שערי ישר חלק א סח

השני מבטל את כח הדין של הספק הראשון שלא יכול לשנות ולחדשל ולחדש ומכמו שהי' הדין בלי תולדות הספיקות ומשו"ה מהני אף להוציא ממון דאין אנו מוציאים ממון ע"י בירור הספיקות אלא דאין כח בספיקות אלו לחדש דין הפסד כתובה לאשה ודבר זה יש ללמוד מס"ס לענין איסור דכמו דאמרינן שם שהספק השני מבטל כח הדין של הספק הראשון כ"כ הכא לענין ממון, אכן הי' מקום קצת לומר דכמו דמצינו לענין טומאה לא מהני ס"ס משום דדין ספק אחד כודאי הוי משו"ה גם בספק השני הוא ספק של דין ודאי ודינו כספק אחד כ"כ י"ל דכיון דבממון הוי ספק אחד כודאי משום דמוקמינן ממונא בחזקתי' וזהו שכתבו ואין לומר דאפילו בספק ספיקא מפסדת כתובתה משום דמוקמינן ממונא בחזקתי' וע"ז הוכיחו דלא כן הוא מסוגית הש"ס גבי משארסתני נאנסתי והטעם בזה דל"ד לספק טומאה דהתם דין ספק עצמו עשתה תורה כודאי אבל בממון אינו כן דעצם הדין של ספק אינו נעשה כודאי ודין העמדת ממון בחזקתי' הוא תורת משפט הנהגה כדין חזקה באיסורין וכמו דמהני ס"ס לענין איסור אף במקום חזקה כ"כ מהני ס"ס בממון נגד חזקת ממון ולקמן יתבאר עוד דחזקת מרא קמא אינו בגדר חזקה של איסורין:

ועפ"י יסוד זה עלה דס"ס מועיל רק בשלילה ולא בחיוב היינו דאם הי' ענין ס"ס כרוב לברר מציאות המעשה הי' מהני גם בחיוב אבל כיון דלפ"מ שבארנו דכח הס"ס הוא לסלק כח הספק שענין זה הוא כח בשלילה שלא יגרום הספק דין הפסד כתובה נמצא דכ"ז לא מהני אלא רק בכה"ג דסבה המחייבת כתובה היא ודאית ונתילדו הספיקות על מקרים הגורמים לה שתפסיד הכתובה ובספק ספיקא הוסר כח הספיקות ואין לנו מקרים במה להפסידה מכתובתה אבל אם איכא ספק בעיקר החיוב לא יהני דין ספק ספיקא דבחיוב לא מהני ס"ס לדברינו ומשו"ה כשאנו דנים אם הפסידה כתובתה ע"י זנות לאחר אירוסין ויש בזה ס"ס בטל תורת ספק ונשאר דין זכותה כאילו לא הי' מקרי הספק דספק כזה אינו מחדש לנו שנוי דין, אבל בספק שמא קודם שנתארסה נאנסה היינו דאיכא ספק אם היתה בתולה בשעת אירוסין או בעולה דהספק הוא בעיקר חיובה אם הי' מנה או מאתים איך תזכה במאתים ע"י ספק ספיקא דס"ס אינה מבררת המעשה לומר דהיתה בתולה בשעת אירוסין ומה יועיל לנו תורת ס"ס שהוא בשלילה כאילו ליכא ספק בעולה אבל כיון דלא מהני בחיוב לומר דהוי כודאי בתולה אין לה זכות ברור על מאתים דרק לענין ספק זנות שייך לומר דבס"ס בטל דבר המפסיד אבל בספק בתולה ספק בעולה הוא ספק בסבה המחייבת וס"ס לא מהני בחיוב ומשו"ה מסקו התו' דספק שמא באונס. לא חשיב, ספיקא למיתב לה כתובה דאימור קודם שנתארסה נאנסה ולא הי' בזה סבה מעולם לזכות מאתים. כן נראה לי בביאור שיטת התוס' בס"ס לענין ממון:

