שערי ישר חלק א סד

ספק דכיון דגם אילו הי' ידוע לנו לא הי' רק ספק איסור כמו בפתח פתוח שגם לו ידענו שהי' תחתי' הי' אז רק ספק איסור משו"ה צד האפשרי של תחתי' אינו גורם לנו שום דין לשנות הדבר מהיתרו וכן הצד האפשרי של רצון כ"כ אינו גורם לנו שום דין דאף אילו ידענו שהי' ברצון הי' רק ספק איסור וכיון דכל צד האפשרי בפ"ע אינו גורם שום דין דכל שידיעתו אינה סבה האוסרת בעצם ספיקו מותר כמש"כ לעיל אז גם שני צדדים האפשריים אינם מצטרפים לגרום הדין היינו שאין לנו לחוש שמא הי' תחתי' ברצון כיון דכל חשש בפ"ע הוא סבה המותרת גם בהצטרף שני החששות יחד אין בכחם לאסור. והוא ענין עמוק מאד בעזה"י:

ועפי"ז יתבאר לנו עיקרי הכללים בדיני הס"ס שהשרישו לנו הראשונים ז"ל העיקר הראשון שלמדנו מדברי התוס' הבאנו לעיל דאם הי' רובא ברצון רוב גמור מה"ת אז לא הי' בספק תחתי' ספק אינו תחתי' ספק אונס ספק רצון דין ספק ספיקא ולא שייך בזה לומר סמוך מיעוטא דאונס לספק דאינו תחתי' כיון דהיתירא של ס"ס אינו משום רוב מקרים להיתירא כמו שהורה לנו הריב"ש ז"ל אלא מטעמא שכתבנו דהוי ספק של ספק איסור וכיון דהכי הוא אם הי' רוב רצון רוב גמור אז כשאנו מסופקים שמא הי' תחתי' הוא ספק של איסור ודאי דאילו הי' ידוע לנו שהי' תחתי' הי' דין איסור ודאי וכל שידיעתו אוסרת איסור ודאי ספיקו אסור מה"ת ואף שגם בידוע לנו שהי' תחתי' לא הי' ודאי רצון אבל כיון דמה"ת רוב כודאי הוא לענין דינא ידיעת המקרה של תחתי' חשיבא כסבה האוסרת בעצם ומשו"ה כשאנו מסופקים שמא הי' כן הוא כספק על עצם של האיסור דספיקו אסור מה"ת, ומה"ט יש לומר דהיכא דאיכא חזקת איסור דלא מהני ס"ס דכיון דספק אחד הוי כודאי איסור ע"י דין חזקה ממילא גם הספק השני הוי ספק איסור ודאי ולא ספק בספק איסור דהרי אילו הוו ידעינן בירור של אחד מהם הי' איסור ודאי. והנה הרמ"א ביו"ד סי' ק"י כתב ואפי' הי' לו חזקת איסור כגון עוף שבחזקת איסור עומד ונשבר או נשמט גפו ספק מחיים או לאחר שחיטה ואת"ל מחיים שמא לא ניקבה הריאה יש להתיר מכח ס"ס, ובד"מ הביא מתשו' הרשב"א דמהני ס"ס אפילו בדבר שהי' לו חזקת איסור, ונעתיק בזה דברי השואל בתשו' הרשב"א סי' ת"א, וז"ל, שאלת ס"ס דקי"ל דמותר אם נאמר כן אפילו במקום דאיתחזק איסורא או לאו ואת"ל מותר לאותו שאמר בפ' בכל מערבין דאפי' בספיקא דרבנן היכא דאיתחזק איסורא אזלינן לחומרא,, וא"ת אסור, תריץ לי הא דאמרינן בפ"ק דכתובות דקיל ס"ס מרוב דרוב אינו מתיר ביוחסין וס"ס מתיר ובשחיטה מתיר כדאיתא בההיא דמצא גדיי' ותרנגולי' שחיטין. עכ"ל השואל שם. ותשו' הרשב"א ע"ז הוא באריכות אבל קשה להבין כל כך מה שדוחה שם דברי השואל, ובפר"ח סי' ק"י ביאר היטב כונת השואל כפשוטן, דראשונה הוכיח מספק דרבנן דאסור באיתחזק לר"י ואח"ז הוכיח להיפוך דס"ס עדיף מרוב ורוב מהני גם באיתחזק איסורא כמו במצא תרנגולי', והפר"ח מכריע דמהני גם באיתחזק ומה דהקשה השואל מפ' בכל מערבין לפי"מ דקיי"ל התם כר"מ דגם באיתחזק איסורא מותר ספק דרבנן אזיל קושיתו דהרי בנטמא בטומאה קלה וטבל ספק במ' סאה ספק אינו מ' סאה נקטינן כר"מ דטהור, והכרעת הפר"ח דמהני ס"ס באיתחזק איסורא הוא מהא דמהני רובא נגד חזקת איסור כההיא דאבדו גדיי' וכן משמע מתשו' הרשב"א כדברי הפר"ח דעיקר ההוכחה דמהני ס"ס באיתחזק הוא מדין רובא דמהני גם באיתחזק דז"ל הרשב"א בסוף התשובה ותדע לך עוד דהא ס"ס עדיף כרוב ואפשר דאלים היתרו יותר מרוב דהא רבי יהושע לגבי יוחסין פסיל בחד רובא ומכשר ס"ס וכיון שכן כי היכי דאזלינן בתר רובא להתיר בכל איסורין שבתורה ואפילו בדאיתחזק איסור כגון חתיכת איסור שנתערב בשתים של היתר ה"ה בתרי ספיקא דשריא אפילו באיתחזק איסורא. עכ"ל:

והנה מהא שדמה השואל דין ספק ספיקא לספק דרבנן מוכח דס"ס לא מטעם רוב הוא דאי מטעם רוב הוא מה שייך ענין זה לספק דרבנן דקיי"ל לקולא ומהכרעתי שהוכיח דמהני ס"ס באיתחזק איסורא מהא דמהני רובא משמע דהיתר ס"ס מטעם רוב ולשני דמיונות אלו הודה גם הרשב"א כמבואר מלשון הרשב"א וכמ"ש הפר"ח שם עוד יש לדקדק מה דהביא הרשב"א לצייר רוב באיתחזק איסור היכא שנתערב איסור בהיתר והלא שם מטעם בטול ברוב הוא, ובפר"ח תמה ע"ז וז"ל ולכאורה קשה דהתם הוי גזה"כ שמתבטל האיסור ברוב ומה ענין זה לס"ס ומיהו לזה י"ל דס"ס הוי כרוב דבחדא ספיקא הו"ל כפלגא ופלגא וכי איכא תרי ספיקי הו"ל כרובא עכ"ל. ולא ביאר כונתו וכנראה דרצה לומר דגם ס"ס כעין בטול ברוב אבל לא ביאר הענין איך שייך ס"ס לביטול ברוב:

ועפמש"כ הנה הדמיון לספק דרבנן הוא מבואר דכמו דספק דרבנן מותר משום דאין הספק על עצם איסור רק על איסור של שמיעת חז"ל ובכה"ג ליכא איסור על ספק כ"כ ליכא איסור על ספק של ספק איסור כמו שבארנו אמנם היכא דאיתחזק איסור י"ל דכיון דמה אזלינן בתר חזקה תו לא הוי בגדר ספק וממילא ליכא היתר, ויש מקום לומר להיפוך דחזקה לא נאמרה בתורה רק היכא שאין לנו הכרעה למעשה אם להתיר או לאסור ועלינו להתנהג כדין דבר המסופק לנו בכה"ג אמרה תורה אוקמה אחזקה בין להקל ובין להחמיר, אבל בספק שאינו גורם לנו דין מסופק והיתרו ברור בכה"ג לא מוקמינן אחזקה ולענין חקירה זו הוכיחו מספק דרבנן ולפ"מ דקיי"ל דספק דרבנן לקולא גם באיתחזק איסורא משום דכיון