שערי ישר חלק א סג

בהרבה מקומות דספק דאורייתא לחומרא מה"ת ולפי"ז הא דקיי"ל דס"ס לקולא לא פרשו רבותינו היכא רמיזא ומנא להו אע"כ כמש"כ הרשב"א ז"ל דספק ספיקא הוי כמו רוב דספק אחד הוי פלגא ופלגא וא"כ היכא דספק אחד הוא שקול כגון הכא שספק תחתי' ספק אינו תחתי' הו"ל פלגא ופלגא שפיר הוי אידך ספיקא ספק אונס דאע"ג דאונס הוי מיעוטא אפ"ה מצרפינן מיעוטא לפלגא והו"ל רובא דהיתירא וכ"ש לשיטת הרמב"ם ז"ל וסייעתו בספק אחד נמי מן התורה מותר ומדרבנן החמירו דאית לן למימר דלא החמירו אלא בספק השקול אבל הכא שהספק השני גורם דתו לא הוי פלגא ופלגא י"ל דמותר לגמרי וכו' אלא שכל הפוסקים האחרונים כתבו בפשיטות בדיני הספק ספיקא דמידי דלא שכיח לא מיקרי ס"ס ומכאן למדו, וכ"כ הרשב"א ז"ל, ולא הבנתי טעמו של דבר דכיון שספק אחד שקול אפילו אם השני לא שכיח שפיר מיקרי ספיק ספיקא לטעם הרשב"א ז"ל דהו"ל רובא וצ"ע גדול. ובקונטרס שלי הנקרא כלל גדול יבואר בתכלית האריכות בעזה"ז. עכ"ל. ואת קונטרס כלל גדול לא זכינו לאורו:

ובס' ש"ש ש"א פי"ח האריך בדברי הפנ"י הנ"ל והוכיח מהש"ס דס"ס לא מהני רק אם שני הספיקות שקולים ורוב מהני כה"ג ועיי"ש שהביא דברי הריב"ש דס"ס לא הוי רוב ממש ורק היכא דחד ספק הוא מחצה על מחצה בטבע כמו מחצה זכרים ומחצה נקבות אז ע"י מיעוט מפילות מצטרף לרוב אבל ספק תחתי' ספק אינו תחתי' לא הוי כמע"מ בטבע דלא שייך לומר דמחצה נבעלות תחת בעליהן ומחצה שלא תחת בעליהן לא שייך בזה לומר דמיעוט אונס יצטרף לרוב וכתב לפי"ז בש"ש דבס"ס אף דהוי כרוב ועדיף מרובא לא מהני רק אם הספיקות שקולים והנה כ"ז להלכה אבל בטעמו של דבר לא תירץ כלום וקושית הפנ"י נצבה וקמה:

