שערי ישר חלק א סה

דספק דרבנן מותר לגמרי וליכא ספק לדינא בטל מזה דיני חזקה כ"כ נאמר לענין ס"ס כיון דס"ס הוי היתר גמור חזקת איסור לא שייכא בזה כיון דליכא דין ספק ליכא דין חזקה ונאמר לפי"ז דגם הא דמהני רוב במקום חזקת איסור הוא ג"כ מה"ט דכיון דאזלינן בתר רובא בטל דין ספק מזה וכיון דליכא דין ספק בטל דין חזקה ומשו"ה י"ל דבחר הרשב"א לציר רוב בתערובות דרוב שלא ע"י תערובות אפשר לומר שהוא מטעם בירור המעשה שהוברר הספק וא"כ אי אפשר ללמוד מזה כלום על ענין ספק ספיקא דבס"ס ליכא בירור המעשה כלום כמש"כ הריב"ש שבמקרים שאין טבעו של עולם הוא לא שייך לומר מחצה נבעלת ברצון ומחצה באונס לכן הביא מרוב שע"י תערובות ואפשר דכונת הרשב"א בתערובות שהיתירו שלא מדין ביטול ברוב אלא דאזלינן בתר רובא מהכלל כל דפריש מרובא פריש דגם שם אין ההיתר מחמת הכרעת המקרה דכך אפשר שיופרש מן המיעוט כמו מן הרוב דל"ד לרוב בטבע כרוב בהמות כשרות כמש"כ האחרונים חילוק זה בין רוב בטבע לרוב הנפרש וברוב הנפרש התירה תורה או אסרה כודאי אבל במציאות הוא ספק וכמו שמוכח מהשטמ"ק שהבאנו בפרקים הראשונים ומ"מ מהני גם באיתחזק איסורא ומזה יש להוכיח דכל היכא שנפל דין ספק ליכא דין חזקה ומזה יש להוכיח דגם בס"ס כן דכיון דס"ס מבטלת דין הספק בטלה תורת חזקה מזה כנלענ"ד בעזה"ז:

ועפי"ז נתבאר לנו גם מה שרצינו לומר עפ"י דרכנו דהיתר של ס"ס הוא דכיון דבספק אחד הוי רק ספק איסור ממילא ע"י ספק השני הוי ספק של ספק איסור ומותר לגמרי דהי' מקום לומר דהיכא דאיכא חזקת איסור דבספק אחד יהי' ודאי איסור ע"י דין חזקה ובספק שני יהי' ספק של ודאי איסור וספיקו אסור מה"ת ורק אם יולד ספק שלישי אז יותר מדין ס"ס אם החזקה אינה מועלת על הספק השני ועי' ש"ך בכללי ס"ס דמחלק בין שני ספיקות לשלשה ספיקות לשיטתו גם אם תהי' החזקה מכרעת על שני הספיקות גם אז מותר בג' ספיקות אבל אין דברי' מובנים לנו וכבר תמה הפר"ח ע"ז מה לי ב' ספיקות מה לי ג' ספיקות, ורק באופן שכתבנו דהחזקה מכרעת רק הספק הראשון יש מקום לחלק בין שני ספיקות לשלש, אכן לפי מה שלמדנו מתורתו של הרשב"א שדין חזקה לעולם הוא אחרי תולדת הדין הבא מן הספק והיכא דלא איתיליד לנו דין מסופק ליכא תורת חזקה נפתרה שאלתנו דכיון דשני הספיקות נולדו יחד ועכשיו ליכא דין ספק מחמת שדין ספק ספיקא הוא היתר לגמרי בטלה מזה תורת חזקה ורק אם הי' נולד לנו ספק אחד ואח"כ הספק השני בזה יש לדון אם יש לחלק בין נודע הספק הא' קודם השני או לא דאז יש מקום לומר דכיון דאילו הי' ידוע לנו הספק הא' הי' אסור מטעם ודאי ע"י דין חזקה כשנולד אח"ז הספק הב' יש עלי' דין ספק איסור, ויש לומר דגם בכה"ג כיון דלא נודע לנו הס' הא' עד שנולד הס' הב' מותר מטעם ס"ס דחזקה שלא נתבררה בשעתה אינה חזקה אבל בכה"ג שנולדו שני הספיקות ביחד ודאי דלא שייך לומר דין חזקה על ספק א' דלא הי' במציאות הס' הא' בלא השני וליכא בזה תורת ספק וממילא ליכא דין חזקה:

