאוקי אחזקתי' דילמא הכא טמא מספק דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא, דבכל ענין טמא הכתוב אפילו הוי רה"ר שיש בו הרבה בני אדם ואפילו דבר שאין בו דעת לישאל עכ"ל וקשה לי מה דמוכח מדבריהם דבספק טומאה ברה"ר אם יצויר שהי' שם חזקת טומאה דאזלינן בתר חזקה דהלא לפ"מ דנקטו התוס' בחולין דהלכתא גמירא לטהר ברה"ר כמו לטמא ברה"י וכיון דקיי"ל דברה"י טמא אף היכא דאיכא חזקת טהרה כ"כ ראוי להיות ברה"ר טהור ודאי אף היכא דאיכא חזקת טמאה, והנה בתוס' ריש נדה כשהקשו האיך ילפינן מסוטה לטהר ברה"ר אפילו ליכא חזקה הא סוטה אית לה חזקת טהרה, ותרצו דע"י קנוי וסתירה איתרע חזקתה חזרו והקשו א"כ האיך ילפינן מסוטה דברה"י ספיקו טמא אפילו היכא דאיכא חזקה הא בסוטה איתרע חזקה ותרצו דילפינן מסוטה שעשאה הכתוב ודאי טמאה אע"ג דאית לה חזקה שאינה טמאה ודאי ולא איתרע אלא חזקת טהרה ודאית. עכ"ל. ודבריהם סתומים וחתומים ופרשנו לעיל ש"א ספי"ט דכונתם דאם נאמר דהלכה לא נאמרה לשנות דין מה שהי' לנו מוחזק מעיקרא כ"כ לא הי' ראוי בסוטה ברה"י לטמא ודאי דהרגלים לדבר גורם רק לשנות מודאי טהרה לספק טומאה אבל כשאנו מטמאים ודאי הוא היפוך לגמרי מדין המוחזק מעיקרא ומשו"ה ילפינן דהלכה נאמרה אף לעקור דין המוחזק מעיקרא, ולפי"ז יש מקום לומר דברה"ר אם יהי' חזקת טומאה ליכא ילפותא מסוטה דשם כשאנו מטהרים הוא כדין שהי' מוחזק לנו מעיקרא אבל לשנות ממה שהיינו מוחזקים מעיקרא ליכא ילפותא. אמנם בפשטות נראין הדברים דעיקר הטעם הוא דכיון דספק כודאי ליכא חלוק בין איתחזק או לא דכיון דחזקה אינה מכרעת לברר את המעשה רק להורות אופן ההנהגה המסופקת לנו איך להתנהג למעשה ובספק טומאה דחדשה תורה לעשותה למעשה כודאי אין מקום לחזקה ולפי"ז מהראוי דגם ברה"ר לא תהני חזקה דמעיקרא וכן ראיתי בתשו' לגדולי דורנו דנקטו כן, אכן לפמש"כ דחזקת הגוף שאני ועדיפא משום שהיא מכרעת את הספק המקורי וספק זה לא נקרא ספק טומאה ומשו"ה כשאנו נקטינן לדינא מטעם חזקה על התחדשות הראשונה שלא נתחדשה סבת המטמא ליכא ממילא ספק טומאה, ומשו"ה לענין רה"י שפיר הקשו שמא לא מהני חזקה כלום ונשאר הדבר בספק ומדין ספק טומאה ברה"י נעשה כודאי, ותרצו דסתמא מיירי הכתוב אף שהי' שם רבים, ובע"כ משום חזקת הגוף הוא ואז מועיל גם ברה"ר כנ"ל, ויהי' דבריהם מתאימים עם דבריהם בתוס' ריש נדה דבספק ראי' לא ילפינן מסוטה היינו דעצמות הראי' הוא מקרה התחדשות בהקדם של הטומאה כנ"ל:

פרק אמרינן בריש נדה בהא דתניא מקו' שנמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע בין ברה"י בין ברה"ר טהורות ור"ש אומר ברה"ר טהורות ברה"י תולין ושניהם לא למדוה אלא מסוטה רבנן סברי כי סוטה מה סוטה ספק היא ועשאה כודאי ה"נ ספק ועשאה כודאי אי מסוטה אימא כי סוטה מה סוטה ברה"ר טהור ה"נ ברה"ר טהור וכו' כיון דאיכא תרתי לריעותא כודאי טומאה דמי, ור"ש סבר כי סוטה מה סוטה ברה"ר טהור ה"נ ברה"ר טהור אי מסוטה אימא כי סוטה מה סוטה ברה"י טמא ה"נ ברה"י טמאה ודאי הכי השתא התם יש רגלים לדבר שהרי קנא לה ונסתרה הכא מאי רגלים לדבר איכא, ואיבע"א היינו טעמא דר"ש גמר סוף טומאה מתחילת טומאה מה תחילת טומאה ספק נגע ספק לא נגע ברה"ר טהור אף סוף טומאה ספק טבל ספק לא טבל ברה"ר טהור, ורבנן הכי השתא התם גברא בחזקת טהרה קאי מספיקא לא מחתינן לי' לטומאה הכא גברא בחזקת טומאה קאי מספיקא לא מפקינן לי' מטומאתו. עכ"ל הש"ס. ובמשנה למלך פ"י ממקואות ובש"ש ש"ג פ"א נתקשו בביאור דברי הש"ס אלו מה הוסיף בתירוץ זה של ואיבע"א. יעו"ש. ועוד הקשו בזה המפרשים לפ"מ שתירצו תוס' ריש נדה לחלק דספק ראי' לא ילפינן מסוטה או משום דהוי טומאה דלמפרע לא דמי כלל ספק חסרון במקו' לסוטה והארכנו בזה לעיל ש"א פי"ד,. ובאמת נראה פשטות לשון הברייתא דרבנן ור"ש עיקר פלוגתייהו הוא על הטהרות שנגע בהם האדם שטבל דלרבנן ודאי טמאות ושורפין ולר"ש תולין ברה"י וברה"ר טהורות ומקור הספק שנופל בהם הוא הספק שנולד על המקוה שנחסר ומספקא לן מתי נחסרה, ומזה נולד ספק בתולדה על האדם הטובל ואח"כ על הטהרות שנגע האדם בהם והנה לפי"מ שבארנו לעיל מה שחדשה תורה בספק טומאה שיהי' כודאי