ובס' תקפו כהן בס' ק"כ, - אחרי הביאו שם שיטת הרבה גדולי האחרונים ובראשם המהר"י בן לב דפסקו כפשטות דברי התוס' בפ"ק דכתובות הנ"ל דמוציאים ממון - בס"ס כתב וז"ל ואני אומר אף שכל גדולים אלו נמשכו אחרי דברי מהר"י ן' לב בזה מ"מ אין דברים אלו נראין לי דפשיטא דלא מפקינן ממונא בס"ס וכדאיתא להדיא בהרא"ש פ' כיצד הרגל וז"ל ולדברי האומר דכל תיקו דתפס לא מפקינן מיני' ה"נ אם תפס הבהמה משתלם ממנה ח"נ ואע"ג דיש ס"ס לח"נ דדילמא אורחי' הוא יפטור לגמרי ואת"ל השתא מחמת בעוט קאתי דילמא יש שנוי לצרורות לרביע נזק עכ"ל אלמא דאפי' תפס שלא ברשות לא מפקינן מיני' בס"ס כש"כ במוחזק מעיקרא ומדברי התוס' פ"ק דכתובות אין ראי' כלל דהתם כיון שהוא רוצה להפסיד כתובה מטעם שאומר שהיא אסורה לו א"כ פשיטא דבס"ס כיון דמותרת לו איך שייך לומר שתפס כתובתה ואדרבה יש לדקדק מדברי התוס' להיפוך מדכתבו ואין לומר דאפילו בס"ס מפסדת כתובתה משום דמוקמינן ממונא בחזקתי' וכו' אלמא דטעמא דמוקמינן ממונא בחזקתי' מהני אפילו בס"ס אלא שמקשין ע"ז מהא דמשארסתי וכו' דאית לה מנה אע"ג דאיכא ס"ס והיינו מטעמא דפרישית דכיון שהיא מותרת לו היתר גמור מטעם ס"ס לא מפסדא כתובתה אבל בעלמא קיימא הך סברא דמוקמינן ממונא בחזקתי' אפי' היכא דהוי ס"ס וכמ"ש בשם הרא"ש. עכ"ל. ודברי' נפלאים בעיני מה שרצה הש"ך להעמיס בדברי התוס' דכונתם משום שהיא מותרת לו ונסתייע מהא דאמרו וא"ל דאפילו בס"ס מפסדת משום דמוקמינן ממונא בחזקתי' שהדברים האלו מוכיחין בבירור להיפוך דאם נאמר דהפסד כתובה תלוי רק אם הועיל הזנות שתאסר לבעל בפועל אז לא שייך כלל לדין בזה לאוקמי' ממון בחזקתי' דליכא שום ספק בחיוב כתובתם כיון דמ"מ היא מותרת לו, ואם רצו התוס' לומר דאולי גם בס"ס מפסדת כתובתה הוא שנאמר דאין תלוי הפסד כתובה במה שהיא מותרת לבעל מחמת העלם הידיעה מה זה שכתבו דאפ', בס"ס מפסדת כתובתה משום דמוקמונן ממונא בחזקתי' הלא גם לפי האמת סברי לפי פי' הש"ך דגם בס"ס מוקמינן ממונא בחזקתי, אלא דסברי כיון דמותרת לבעל בפועל ליתא כאן תורת ספק כלל על הכתובה והי' להם לומר ולבאר דאין לומר דהפסד כתובה תלוי במציאות האמתי ולא בהיתר בפועל ועיקר חסר מן הספק, ע"כ נלענ"ד בירור דשיטת תוס' היא דהפסד כתובה תלוי בעצם הזנות ואף שמחמת חסרון בירור תהי' תחת בעלה והוי ס"ס בענין ההפסד של הכתובה ורק משום ס"ס אינה מפסדת וגם בעיקר סברת הש"ך שאם אינה נאסרת לבעל מחמת חסרון ידיעה שלא. תפסיד הכתובה אינו