ונ"ל כשנדייק בלישנא דהש"ס שאמרו ספק ספיקא ולא אמרו סתם הלא שני ספיקות הוא דבאמת אין רבוי הספיקות גורמים ההיתר לומר כיון דאיכא רוב צדדים להתיר שיהא נחשב כרובא להיתירא אלא הענין דהוי ספק בספק איסור דאיכא בזה ספק אם יש כאן ספק איסור כמו בספק תחתי' ספק אינו תחתי' הוא ספק איסור וכשמתוסף בזה ספק אונס הוי ספק בספק איסור ומשו"ה הי' פשוט לחז"ל דספיק ספיקא להיתירא מותר דדוקא בודאי ספק איסור קיי"ל שהוא לחומרא אבל אם הוי רק ספק של ספק איסור אין לנו להחמיר כיון שעל הודאי ליכא רק ספק איסור וזה דומה ממש לספק דרבנן היינו דאף שאם הי' בודאי תחתי' הי' איסור ודאי מחמת הספק אבל איסור זה אינו איסור בעצם ורק כלאו דלא תסור באיסור דרבנן היינו דאנו מוזהרים לשמוע בקול חכמים ואזהרה זו ככל אזהרות שבתורה שנאמרו רק על הודאי ולא על הספק רק בספק של תורה אנו מחויבים להזהר שמא נפגע בגופו של איסור שהקפידה תורה עלי' אבל בדרבנן ליכא לעולם גופו של איסור אלא רק צווי לשמוע לדברי חכמים וכיון דעל הספק ליכא אזהרה ליכא שום איסור כלל כמו שבארנו ענין זה בס"ד בפ"ז. יעו"ש. וכ"כ נאמר בספק של ספק איסור כיון דבודאי ספק איסור ליכא רק אזהרת ספק היינו דאינו כגופו של איסור רק אנו מחייבים להזהר שמא נכשל בעצם האיסור ואיסור זה של חיוב הזהירות הוא איסור שאינו בעצם אלא כעין איסור דלא תסור כמו שנתבאר לעיל בפ"ח ולפי"ז כמו דליכא איסור בספק לאו דלא תסור כ"כ ליכא איסור בספק של ספק איסור, וביתר ביאור נאמר דקבלו חז"ל שני אופני איסורים האחד הוא כל איסורי תורה הודאים המפורשים בתורה והשני הוא אזהרת ספק אף דאינו מפורש בתורה רק עפ"י היקש שכלי קבלנו שאנו מוזהרים לחוש על הספק ואיסור זה קיל מאיסור ודאי כיון דקיי"ל דכל ספק משנה הדין מערכו שעל הודאי איכא איסור ודאי ועל הספק איסור ספק ומשו"ה כשיתחדש לנו ספק גם על הספק איסור ראוי שישתנה גם הדין מאיסור ספק על איזה מין איסור אחר ויותר משני אופנים של איסור לא נדע ולא קבלנו ומשו"ה הוא מותר לגמרי דכל דליכא ע"ז סוג איסור הוא היתר גמור, ואף דלכאורה קשה עדיין כיון דס"ס אינו כרוב ממש כמש"כ הריב"ש וא"כ לעולם יש לנו ספק על עצם האיסור כמו בס' תחתי' ס' אינו תחתי' ס' אונס ס' רצון יש לנו לחוש שמא הי' תחתי' ברצון כיון דליכא בזה רוב מקרים שיבררו דלא הי' בזה האופן האוסר לגמרי כמש"כ הריב"ש וא"כ עלינו לספק לעולם שמא איכא איסור ודאי ויהי' אסור לנו כחד ספיקא אבל באמת לק"מ כיון דכל צד האפשרי גורם לשנות הדין מן הודאי על הספק משו"ה צד האפשרי של אונס גורם לשנות הדין מן ודאי איסור לספק איסור וצד האפשרי של אינו תחתי' גורם לשנות מן ספק איסור להקל עוד וכיון דסוג שלישי של איסור ליכא נעשה היתר לגמרי, ואף דיש מקום לומר דל"ד ספק השני לספק הראשון דספק הראשון משנה הדין משום דנשתנה ידיעת הדבר מן הודאי לספק וכיון דליכא ודאי אי אפשר להיות איסור ודאי אבל הספק השני אינו מוכרח שישנה את הדין כיון דאכתי איכא ספק דכ"ז דליכא בירור על ודאי היתר איכא ספק איסור, אבל באמת הענין דלעולם א"צ סבה להיתירא היכא דליכא סבה האוסרת והנה בדבר שלא ידעינן מאיסורו אז מה שגורם לנו לאסור עלינו הדבר הוא צדדי הספק כמו בספק אונס ספק רצון שהצד האפשרי של רצון גורם הדין שיש לנו לחוש שמא הי' בזה מקרה של רצון וכיון דאילו הי' ידוע לנו שהי' ברצון הי' ודאי איסור ומשו"ה אוסר מחמת ספק הצד הזה מה שאפשר שהי' כן, אבל בספק ספיקא דכל צד האפשרי משני הספיקות אינו יכול לגרום איסור