שערי ישר חלק א נ

שנעשו ע"ג ולענין הטהרות אין דין טומאה דלמפרע, שפיר יש לדון חילוק רשויות, ואפשר להטעים קצת דברינו עפ"י דברי מהרש"א דאם על המטמא דין ודאי כמו הכא במעל"ע של האשה דמדינא מוקמינן אותה על חזקתה כ"כ דין הטהרות שנגעו בה אין עליהם דין ספק טומאה כלל, אבל היכא דליכא חזקה ונשאר הדבר בספק בע"כ נשאר גם על הטהרות דין ספק טומאה וכל ספק טומאה עשתה תורה כודאי ברה"י ואולי כיון לזה המהרש"א אבל לא אבין אם שייך דבר זה לספק חסרון של המקו' דשם אינו ספק טומאה למפרע כמש"כ:

ועתה נבאר עפד"ז גם תירוץ האחרון של התוס' שכתבו דלא ילפינן מסוטה אלא טומאת מגע ולא טומאת ראי', הוא רק כשאנו דנים על האשה עצמה ואצל האשה עצמה הוא ספק שאינו דומה לסוטה שטומאתה באה ע"י הבועל ובנדה טומאתה מחמת ראי' ולא ע"י מגע דבר אחר ומשו"ה גם לענין הטהרות שאין הספק אצלם על המגע דינם כדין ספק הראשון כמש"כ בביאורים בתירוצים הקודמים וגם ע"ז ביארו מהא דפריך בש"ס האי מטה אין בו דעת לישאל ותרצו דבשר קודש אפשר לאשכוחי ע"י זב וזבה דאסורים לאכול בשר קודש והוי בכלל כל טהור ואכל בשר. עכ"ל. ולא מצאתי ביאור לדבריהם. ונראה כונתו דכמו דקרא השני כל טהור יאכל דמיני' ילפינן ליש בו דעת לישאל ודאי טהור יאכל הא ספק לא יאכל דמיירי בזב וזבה אף בטומאה הבאה מגופה כ"כ קרא דוהבשר אשר יגע דמיני' ילפינן לאין בו דעת לישאל מיירי כה"ג שנגעו בספק טומאה הבאה ע"י ראי' שאף שעל המטמא עצמו דין ספק עלי' חדשה תורה על הנוגע שיהי' טהור כשהי' באופן שאין בו דעת לישאל כנ"ל. ועפי"ז נבאר כל המקומות שנראין כסותרין לדברי התוס' כמו שהבאתי למעלה דדוקא באשה שעצם הספק עלי' הוא וגם נוגע לכמה דינים וכיון דבה ליכא חילוק רשויות מחמת שבה הוא ספק טומאה מגופה כ"כ הטהרות הבאים מחמתה דינם כמותה, אבל במסוכן שהי' ברה"י ונגעו בו טהרות וכן ברה"ר אין עלינו ספיקא בדינא על האדם שאין הספק נוגע לדון עלי' לדינא משום דבכל רגע יכול להשתנות ולהתברר וכל הספק שנופל בזה על רגע זו הוא לענין הטהרות ולהטהרות הנוגעות בו הוא ספק טומאה שבא ע"י מגע שתלוי בחילוק רשויות וכן י"ל גם לענין ספק שרץ ספק צפרדע דמבואר בתוספתא פ"ו היכא דפריש לפנינו דהוי קבוע שתלוי בחילוק רשויות, מיירי בכה"ג שאין נפ"מ לדינא לפסוק דין עלי' כגון שאינו תפוש בידינו רק נגע בטהרות והלך לו והספק שנופל במקרה זו הוא רק על הטהרות ובהם הוא ספק טומאה ע"י מגע ותלוי בדין הרשויות שנולד בהם הספק. ועפי"ז יתישב קצת מה דקשה למה לא איפלגו רבנן ור"ש בספק שרץ שהי' ברה"י ואח"כ ברה"ר וחזר לרה"י דבמסוכן דאמר ר"ש רה"ר מפסקת אינו מטהר רק הטהרות שנגעו ברה"י הראשון אבל לא מה שנגעו ברה"י השני דאף אם הי' חי ברה"ר יכול להיות מת ברה"י האחרון ובשרץ לשיטתו הי' מטהר גם הטהרות השניות ולדברינו דדין זה שיהי' תלוי בחילוק רשויות לענין מגע בספק שרץ הוא רק אם אין עלינו לדון ולפסוק דין על השרץ עצמו כגון שנגע והלך לו אבל אם הוא לפנינו וטלטלוהו מרה"י לרה"ר הרי זה כמעל"ע שבנדה כיון שבו לא שייך חילוק רשויות גם הטהרות הבאים מחמתו דינם כמותו ולא יהי' חילוק בין רשות היחיד לרה"ר משו"ה נקטו במחלקותם רק מסוכן. ועי' לעיל בפ"ה שהבאנו דברי הס' כתב והקבלה מש"כ שם בשם הגרע"א ולמש"כ בזה א"א לתרץ דברי'. יעו"ש. ולפי"ז מובנים דברי תוס' במס' נדה ד' י"ז:

