שערי ישר חלק א נא

להתגלות יותר מחמת רבים משו"ה ליכא חילוק בין רה"ר לרה"י ול"ד למקוה דשם הי' אפשר להתגלות אם היתה חסירה וכן נשנו דברי' לד' י"ז לענין דם הנמצא בפרוזדור ולשיטתו מיושב מכל מה שהקשינו וגם מדם תבוסה לא קשה דגם שם הי' אפשר להתברר אם יצא מחיים או לאחר מיתה. ואפשר דמש"כ השטמ"ק בב"ק בפ"ק בשם הרא"ש לחלק בין ספק מגע לספק ראי' כונתו כמש"כ בתוס' כאן ועי' תוס' סוטה ד' כ"ח ע"ב דלכאורה נראה מדבריהם דבכה"ג לעולם דין רה"י הוי ולהרא"ש הנ"ל כל דלא שייך בירור ע"י רבים ליכא חילוק רשויות כלל:

פרק טו תמן בריש נדה כיצד די' שעתה היתה יושבת במטה ועסוקה בטהרות ופרשה וראתה היא טמאה והן טהורות ואמרינן בגמ' ל"ל למיתני היתה יושבת במטה וכו' הא קמ"ל טעמא דדי' שעתה הא מעת לעת שבנדה מטה נמי מטמיא וכו' מכדי האי מטה דבר שאין בו דעת לישאל הוא וכל דבר שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור תרגמה זעירי כשחברותי' נושאות אותה במטה דהוי לי' יד חברותי' והשתא דרא"י ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלים עלי' אפילו בכלי מונח על גבי קרקע כמי שיש בו דעת לישאל אעפ"י שאין חברותי' נושאות אותה במטה וכתב הריטב"א בחי' וז"ל הקשו בתוס' דסתם חברותי' שתים ובהדי דידה הוו תלת והוי לי רה"ר שספיקו טהור וכדאמרי' במס' נזיר וכו' ותרצו דשאני הכא דנשים נינהו וכולהו כחדא דמיין דהא מסוטה גמרינן וגבי סוטה מקום סתירה הוא כדתנן שאין איש אחד מתיחד עם שתי נשים אבל אנשים אין מקום סתירה דאשה מתיחדת עם שני אנשים. והרמב"ן ז"ל הי' מתרץ שזו כיון שהיא טמאה ודאי ואין הספק בה אינה מן המנין והרי היא כגופו של שרץ, ולדברי' אם הי' חברותי' ג' אינה טמאה ואין זה נכון כיון דסתמא אמרינן הכא כשחברותי' נושאות אותה דמשמע אפי' ד' בד' כרעי המטה, והראשון הוא הנכון ודם הנדה הוא אב הטומאה וכיון דלמפרע ספק הוא אם הי' שם דם אף היא מן המנין עכ"ל. והנה בגמ' נזיר ר"פ שני נזירים אמרינן מה סוטה בועל ונבעלת אף כל ספק טומאה ברה"י כגון דאיכא בו תרי ולשיטת תוס' הני בי תרי הוא האשה והבועל שהאשה ג"כ נכנסת במנין רק דאין חילוק בין אשה אחת להרבה נשים דכולהו כחדא חשיבא ואף דלפי הסברא אין חילוק לענין טומאה בין שלשה אנשים לנשים אבל גזה"כ הוא והכי גמירא לן לדמות ספק טומאה לספק סוטה וכל שלגבי סוטה הוי רה"י כ"כ הוי רה"י לענין טומאה ואף דלפי"ז אם יהי' הרבה אנשים פרוצים בעריות דלענין סוטה מהראוי להיות דהוי מקום סתירה דהרי הוכחת התוס' לחלק בין נשים לאנשים הוא מדין יחוד שאמרו בשילהו מס' קדושין דאיש אחד אינו מתיחד עם שתי נשים ושם איתא בגמ' דהא דאשה מתיחדת עם שני אנשים דוקא