ולפי"ז עלינו לחלק בין דין רוב לדין חזקה היינו דחזקה לא נאמרה רק על תולדת דין היוצא מספק ודין רוב נאמר על הספק עצמו דמה"ט רוב מהני נגד חזקה דהרוב משו' את הספק כודאי במציאות, וחזקה אינה משוה את הדבר כודאי רק מכרעת את הדין דאל"ה למה לא נימא איפכא שיהי' ודאי איסור ע"י חזקה ויתבטל דין רוב ומעתה יובן לנו האי כללא בדיני ספק ספיקא לענין ספק שאינו שקול הנלמד מדברי תוס' כתובות הנ"ל שמבואר בדבריהם דאם הי' רובא דברצון רוב גמור לא הי' מצטרף ספק אונס לספק שאינו תחתי' להתהוות לס"ס הוא דוקא היכא שאינו שקול הס' מחמת דין רוב שדין רוב עושה הספק עצמו לודאי וממילא ליכא בזה רק ספק אחד אבל אם יהי' חזקה על ספק אחד או על שני הספיקות אינו בכלל ספק אינו שקול דחזקה אינה מכרעת את הספק עצמו ולא נגרע כלום משני הספיקות ושפיר חשיב ס"ס וממילא בטלה החזקה כיון שהספיקות אינם גורמים דין איסור וספק איסור וכיון דליכא שום תולדה מן הספיקות ליכא חזקה ובס' ש"ש ש"א פי"ח כתב לחלק בזה דהיכא דהחזקה היא רק נגד ספק א' הוי בכלל ספק שאינו שקול וכמאן דליתא דמי והיכא דהחזקה היא נגד שני הספיקות מסייעים שני הספיקות לבטל החזקה כרוב נגד חזקה. יעו"ש. ועפ"י דרכו דס"ס מטעם רוב הוא הוא דבר נאה ומתקבל אבל לפ"מ שהעלינו דס"ס לאו מטעם רוב הוא ומה שכתב הרשב"א דאלים היתירו כרוב ואפשר דעדיף מרוב הוא רק] על] כח היתירא של ס"ס שדן הרשב"א שמובן הדבר דאף דס"ס שריא אין היתירו כהיתר ממש ומה"ט יש מי שאומר דס"ס בדבר שיש לו מתירים אסור וגם ברוב לא מהני בדשיל"מ כמש"כ הר"ן בפ"ק דביצה והמתירים ס"ס בדשיל"מ סברי דאלים היתירו יותר מהיתר של רובא ע"י יו"ד סי' ק"י ברמ"א ובאחרונים שם ומשו"ה לדברינו אין מקום לחלק כמו שחילק הש"ש ורק עיקר החילוק הוא דאם הספיקות אינם שקולים מחמת עצמם כמו היכא דיש לתלות באיסור יותר מהיתר או דלא שכיח להיתירא או כאופן שכ' התוס' הנ"ל בכה"ג חשיב אינו שקול ולא מצטרף ס' כזה לס"ס, אבל דין חזקה אינה מגרעת ערך הספק כלום רק מכרעת הדין ובס"ס ליכא דין ספק ומשו"ה ליכא גם דין חזקה. ונתברר לנו בס"ד כלל העיקרו בדין ס"ס ומזה יובן לנו גם הכלל השני הנלמד מדברי תוס' הנ"ל שכ' שבקדשה אבי' פחותה מבת ג' שנים