שכ' להעיר על סברא זו מדם תבוסה דאיתא בפ' תינוקת ד' ע"א. בהרוג שיצא ממנו דם ספק בחיי' ספק במותו דחכמים אומרים ברה"י ספיקו טמא. ברה"ר ספיקו טהור דשם יש לדון על הדם עצמו איזה דין לפסוק עלי' ובדם עצמו הוי ספק שלא מחמת מגע ומ"מ אמרו חכמים דתלוי בחילוק רשויות היינו דאם תחלת הספק נולד ברה"י יהי' לעולם ודאי טומאה, ואם מתחילה בשעת יציאת הדם הי' ברה"ר יהי' לעולם ודאי טהור, ואפשר לישב בדוחק דמיירי ג"כ שלא נתקבץ הדם באופן שיהי' להסתפק הדין על עצם הדם רק בשעת יציאת הדם נפל ונגע על טהרות וספק טומאת מגע עליהם ומשו"ה נשארו בצ"ע בזה. אמנם קשה לי לתירוץ האחרון הנ"ל מה דנקטינן שם בריש נדה דמקוה שחסר וספק אם בשעת טבילת הטמא כבר נחסרה או לא דתלוי בחילוק רשויות לולא הכלל דתרתי לריעותא ואיזה ספק מגע שם לדמות לסוטה דעל המקוה עצמה ודאי דלא שייך לדון כלל דאינו ספק טומאה וגם הוי ספק חסרון דלא שייך כלל לסוטה ועל האדם הטובל הוא ספק טומאה ישנה אם נטהר מטומאתו או לא דלא שייך ג"כ לספק סוטה עפ"י שיטת תוס' זו דרק ספק טומאת מגע דמיא לסוטה וזה דוחק, לומר דאם תחילת הטומאה הי' על האדם ע"י מגע ועתה נולד ספק אם עדיין טומאת מגע הראשונה עלי' או כבר נטהר מטומאתו הוי כספק טומאת מגע דלפי"ז יהי' חילוק מאיזה טומאה נטמא מתחילה וזה דבר רחוק, ואפשר לומר דספק טהרה שנולד בהאדם הטמא ע"י שטבל במקו' ספק חסירה הוי כספק מגע טומאה דספק זה נולד ע"י מגע היינו טבילה וספק טהרה הוי כספק טומאה אם ילפינן סוף טומאה מתחילת טומאה, וכיון דבמקוה עצמה לא שייך ספק טומאה וגם, אין הספק נוגע לדון עלי' רק לענין הטהרות כמוש"כ לעיל, ע"כ יש לדמות לספק סוטה דתלוי בחילוק רשויות:

ובתוספת הרא"ש בש"ס דפוס ווילנא כתב ריש נדה דעיקר החילוק בין מעל"ע שבנדה לכל ספק טומאה הוא משום דאין הספק אפשר