בכשרים אבל בפרוצים אפי' בי עשרה נמי לא, ומ"מ הדבר ברור דלענין ספק טומאה ברה"י ליכא חילוק בין פרוצים בעריות לכשרים, י"ל דגמרינן מסוטה לענין הרגיל בסוטה בסתם נשים ואנשים דסתם נשים הוי מקום סתירה וסתם אנשים לא הוי מקום סתירה. אכן צריך לבאר לפ"מ דאיתא בתוספתא פ"ו דטהרות דז"ל מפני מה ספק רה"ר טהור אמר להם מפני שהצבור עושים את הפסח בטומאה בזמן שרובם טמאים ואם טומאה ודאית הותרה לציבור ק"ו לספק רשב"ג אומר מפני מה ספק רה"י טמא וספק רה"ר טהור מפני שאפשר לשאול ליחיד וא"א לשאול לרבים. ע"כ. הרי מוכח להדיא דבלי שום הבדל כלום שיהי' איזה טעם כל שהוא א"א לחלק בין רה"י לרה"ר ואיך נחלק בספק טומאה ברה"י בין אנשים לנשים דלא מצינו בהם הבדל, אבל באמת כשנדייק ברישא דתוספתא זאת משמע דא"צ לחפש טעמים על הלכה דהרי איתא שם שאלו את בן זומא מפני מה ספק ברה"י טמא, אמר להם סוטה מה היא לבעלה ודאי או ספק, אמרו לו ספק אמר להם מצינו שהיא אסורה לבעלה מכאן אתה דן לשרץ מה כאן רה"י אף כאן רה"י וכו' ולכאורה קשה כששאלו אח"ז על ספק רה"ר למה לא השיבם כמו כן שמצינו בסוטה דטהורה היא בספק רה"ר, אלא נראה דקבלו מהלכה למשה מסיני לדמות ספק טומאה לסוטה האמורה בתורה והנה בתורה לא כתיב רק ספק סוטה במקום סתירה דאסורה לבעלה כודאי וסוטה שאינה במקום סתירה לא כתיב בהדיא ואפשר לומר דכונת ההלכה היא לדמות כל ספק טומאה בין ברה"ר בין ברה"י לספק סוטה במקום סתירה דבסוטה חלוק רה"י לרה"ר בעצם מדת הספק דבמקום סתירה רגלים לדבר על הזנות יותר מבמקום רה"ר ומשו"ה חזרו ושאלו על רה"ר היינו דעל רה"י אין לנו לחפש ולהתחכם על טעמי ההלכה כיון דגמירי לן מסיני כן לדמות ספק טומאה לספק סוטה הכתוב בתורה שהוא ברה"י אבל מה דקיי"ל דספק טומאה ברה"ר טהור שלא נתגלה לנו בפירוש אין לנו לחלק בלי שום טעם מספק טומאה ברה"ר וע"ז השיבו כיון דמצינו בתורה איזה הבדל בין יחידים למרובים לענין פסח הבא בטומאה משו"ה עלינו לבאר כונת ההלכה שהורה לנו לדמות ספק טומאה לסוטה הוא בכל הפרטים היינו גם ההבדל בין רה"י לרה"ר וכמו שבסוטה ברה"ר טהורה היא לבעלה כ"כ בספק טומאה ברה"ר, ולפי"ז הטעמים שנאמרו בתוספתא הוא רק לפרש על רה"ר אבל על רה"י לא שאלו טעמים אחרים רק הסתפקו במה דמצינו בסוטה כן משו"ה כתבו התוס' שפיר דכיון דאיש אינו מתיחד עם שתי נשים וזהו ספק סוטה האמור בתורה לאיסור וע"ז נאמרה ההלכה ללמוד ספק טומאה ובע"כ עלינו להחליט שאם יהי' שתי נשים ואיש אחד ויולד ביניהם ספק טומאה שיהי' ספק כודאי. אבל מ"מ עדיין לפי"ז איך יתפרשו לנו הטעמים האמורים בתוספתא לבאר בין יחידים למרובים כיון שנאמר דסתם רה"י האמור בתורה נכלל בזה גם