שערי ישר חלק א ס

דעת ויש דעת בבועל המטמאה קמ"ל דרב גידל דנפקא מכל טהור הא ספק לא יאכל כיון דיש דעת בזה שנטמא אבל במטמא לא בעינן דעת ע"כ. ועפי"ז יש לפרש כונת הירושלמי דהנה בכל המשניות והברייתות שנזכר ספק שיש בו דעת לישאל טמא אין הכונה דוקא אם הנטמא יש בו דעת לישאל אלא גם להיפך אם המטמא יש בו דעת לישאל כגון אדם טמא שהי' אצל טהרות ומסתפק אם נגע או לא וכמו דמפורש במס' טהרות פ"ד טמא שפשט כגלי' לבין המשקין ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא ועי' תוס' נדה ד' ה' ע"ב ד"ה ספק טומאה הבא בידי אדם נשאלים עלי' מה שתרצו מה קמ"ל ר' יוחנן בספק טומאה הבא בידי אדם. יעו"ש. והנה אם הדין בקטנה שזנתה דיש לה רצון להאסר על בעלה אז אפשר למילף מסוטה הך דינא דיש בו דעת לישאל די"ל שדין ספק סוטה האמור בתורה שיהי' ספק כודאי מיירי גם בקטנה אף שקטנה אינה בתורת השקאה כמו שכתב הרמב"ם בפ"ב מה' סוטה ה"ג אשה פרט לקטנה הוא רק לענין השקאה אבל לענין ספק כודאי לא נתמעט דלא כתוב בפרשה לשון אשה רק בסוף הפרשה דמה דכתיב בתחילת הפרשה כי תשתה אשתו נראה דגם קטנה נקראת אשתו ורק היכא דכתיב אשה משמעות גדולה כמו דקטן אינו בכלל איש ודברי הכ"מ שכתב דקטנה מתמעטת מקרא דכתיב והביא את אשתו תמוהין לפי דברינו ובמל"מ ג"כ תמה עלי' דברמב"ם מפורש דמקרא דכתיב אשה ממעטינן קטנה וכיון דלענין ספק כודאי מצינו לאוקמא דמיירי הכתוב גם בקטנה והבועל הוא גדול, דכיון דדרשינן מקרא דונטמאה דאסרה תורה על הבועל ובקטן אינה אסורה עלי' עד שיגדל ולפ"מ שכ' הרא"ש פ"ק דכתובות סי' ד' להחזיק דינו של ר"ת דאם הי' הבועל נכרי מותרת לו לכשיתגיר משום דבשעת ביאה לא נאסרה עלי'. יעו"ש. יש לדון דגם לכשיגדיל לא יהי' עלי' איסור ורק לדידה יש חילוק דלגבי נכרי גם לדידה לא הי' איסור דאסורה וקיימא כמש"כ הרא"ש, ועכ"פ נוכל לומר דקרא מיירי בבועל גדול והנבעלת בין גדולה ובין קטנה ושפיר מצינן למימר דילפינן הך דינא דיש בו דעת לישאל מסוטה ג"כ משום דקרא בסוטה מיירי בדעת מגיע בלא דעת נוגע וילפינן מסוטה דספק טומאה ג"כ טמא באדם שנגע לבין המשקין, אבל אם הדין בקטנה שזנתה שאין לה רצון להאסר על בעלה והכתוב מיירי דוקא בגדולה ואיכא דעת נוגע ומגיע אי אפשר למילף מסוטה ורק מקרא דרב גידל כמו שאמרו בגמ' ועפי"ז נפרש דדבר זה אמרו בירושלמי דמיליהון דרבנן פליגי דמר וכו' קטנה שזנתה אין לה רצון להאסר על בעלה היינו דלדידהו אי אפשר למילף מסוטה דכל שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא היינו כטמא שנגע לבין המשקין דהרי בסוטה כה"ג טהור ואי מסוטה ילפינן הי' צריך דעת נוגע ומגיע ולדידהו צריך לומר דילפו מקרא אחרינא ולא מסוטה. כנ"ל ועפי"ז תלוי דין זה בקטנה שזנתה בילפותא דיש בו דעת לישאל, והרמב"ם שהביא בפט"ז מה' אבות הטומאות דהך דינא דיש בו דעת לישאל מסוטה ילפינן בע"כ יסבור דקטנה שזנתה יש לה רצון להאסר על בעלה והראשונים דפסקו דפתוי קטנה אונס הוא סברי דילפינן דין זה מקרא דרב גידל וכמש"כ תוס' ריש נדה דעיקר ילפותא לענין יש בו דעת לישאל הוא מקרא דרב גידל וכן כתבו תוס' במס' סוטה ד' כ"ח ע"ב די"ל דעיקר ילפותא הוא מוהבשר כרב גידל יעו"ש וכן כתב הר"ש פ"ג דטהרות מ"ו ופי' הרא"ש שם יעו"ש. ולפימ"ש הך ילפותא דינא הוא ותלוי בזה דין פתוי קטנה והרמב"ם שהביא בפי' המשנה פ"ג דטהרות ובס' יד החזקה בפט"ז מה' אבה"ט דחילק בין יש בו דעת לישאל מסוטה ילפינן בע"כ לשיטתי' נפיק הדין דפתוי קטנה חשוב רצון להאסר על בעלה, ומהירושלמי הנ"ל שהקשו עלי' הזה למד הרמב"ם דינו כנ"ל:

אכן לפי"ז יהי' דברי הירושלמי מדויקים לפי הגירסא בירושלמי שלפנינו דמסיק ברם הכא אעפ"י שיש בו דעת לישאל ספיקו טהור היינו שהבועל גדול ויש בו דעת לישאל אם רק אין בה דעת לישאל ספיקו טהור. דקטנה שזנתה מותרת ואי מסוטה יליף צריך שיהי' דעת לישאל גם בדבר הנטמא, אבל לשון הרמב"ם בפי' המשנה במס' טהרות פ"ג מ"ו שכתב דילפינן מסוטה אשר יש לה שכל ואפשר לשאול פיו ויאמר אלי' אם נבעלה ותענה מזה ואז נידון בספיק' שהוא טמא. יעו"ש. דמוכח שהכתוב מיירי בסוטה שהיא גדולה לכאורה מוכח היפוך דברינו, דלפ"ד אין הלמוד מסוטה שהיא גדולה רק מקטנה והבועל גדול ובאמת הנה רב גידל דמצריך קרא אחרינא ליש בו דעת לישאל נראה דסובר דבסוטה מיירי שהבועל גדול והנבעלת ג"כ גדולה שהוא דעת נוגע ומגיע, והרמב"ם דפסק דקטן יותר מבן ט' שנים מקנין על ידו דחשוב איש לענין זה ובזה אזלא הצריכותא שמה בגמ' דגם בסוטה מיירי הכתוב בלא דעת מגיע ומשו"ה י"ל דמה"ט לא הביא הרמב"ם הך דרב גידל, ולפי"ז י"ל דפשטות הכתוב מיירי היכא דאיכא דין השקאה והיינו שהיא גדולה והבועל סגי שיהי' יותר מבן י"ט ושפיר ילפינן מזה דין דעת לישאל דסגיא באחד מהם או שיהי' המטמא בן דעת או הנטמא אבל לפי"ז הוא נגד דברי הירושלמי:

ונלנע"ד דהנה אם באמת רק מסוטה ילפינן מהראוי שנמצא בסוטה שיהי' ספק כודאי בשני אופנים היינו אם איכא רק דעת מגיע וכן אם ליכא דעת מגיע ואיכא דעת נוגע והנה מה דדרשינן ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל עלינו לפרש שיהי' שייך איסור זה או על האשה או על הבועל משו"ה אם היא קטנה והוא קטן דשניהם לאו בר איסורי נינהו ולא חל עלייהו עכשי' איסור זה לא שייך למידרש הך קרא ובע"כ מיירי הכתוב על כל פנים שיהי' חל איסור זה או שהיא גדולה או שהבועל גדול דכשהיא גדולה חל עלי'