שערי ישר חלק א נד

הראשונים ז"ל וע"כ ראוי לבאר ענין זה מכמה מקומות בש"ס השייכים לענין זה וראשונה נאמר מהא דאיתא בכתובות פ"א אר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עלי' ואמאי ספק ספיקא הוא ספק תחתי' ספק אינו תחתי' ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון, ל"צ באשת כהן ואבע"א באשת ישראל וכגון דקביל בה אבי' קדושין פחותה מבת ג' שנים ויום אחד. ע"כ. וראיתי בשטה מקובצת שם שמביא הערה נפלאה וז"ל והקשה בשיטה דהא אמרינן כל מקום שאתה יכול להרבות ספיקא וספק ספיקא ברה"י ספיקו טמא ותירץ דה"מ כשהוחזקה שם טומאה אבל אם לא הוחזקה שם טומאה כלל בספק ספיקא אין אוסרין. עכ"ל. והנה הקושיא מבוארת לכל ותירוצו סתום וחתום בלי ביאור, ואם כונתו דבלא קנוי וסתירה הוי כספק שרץ וספק טומאה ברה"י הוא רק אם הי' בזה שרץ ודאי, הלא הבאנו לעיל פי"ד משניות ותוספתא במס' טהרות דספק מת וספק שרץ ג"כ טמא ברה"י, ואולי כונת בעל שיטה זו עפ"י מש"כ בתוס' סוטה ד' כ"ח ע"א ד"ה אינו דין בסה"ד וז"ל וה"פ במס' נדה התם גבי סוטה וספק שרץ הרי ריעותא דהיינו השרץ והבועל קמן אצל הטהרות והאשה אבל גבי מקוה קודם טבילה לא ראינו שום ריעותא דאיכא לספוקי על ידה. עכ"ל. דמוכח כונתם שחדשו בזה הכלל דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא הוא רק אם בשעת אפשרות הטומאה נתגלה לנו צדדי הספק אבל אם נולד לנו הספק אחר המעשה לא חדשה תורה שיהי' ספק טומאה כודאי ולפי"ז גם בפתח פתוח לא שייך לאסור ודאי מדין טומאה ברה"י, אבל עכ"פ דברי התוס' הנ"ל אינם מוסכמים דלשיטת תוס' בכמה מקומות מתפרש דברי הש"ס ריש נדה מה דאמרינן שם התם רגלים לדבר הוא כפשטא דע"י קנוי וסתירה מתחזק צד ספק הטומאה יותר מספק שקול והתוס' סוטה הנ"ל מפרשים כונת הש"ס התם רגלים לדבר הוא שנגלה לנו הריעותא בשעת אפשרות לידת הטומאה, וע"כ עלינו למצוא פשר דבר הקושיא הגדולה הזאת שיתורץ לנו השיטות, וכעין זה העיר ג"כ בחי' המהרש"א למס' נדה ד' י"ט גבי משארסתני נאנסתי מאי מהני חזקה הא מסוטה ילפינן לטמא ברה"י אף היכא דאיכא חזקה. יעו"ש בד"ה רבי יהושע ונשאר בצ"ע:

