שערי ישר חלק א נג

במספר דהבועל ג"כ נחשב לנטמא ע"י האשה והוי, הספק גם עלי' אם נטמא מחמת האשה או לא דאם לא הי' בזה מעשה הביאה אינו טמא משו"ה מצטרף לחשבון. והריטב"א דחה דברי' שדם הנדה אב הטומאה הוא וכיון דלמפרע ספק היא אם הי' שם דם אף היא מן המנין עכ"ל, כלומר דאף אם נימא דהאשה חשובה כודאי טמאה דאין ספק עלי' משום דבשעת ידיעת הספק כבר טמאה היא, אבל כ"ז אם לא הי' בזה רק ספק טומאת ראי' שטומאתה מחמת עצמה היא אבל כיון שדם הנדה אב הטומאה הוא ומטמא את האשה וכדרבא במס' נדה ד' מ"ב ע"ב דס"ל דבית החיצון חשוב בית הסתרים ונטמאת האשה ע"י הדם במשא דלאביי דסובר דהוי בלוע ליכא בזה טומאת דם כלל דבמעל"ע שבנדה מספקינן שמא כותלי בית הרחם העמידוהו, ואיכא בזה ספק שמא הי' למפרע דם המטמא את האשה והטהרות הנוגעות בה והאשה בכלל הנטמאים המה משו"ה אף היא מן המנין, ואף שאם יבוא לדון מדין טומאת ראי' הי' בזה דין ספק טומאה ברה"י ומה מועיל מה שנתוסף בזה ספק טומאה מחמת הדם שהוא אב הטומאה שזה נטהר מדין רה"ר הלא איכא גם ספק רה"י וספק זה להיכן אזיל אבל לפמש"כ לעיל בפי"ד דכל ספק טומאה ברה"י דאיכא בזה גם רה"ר, הרה"ר מבטל את רה"י והכא דבירור של ספק זה אחד היא דאם לא הי' בזה משא דם הנדה לא הי' בזה ראית נדה וכיון דלענין ספק זה הוי ספק שנולד ברבים דהאשה היא מן המנין משו"ה חשוב ספק טומאה ברה"ר דכל שנתוסף אנשים אצל מקרה הספק הוי דין רה"ר כמו שבארנו לעיל בפ' הנ"ל כנלענ"ד בכונת דבריהם הקדושים:

פרק טז כתב הרמב"ם בה' סוטה פ"א ה"ג וז"ל קינא לה על שנים כאחד ואמר לה אל תסתרי עם פלוני ופלוני ונסתרה עם שניהם כאחד ושהתה כדי טומאה אפילו הם שני אחי' אבי' ואחי' הרי זו אסורה עד שתשתה. עכ"ל. ומקור דבריהם הוא מהירושלמי כמש"כ בכ"מ דאיתא בריש סוטה הלכה ב' מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחת רבי יודן אמר במחלוקת מאן דאמר מקנא לה מאבי' ומבנה מקנא לה משני בני אדם כאחת רבי יוסי בעי מקנא לה ממאה בני אדם. עכ"ל. וכונת הענין בזה דאף דמסתמא לא נקרא מקום סתירה אלא היכא דאיכא איסור יחוד ובשני בני אדם שאינם פרוצים ליכא איסור יחוד כדאיתא בסוף קדושין דאשה אחת מתיחדת עם שני אנשים, מ"מ כיון דהבעל קנא לה משניהם שלא תסתר עמהם הוי סתירה ורבי יודן אמר דתלוי במחלוקת דלמ"ד שיכול לקנא לה מאבי' ומבנה אף שמותרת להתיחד עם בנה או עם אבי' ומ"מ כשקנא לה מהם חשוב סתירה אם נסתרה עמהם ועי' במשנה למלך שהאריך בענין זה, והנה קשה טובא הא ספק טומאה ברה"י מסוטה יליף ורה"י לא הוי רק בשנים ושלשה הוי רה"ר כמו דמפורש בגמ' דילן ריש פרק שני נזירים ופסק כן הרמב"ם בפט"ז מה' אבות הטומאות וז"ל, וכשם שהסוטה ובועלה שנים כך ספק טומאה בשנים אבל אם הי' שלשה ברה"י הרי ספק טומאתם שם טהור כרה"ר. עכ"ל וכן נשנו דברי' בפ"ט מה' נזירות וכמו דמפורש בגמ' ריש שני נזירים דאמרינן שם ואמאי כל ספק טומאה ברה"י מהיכא ילפינן לה מסוטה מה סוטה בועל ונבעלת אף כל ספק טומאה ברה"י כגון דאיכא בי תרי אבל הכא שני נזירים והאי דקאי גביהון הא תלתא הוי לי' ספק טומאה ברה"ר וספיקו טהור ע"כ, ואיך פסק הרמב"ם דאם נסתרה עם שני בני אדם כאחד היא אסורה עד שתשתה דבכה"ג הוי ספק טומאה ברה"ר דהרי האשה ג"כ מצטרפת כמש"כ לעיל וכמו דמוכח מדברי הרמב"ם עצמו שהבאנו שהם דברי הש"ס דסוטה היא ובועלה שנים, ומדברי הירושלמי נראה דגם במאה אפשר שתאסר, וקושיא זו הובאה בס' מנחת החנוך מצו' שס"ה בשם הגאון מוהר"א בס' מעשה רוקח אשר הגאון הנ"ל הציע קושיא זו לגדולי דורו ולא מצאו פירוקא והגאון בעל המחבר ס' מנה"ח כתב לתרץ קושיא זו עפ"י מה שכ' התוס' במס' סוטה ד' כ"ח דספק ראית נדה לעולם הוי רה"י דרק היכא דע"י רבים אפשר להתברר הספק יש חלוק רשויות אבל ספק אם ראתה או לא מקום המקור מקום סתר ומשו"ה אפילו נולד הספק ברשות הרבים חשוב ספק טומאה ברה"י. יעי"ש. ועפי"ז מתרץ דגם ספק סוטה לעולם הוי ספק רה"י דעצם הביאה אין אדם יכול לראות כמו דאמרינן במס' מכות ואף דקיי"ל דאם ראו עדים כדרך המנאפים דמחייבים מיתה על ראית עדים ביאה כזאת הוא רק ע"ד חזקה ואנן סהדי אבל עצם הביאה א"א לראות וחשוב לעולם כמקום סתר והוי רה"י אף אם נולד הספק ברה"ר ומבאר לשון הש"ס בגמ' נזיר דאמרינן שם מה סוטה בועל ונבעלת הכונה בזה דאף אם הי' שם רבים אינם יודעים מזה רק הבועל והנבעלת יעו"ש שהאריך בזה, אמנם אף שמשתבח המחבר בתירוצו זה לא נחה דעתי בזה לומר דראית דרך המנאפים יתחשב ראי' ברורה לענין חיוב מיתה ולענין רה"ר יתחשב כדבר שאי אפשר להודע לרבים וזה דבר רחוק מן הדעת, ועוד קשה לפ"ד הא דאמרינן בריש נדה דר"ש יליף לענין מקוה מסוטה מה סוטה ברה"ר טהור ה"נ ברה"ר טהור דלדברי המחבר לא יצויר בסוטה שיהי' ספק ברה"ר דלעולם הוי רה"י דאף אם נולד הספק ברה"ר ממש חשוב רה"י לענין ספק רק אם לא יהי' מקום סתירה תהי' מותרת משום דליכא ספק כלל או, מטעם אחר אבל לא מחמת ספק טומאה ברה"ר והקושיא קמה ונצבה:

והנה בעיקר דין סוטה אם הוא דין טומאה או איסור לא נתפרש בהדיא בגמ' ובדברי