שערי ישר חלק א עו

ונראה לענ"ד לבאר ענין זה עפ"י מה דמוכח מכל סוגיות הש"ס דדין חזקות המכריעות יותר הוא כשהם מכריעים את מקור הספק ואז כל הדינים המתילדים מספק המקורי נגררים אחר הכרעת דין של חזקה זו דהרי חזקת המקו' מועלת גם לאדם הטמא אף שהוא בחזקת טמא וכן חזקת הסכין שלא נפגם מועלת להתיר את הבהמה אם לא היכא דאיכא תרתי לריעותא, והוא מהאי טעמא כיון דמקור הספק שנולד במקו' ובסכין הוכרע ע"י חזקתם ממילא נגרר דין של הדברים הבאים בתולדה מזה, ומשו"ה כשאנו דנים אם נעשו המומים בהאשה מקור הספק הוא התחדשות המומים ועקירת הקדושין ע"י המומים הוא דבר תולדי וכיון דמוקמינן אחזקה על עיקר הספק ממילא הקדושין קימים בדין וחזקת פנוי' אינה מכרעת בזה על המומים כלום דאין המומים באים ע"י עקירת הקדושין - רק אינו דומה ממש למקו' וסכין דהתם כשרות המקו' והסכין מכשירין את הטמא והבהמה, וכיון דנקטינן לדינא שהמקו' כשרה להכשיר, מחמת דין זה בעצמו נכשרים הטמאים שטבלו בה וכן בסכין, משא"כ במומים ותולדת הקדושין שאין הקדושין תלוין בדין המומים רק במציאות המומים משו"ה יש לדון אם חזקת הגוף של האשה על ספק המומים מכריע לגמרי או לא - וזהו הקוטב שעלי' סובב סוגית הש"ס בס"פ המדיר ויתבאר עוד בס"ד פרטי הענין בסוגיא הנ"ל:

ועפ"ז נוכל להבין איך ילפינן שאר חזקות מספק הסרת נגעים דמוקמינן אחזקתו, דבעיקר החדוש שאמרה תורה דחזקה דמעיקרא מכרעת ומבטלת את הספק כל אנפי החזקות שקולים המה ודומים זל"ז באין יתרון ומעלה כלל לחזקת הגוף על שאר החזקות דגם בחזקת הגוף אין שום סברא להעמיד על חזקתו ושפיר ילפינן מקרא זה דויצא הכהן דכל חזקה מכרעת את הספק, אבל לאחר שגלתה לנו התורה דחזקה מכרעת איכא מעלה בחזקת הגוף שהיא מכרעת את עיקר הספק וחזקת הדינים מכריעים רק תולדות הספק:

ועפ"ד נוכל להבין דיש מקום לומר דאף דאין הולכין בממון אחר הרוב אפשר שתהני חזקת הגוף לענין הכתובה אף דרובא וחזקה רובא עדיף דלענין כח הרוב שאמרה תורה ליזול בתרי' הוא משום דיותר מצוי שהמקרה נעשית כן ואם הי' רוב שלא נולדו בה המומים קודם הקדושין יש מקום לומר דאף דמהני האי רובא לכל דינים שבתורה מ"מ לענין ממון יש בכח המיעוט בהצטרפות חזקת ממון לשנות הדין שמראה צד בירור של הרוב, משא"כ אם איכא חזקת הגוף שמכריע את הספק הראשון שלא ע"י בירור רק הוא דין תורה לענין הנהגה להתנהג כפי שהוחזק לנו מקודם לו יהא דלא אמרה תורה ענין זה לענין ממון בפרטות אבל אם הדבר של ממון בא בתולדה ע"י הכרעת עצם הספק יש מקום שתהני החזקה. לענין הכתובה שהוא דין שבא מתולדת דין הקדושין והקדושין מתולדת ספק המומים, וספק התחדשות המומים נתבטל ע"י הכרעת החזקה, וגם לענין רובא מצינו ג"כ אופנים שמועיל גם לממון היכא שבא דין הממון ממש בתולדה כרוב דיינים דמהני גם לענין ממון שהוא מה"ט יעוי' תוס' ריש פרק המניח. ואכמ"ל. ועפ"ז נראין לי מה שתירץ בס' ש"ש על קושית תוס' ריש נדה בהא דאמרינן שם דלענין חולין כו"ע סברי כשמאי דדיין שעתן משום חזקת הגוף של האשה דהא בספק טומאה ברה"י לא מהני חזקת טהרה, וע"ז כתב בש"ש די"ל דשאני חזקת הגוף משאר חזקות, ועפ"ד מסתברין דברי' ולא מטעמי', אלא די"ל דכיון דעצם הספק של ראית דם נדה הוא הספק בשנוי הגוף וספק זה אינו ספק טומאה דהטומאה באה בתולדה מחמת הראו', וכיון שעל הספק של הראי' איכא חזקה ממילא התולדה שהיא ספק הטומאה נגררת אחרי הכרעת הספק המקורי וזה דבר המסתבר, אכן יש מקום לומר דתירוץ זה כלול בתירוצם שכתבו התוס' דלא ילפינן מסוטה רק ספק טומאת מגע ולא טומאת ראי'. יעו"ש. דלפמש"כ בספק מגע הוי ספק רק על הטומאה דהנגיעה אינה משנה כלום את הגוף הנוגע, אבל ספק טומאה הבאה ע"י שנוי הגוף עצם הספק אינו ספק טומאה רק ספק שנוי בגוף והטומאה באה בתולדה ואם חזקת הגוף מכרעת את עיקר הספק הראשון לא הוי ספק טומאה רק ודאי טומאה. כנלענ"ד:

ובהא שהוכחנו לעיל לסתור דברי הש"ש דלענין סוטה היכא דקנא לה ונסתרה כשהיא ארוסה דנאסרת ומשמע דמיירי גם אם קדשה כשהיא בתולה דע"י הזנות נשתנית גופה מבתולה לבעולה דמוכח מזה דלא מהני בספק סוטה דקרא גם חזקת הגוף, הנה לפמש"כ ניחא דכיון דהא דאמרינן דמהני חזקת הגוף בספק טומאה הוא רק משום דהטומאה באה רק אחרי הולדת השנוי בגוף ובסוטה הנאסרת לבעלה אינו כן דביאתה אוסרתה ולא מחמת שנעשית בעולה דגם בביאה שלא כדרכה או למ"ד העראה זו היא נשיקה או בביאה בהטי' נאסרת לבעלה ועצם הביאה חשיב רק כמגע טומאה דלפי"ז שנוי הגוף בא בתולדה אחרי הביאה נמצא דספק טומאה קדים לספק שנוי הגוף ובכה"ג אין מעלה לחזקת הגוף על שאר החזקות, אבל בראית דם נדה הראי' בעצם היא שנוי הגוף והוא הספק הראשון אבל הבעילה בעצם אינו שנוי כלום כמש"כ בתוס' כתובות ד' מ"ה ע"א וספק זנות לענין איסור לבעלה הספק הוא על עיקר הביאה שספק זה קדים לספק של שנוי הגוף. ונכון הוא, אכן לעיל בש"א פט"ז וי"ז נתבאר אצלנו דבסוטה דקרא דלא מהני חזקה הוא ע"י קנוי וסתירה שחשבה תורה לרגלים לדבר הסותר כל חזקות