ובש"ש ש"א פט"ו הביא קושית הרש"א וכתב לתרץ בזה"ל אלא דקושיא זו מעיקרא לא ידעתי דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא היינו אם נולד הספק ברה"י אבל ספק שאינו ידוע אימתי ומתי ובאיזו מקום אם ברה"י או ברה"ר בזה לא אמרו ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא וזה הוי לי' ספק רשויות, וה"נ במשארסתני נאנסתי דהזנות אינו ידוע אם ברה"י או ברה"ר הי' א"כ אין זה ענין לספק טומאה ברה"י וזה ברור. עכ"ל ואנא גברא חזינא ופירוקא לא חזינא דהנה עדיין הדבר שקול וצריך עיונא רבה, בספק כזה מאי נדין בה, ובהשקפה ראשונה ראוי לומר דענין ספק ספיקא לא שייך בכה"ג דחד ספק הוא אם הי' ברה"ר ודאי טהור ואם הי' ברה"י ודאי טמא ואמאי אמרינן בפ"פ מצא דהוי ספק ספיקא אלא דיש מקום לומר דבספק כזה תהי' מותרת ג"כ מדין ספק ספיקא שמא לאו תחתי' נבעלה ולא שייך רה"י כלל דלאו זמן איסור הוא ואת"ל תחתי' ספק אונס ספק רצון והוא הדין שמא הי' ברה"ר שהספק מותר ובנידון שאמר המהרש"א בהא דר"ג ור"י דאיירו לענין כתובה בלא"ה אין מקום לקושית הרש"א דאף אם נאמר ספק כודאי לענין לאוסרה על בעלה מ"מ לענין כתובה הוי דין ספק ומהני ברי שלה עם חזקת הגוף כמו דאיתא להדיא במס' סוטה ד' כ"ה במתו בעליהן עד שלא שתו דבש"א נוטלות כתובה ולא שותות ובה"א או שותות או לא נוטלות כתובה כדמפרש בגמ' שם דפליגי בשטר העומד לגבות אי כגבוי דמי או לא הרי אף דלענין איסור הוי כודאי כל זמן שלא שתתה אבל לענין כתובה הוי ספק והתם לא מהני ברי דידה עם חזקה משום דאיכא רגלים לדבר שקנא לה ונסתרה כן כתבו התוס' שם ד"ה ב"ה אומרים. יעו"ש, ואולי כונת הרש"א לענין היתר לבעלה ודברי הרש"א והש"ש שדברו בזה לענין כתובה שהרי שקלו וטרו מדין חזקת הגוף לא ברירא לי, ובעיקר חקירה זו אם יולד ספק ברשות שהוא ספק רה"ר ספק רה"י או שאנו מסופקים באיזה מקום נולד אם ברה"ר או ברה"י אף שאמרנו דהוי ספק שקול לטהר ולטמא מ"מ יש לדון דבכה"ג אין הרשות גורם כלום לטהר ולטמא דכיון דבעצם המציאות אין הרשות פועל שום השתנות בטומאה וטהרה רק כשנולד הספק ברה"י או ברה"ר חדשה תורה להסיר מכאן דין ספק והוא טהור ודאי או טמא ודאי אבל כשאין אנו יודעים את הרשות ואנו מסופקים ע"ז ג"כ, לא שייך לדון שמא הי' המציאות ברה"י או ברה"ר דבמציאות האמתית אין הרשות פועל כלום וכשאנו דנים על המעשה כפי האפשרות באמת הדרינן לכללי הספיקות שבכל התורה דחד ספק אסור וס"ס מותר, ואולי לזה כיוון הש"ש במש"כ דהוי לי' ספק רשויות. ולפמש"כ לעיל בפ"א לענין ספק רוב דהיכא דהמקרה אפשר להועיל לשום אדם בעולם חשוב כדבר המתיר או דבר האוסר י"ל דגם בנידון זה חשוב הרשות לדבר המתיר ואוסר שאם יראה אדם הספק טומאה וידוע לו שם הרשות שהועיל הרשות לאדם זה לטמא או לטהר חשוב למטמא ומטהר לכל העולם ועלינו לדון רק ספק זה שמא הי' ברה"ר או ברה"י, אח"ז מצאתי בס' רי"ט אלגזי בה' בכורות פ"ה באות מ"ב שכתב בהחלט בספק כזה ספק רה"י ספק רה"ר דהוי ספק שקול וספיקא לחומרא מה"ת ולא מהני בזה ספק ספיקא וגם חזקה לא מהני. יעו"ש. ועכ"פ פשטות הסוגיות דפ"פ ומשארסתני נאנסתי אינם, מתפרשים עפ"י דיני ספק טומאה רק ככל ספק איסור כמבואר לכל מעין:

וע"כ נלענ"ד דדין סוטה אינו ספק טומאה כלל