שערי ישר חלק א סו

ליכא ס"ס שמא באונס ואת"ל ברצון שמא בקטנותה נבעלה דפתוי קטנה אונס הוא משום דשם אונס חד הוא דאם נאמר דס"ס כח היתירא מחמת רבוי מקרים להיתר אין שום טעם בחילוק זה של שם אונס חד הוא ומה תלוי זה בשמות הלא מ"מ איכא בזה רוב מקרים להיתר, אמנם לפמש"כ יש לנו פתח להשיג ענין זה, דלפמש"כ בס"ס כח ההיתר משום שנוי הדין שבא מכל ספק וזה שייך יותר במקרים השייכים לעיקר הדין כמו ס' תחתי' וס' רצון דסבת הרצון גורמת דין האיסור וכ"כ מה שנבעלת בהיותה אשת איש, ונגד זה ההפכים משני הספיקות גורמים ההיתר דזנות של פנוי' מותר וכן האונס של אשת איש אבל כשהיא אשת איש ויש בזה הרבה אופני אונס או שנאנסה ע"י ההטעת הדעת או ע"י כפי' בכח אין במקרים אלו רק גורם אחד לדין מה שלא הי' בזה בחירה מדעת וכיון דליכא שני גורמים אין הס' השני מקיל יותר מהספק הא' וכיון דליכא רוב מקרים חשוב ספק אחד:

ועפ"ד יש לתרץ קושית הפנ"י והאחרונים שהלכו בשיטתו מה שקשה להם בדברי תוס' כתובות שהקשו שם באשת כהן דאסורה משום דהוי חד ספיקא לוקמה אחזקת היתר ותמה הפנ"י דאף בחזקת היתר ראוי להיות אסורה מדין ס"ס דשמא תחתי' זנתה ואפילו לאו תחתי' שמא לפסול לה נבעלה ונפסלה מן הכהונה וכיון דמסיק הרשב"א וכן הכריע הפר"ח דס"ס מהני במקום דאיתחזק איסורא כ"כ נימא להיפוך היכא דאיכא תרי ספיקא לאיסורא שלא יועיל חזקת היתר ובקושיא זו שקלו וטרו בס' הפלאה ובס' דו"ח להגרע"א על מס' זו, ולפמש"כ הי' נראה דס"ס לא מהני רק להיתר אבל ס"ס לאיסורא לא מהני כלום ודינו שוה כחד ספק לחוד דלפמש"כ שאין הטעם משום רוב אלא משום דאיסור ספק קיל מודאי בא הספק השני ומתירו לגמרי דספק ספק איסור מותר לגמרי וכ"ז לא שייך רק להיתר אבל בס"ס לאיסורא לא שייך ענין זה דמהיכא תיתי שיעשה כודאי איסור כיון דליכא רוב גמור והוי לעולם כספק איסור לחוד ומהני חזקת היתר. כנלענ"ד:

אמנם מדברי תוס' פ"ק דעירובין ד' ו' משמע דס"ס לאיסורא הוי כרוב דהקשו שם לפי' הר"ש דפרוץ כעומד מותר דהוי כעין ספיק ספיקא שמא עומד מרובה ואפי' כי לא נפיש ושוין כי הדדי מותר וע"ז הקשו וא"ת דבפ"ב דבכורות אמר נמצא מכוון בין שתי עירות לרבנן יביאו עגלה אחת ויתנו והשתא כל אחת תביא עגלה לעצמה דשמא קרובה היא ואפי' מצומצמות הא אמר הקרובה ואפילו קרובות וי"ל דממ"נ סגיא באחת אם קרובה היא יוצאת בשל תנאי ואם רחוקה היא פטורה מאי אמרת דילמא מצומצמות המה זה אינו מצוי. עכ"ל. והרי הכא הוא ס"ס לחומרא שיתחייבו בעגלה ערופה, אבל נראה דבע"כ אין כונת התוס' לדין ספק ספיקא ממש דלפ"מ שכתבו תוס' בפ"ק דכתובות הבאנו לעיל דאם ספק אחד אינו שקול שיש רוב לצד אחד לא חשיב ס"ס וכן פסקו האחרונים והכא ספק זה שמא מצומצמות הוא ספק דלא שכיח כמו שכ' תוס' כאן דזה אינו מצוי, אלא נראה דכונתם דהוי כדרך רוב כמו שהבאנו למעלה לשונם שכ' דהוי כעין ספק ספיקא ועוד כתבו שם דההיתר קרוב מן האיסור. יעו"ש. ואף דלפ"מ שהשריש לנו הריב"ש לחלק בין ס"ס לרוב אם הם דברים שהטבע גוזר עליהם אז דנים עליהם מדין רוב ואם הם מקרים שלא בטבע דנים ח"ס והי' ראוי לומר דס' זה של צמצום הוי כס"ס, אבל מ"מ כיון דא"א לצמצם בידי אדם הוי כמקרה של טבע העולם כיון שאין אדם יכול לצמצם בהם וכ"כ נאמר בנמצא מכון בין ב' עירות דהוי כעין רוב דהס' שמא היא רחוקה. שקול הוא וכשנאמר סמוך מיעוטא שמא מצומצמות יהי' רוב וחייב את כ"א בעגלה. וצ"ע:

ובזה יתישב לנו מה שהקשינו דס"ס לא מהני בספק טומאה ברה"י אף דזה לא נוכל ללמוד מסוטה ובשאר דברים מחלקינן בחילוק כל דהוא אם רק לא דמי לסוטה דלפמש"כ בספק טומאה ליכא דין ספק ספיקא דכיון דחד ספק אינו מקול כלל לענין הדין ועשתה תורה כודאי גם הספק השני הוי ספק איסור ודאי וחשיב ג"כ כודאי וכן הלאה וכל ספיקות שאתה יכול לרבות כיון שכל ספק אינו מקיל ומשנה כלום מדין ודאי אין רבוי הספיקות מועיל בזה להתיר כלים, ול"ד לרוב דמהני אף בספק טומאה ברה"י דרוב מכריע את הספק בעצם שלא יהי' עלי' תורת ספק כמו בתשעה צפרדעים ושרץ אחד דאפי' דין תורת רוב עלינו להחזיק שהיתה הנגיעה באחד מן הצפרדעים ואינו כספק טומאה ברה"י רק כודאי כמש"כ ברש"י בפ"ק דכתובות וחזקה לא מהני בספק טומאה דחזקה אינה מכרעת את המעשה אלא מברכת הנהגת המעשה כמש"כ הרבה גדולי האחרונים דאף דקיי"ל בתו"ת מוקמינן אחזקה מה"ת אבל רובא לא מפני בתו"ת והוא מה"ט דחזקה אינה מבררת המעשה לברר בין הגדת העדים אלא הכרעת הדין בספק הבא מן העדים ורובא מכריע את המעשה ובתו"ת ליכא הכרעת המעשה מטעם דתרי כמאה, ומשו"ה לא מהני חזקה בספק טומאה כיון דבספק טומאה ליכא דין ספק להנהגת המעשה וכל דליכא דין ספק להנהגת המעשה ליכא חזקה, אבל רוב מברר את עצם הספק שלא יהי' ספק במקרים, ואולי יש לכוון כן בדברי התוס' בב"ב שהבאנו למעלה שכ' דכיון דחד ספיקא טמא גם היכא דאיכא חזקה מה לי חד ספיקא מה לי תרי ספיקא היינו דמדין חזקה אנו יכולים ללמוד לס"ס דהרי גם בחזקה הי' מקום לומר להיפוך דאף דעשתה תורה כודאי זה רק אם יהי' דין ספק אז יהי' דין איסור ודאי אבל היכא דאיכא חזקת היתר שיהי' דין היתר ודאי אז לא יהי' בכלל ספק טומאה, וכ"כ יש